בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אחיזת העיניים של ויגודסקי
|
תחת כיסוי של נוסטלגיה מנסה מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית ליצור אהדה כדי למכור ערוץ שכבר מזמן אינו ממלא את ייעודו
|
מנכ"ל החינוכית יפה ויגודסקי מקבלת חיבוק ונשיקה מדן מרגלית [צילום: אורן גולן]
|
|
|
|
|
|
כשאופיר אקוניס, "פריק" של הטלוויזיה הלימודית, הבריז מבית הספר ביום שני בבוקר רק כדי לצפות בשידור החוזר של "רגע עם דודלי", הוא לא ידע איזה תהפוכות היא תעבור בשלושים השנים הבאות. גם אקוניס, כיום יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, שמע את הקולות הקוראים לסגור את הערוץ, ובארוע השקה חגיגי לאתר האינטרנט החדש של הטלוויזיה שהתקיים השבוע, הצהיר על הבמה בקלוזנר 14 ברמת אביב כי לא יתן את ידו להפסקת השידורים. לדעתו הצטרף בחבר-דיון על הבמה גם ד"ר שמשון שושני, שהצהיר קבל עם ועדה כי לא גדל על ברכי החינוכית. גם מנכ"ל משרד החינוך מודע לכך שהטלוויזיה החינוכית עולה ביוקר למשלם המיסים [80 מיליון(!!) שקל בשנה לפי הנתונים הרשמיים שמוסר משרד החינוך, 90 מיליון לפי שושני], ואינו מהסס לומר כי הוא קורא "להכפיל את הבזבוז". מאז היה אקוניס דרדק ומאז התמנה שושני שוב למנכ"לות המשרד עברו הרבה מים בירדן, והערוץ המדובר השתנה לבלי היכר. כל קשר בין הטלוויזיה האיכותית של אז לזו של היום מקרי בהחלט. קשה להצביע בדיוק על הנקודה בה נהפך הערוץ הממומן מכספי משרד החינוך לניסיון חיקוי עלוב לבי-בי-סי. הערוץ, שבעבר היה משופע בתוכניות חינוכיות לילדים, עשה תפנית של 180 מעלות, ופונה כעת בעיקר לקהל היעד המבוגר יותר, שעליו כידוע לא חל חוק חינוך חובה. בטקס ההשקה נראו על המסכים המון תוכניות מן העבר, ותוכניות ההווה הוצנעו. מנכ"ל החינוכית יפה ויגודסקי יודעת היטב כי מוטב היה להסתיר את ההווה ולהראות את העבר. אין כמו נוסטלגיה טובה להתרפק עליה כדי לעורר סנטימנטים חיוביים בקרב הקהל שנאסף, וכך ליצור עוד בעלי דעה שיתנגדו לסגירת הערוץ. שירות קל למי שאינו נמנה על שברירי האחוז מצופי החינוכית. בתוכניות המשודרות היום אין בדל של זכר למה שהיה פעם. הלימודית של פעם נשארה זיכרון רחוק, שעכשיו מוצא את ביטויו באתר האינטרנט החדש. הקו השולט היום בערוץ הוא אקטואלי ופוליטי, וכך משולמות משכורות גבוהות לטאלנטים, כדי שימשכו את הקהל. בשמות ניתן למצוא את מיה בנגל, עמנואל רוזן, בן כספית, דן מרגלית, רינו צרור, קרן נויבך, דליק ווליניץ, אילון זרמון, גל גבאי, רודריגו גונזלס, טל גורדון, מיכל ינאי, יהורם גאון, טלי ליפקין-שחק ואחרים.
|
|
"או! הוא דומה לפיסטוק!" [פלאש 90]
|
|
|
שלא יהיה ספק - הבזבוז הזה בא על-חשבון הילדים, או כפי שהיטיב לומר זאת ל-News1 כוכב הילדים ספי ריבלין. "לכל תוכנית הוקדש המון זמן. על כל דבר היו פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מומחים בלשון, ומורים שבחנו את הקונטקסט במסננת. היו הרבה חזרות והרבה ויכוחים על כל מסר - שמצד אחד יהיה דידקטי-חינוכי ומצד שני שיעניין וירתק. לצערי/לשמחתי הנכדים שלי יושבים אצלי בבית ורואים ערוץ הילדים וכל מיני ערוצים אחרים". ריבלין, המטופל ביוסטון הארוורד במחלת הסרטן ממנה הוא מחלים לאט-לאט, מספר כי בשהותו שם פגש ברחוב בזוג בני 40-35 לערך. בנם של הזוג הצביע על ריבלין, ואמר: "או! הוא דומה לפיסטוק!". התברר, כי ההורים, הרוצים בחינוך טוב לילדיהם, מראים להם קלטות וידאו ובהן התוכניות של פעם. "אם משקיעים נכון", ממליץ ריבלין, "אפשר לעמוד בתחרות הקשה מול כל הערוצים, ולעשות משהו יוצא מן הכלל". בשידורי הטלוויזיה החינוכית כיום הוא מודה כי אינו צופה, אך מתווה כלל: אם המטרות היום הן כמו המטרות של פעם יש לטלוויזיה החינוכית זכות קיום, אחרת צריך להקדיש יותר ממחשבה שנייה אם ראוי להמשיך". ספי ריבלין נבצר מטקס ההשקה מסיבותיו האישיות, אך הוא לא היה היחיד. חלק מכוכבי העבר, ובהם שלמה ניצן ואחרים, כלל לא הוזמנו. אחרים בחרו פשוט שלא להגיע. גם הם מבינים טוב מאוד כי מה שהיה פעם קבור עמוק בארכיון ומעלה אבק.
|
באופן תמוה למדי, מתנהלת הטלוויזיה החינוכית ללא אבא. אין לה מאסדר (רגולטור), לא מועצת מנהלים, דירקטוריון או משהו שמזכיר כללי מינהל תקין. התכנים המשודרים בה אינם מפוקחים כיאות, וכך ניתן למצוא שם תופעות כמו שידור בניגוד לחוק של תוכניות למבוגרים בלבד בשעות צפייה לילדים, טלנובלה ארגנטינאית סוג ז' בשם "מקלט לחמישה", סדרת דרמה העוקבת אחרי תשוקות ופחדים בחיי דוורים בשם "גברים בכחול", מבזק כוכבים על המתרחש בעולם הבידור ושאר הבלים לא חינוכיים אותם ניתן למצוא בשאר הערוצים. הגולם שנקרא "הטלוויזיה החינוכית" קם על יוצרו, והמשך הזרמת הכספים הממשלתיים הלא-פרופורצונלית גרמה לו להתחיל לגדול פרא, משל היה ישות עצמאית שאינה קשורה למשרד החינוך.
|
גם הגדרת הערכים השתנתה. את הערכים המקוריים מחליפים כעת ערכים אוניברסליים. המילים ציונות ויהדות הפכו למילים גסות. שמאלנות יתר נודפת מרוח השידורים, וכך למשל בבדיקה שעשתה האגודה לזכות הציבור לדעת לפני כחצי שנה, נמצא כי מבין כלל המרואיינים בעלי הדעה במשדר האקטואלי "סדר חדש", היו 81% מן השמאל, ורק 19% מהימין. ספק אם מישהו שם לב לכך שיום ההשקה חל בליל י"ז בתמוז, היום בו החל החורבן. חורבן הערכים הלאומי שבו נוקטת הטלוויזיה החינוכית מוצא את ביטויו גם בדברים הקטנים יותר. האם הבחנתם כי אתר החינוכית לא נקרא שייך עוד ל"טלוויזיה החינוכית הישראלית" אלא רק ל"טלוויזיה החינוכית". הא שאלתם את עצמכם מדוע הסיומת הממשלתית של האתר gov.il הוחלפה פתאום בסיומת המסחרית co.il, אם לא כדי לעשות "מסחרה" על-חשבון ילדינו?
|
|
גאון. טוק-שואו לקטנים [אורן גולן]
|
|
|
הילדים, כבר אמרנו, כבר לא שם. הם רועים בערוצים אחרים. פה ושם יש הבלחות של שידורים חוזרים של המומינים, אך מלבד בחצר של פופיק, תת-רמה של תוכנית, שכשמה כן היא. אין הפקות לילדים. בסתיו תעלה תוכנית חדשה עם יהורם גאון, שמזכירה את "מסיבת גן" של ירון לונדון, ובה ינהל שיחות עילגות עם הילדים. כמו שאמרנו - פחות חינוך ויותר טוק-שואו ובידור. האם ראוי להקים אתר שעולה 70 אלף דולר לחינוכית? התשובה היא: ראוי בהחלט. רק אתר כזה יכול לשמר את כל הטוב שהיה ונעלם. את האיכות הזו לא יכולה הטלוויזיה החינוכית של היום לספק. עכשיו כשיש אתר חדש, הטלוויזיה החינוכית מיותרת ואפשר לסגור אותה בלי נקיפות מצפון, אלא אם כן יחליט שר החינוך גדעון סער לעשות בה מהפכה מן היסוד, שתהפוך אותה לטלוויזיה חינוכית עבור הילדים.
|
|
ויגודסקי מראה לאקוניס את האתר החדש [צילום: אורן גולן]
|
|
|
|
קרן נויבך, טלי ליפקין-שחק, רינו צרור ומיה בנגל [צילום: אורן גולן]
|
|
|
|
דליק ווליניץ ומיכל ינאי [צילום: אורן גולן]
|
|
|
|
רינו צרור עם דן מרגלית [צילום: אורן גולן]
|
|
|
|
מיה בנגל, רונן ברגמן וטלי ליפקין-שחק [צילום: אורן גולן]
|
|
|
|
חיפוש בגוגל מראה שינוי: מהטלוויזיה החינוכית הישראלית הושמטה המילה הישראלית
|
|
|
|
תאריך:
|
10/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
11/07/2009
|
|
עידן יוסף
|
אחיזת העיניים של ויגודסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קורן נאוה טבריה
|
11/07/09 07:57
|
|
2
|
|
קורן נאוה טבריה
|
11/07/09 08:04
|
|
3
|
|
קורן נאוה טבריה
|
11/07/09 08:15
|
|
4
|
|
אםרת שדר
|
11/07/09 08:35
|
|
5
|
|
אורי ד
|
11/07/09 09:08
|
|
6
|
|
מ.אלקרייאף
|
11/07/09 09:09
|
|
7
|
|
תראו את התמונות
|
11/07/09 11:20
|
|
8
|
|
הניה
|
11/07/09 11:48
|
|
9
|
|
איציצ תל אביב
|
11/07/09 12:56
|
|
10
|
|
לפרחיות-זו הבעיה
|
11/07/09 13:51
|
|
11
|
|
יונץ
|
11/07/09 15:47
|
|
12
|
|
ריקולה
|
11/07/09 22:35
|
|
13
|
|
זרח
|
12/07/09 11:52
|
|
עקרון אי הוודאות שאוב מתחום הפיזיקה הקוונטית, שמשמעותו היעדר יכולת לקבוע ערכים מדויקים (כגון מיקום ומהירות) לאובייקטים מסויימים (כגון אלקטרונים), ואין המדובר בבעית מדידה שאולי תיפתר עם שכלול השיטות והמכשירים, אלא תכונה בסיסית ומהותית של הטבע.
|
|
|
אם נשווה את מספר המבקרים בשנה ב'יד ושם', אתר המבקרים הגדול ביותר בארץ, לזה שבחנות איקאה בצומת פולג ליד נתניה, הנתון הוא שבאיקיאה ביקרו אשתקד 2,372,598 וב'יד ושם' מיליון ורבע מיליון בקירוב. בעוד שב'יד ושם' מספר התיירים מבחוץ עשוי להגיע לשליש או יותר מבקרים, באיקיאה מדובר בישראלים. לעתים "ישראלים חוזרים" אבל ביקור הוא ביקור. מבחינה מהותית הדבר די מובן, שכן באיקיאה אתה רוכש מוצרים בני קיימא, ואילו ב'יד ושם' אתה רוכש מידע, הכרת זהות יהודית, לאומית, היסטוריה וחוויה בלתי נשכחת, או טראומטיות - דברים לא שימושיים ליום יום. באיקיאה נכנסים יום, יום, אלפים ורבבות, עם משפחה וילדים או בלעדיהם ויוצאים עם עגלה בגודל חצי קרון עמוסה קרטונים – קטנים, בינוניים וגדולים כמחצית מכולה, כאשר כתורן לספינה יבשתית זאת תקוע קרטון ארובה בגובה של כמה מטרים, ובו נתלים לעתים כמה זאטוטים. שיירות שיירות נכנסות ויוצאות. מראה מיוחד במינו למי שאוהב להתבונן בתופעות מסוג זה.
|
|
|
חג השבועות כבר מאחורינו. עימו מסתיים פרק חגי השנה. פסק זמן ארוך זה, שבין שבועות לראש השנה הבא, הפותח את הרביעייה בסדרת החגים של השנה החדשה – ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה – הוא זמן מתאים לעריכת חשבון נפש.
|
|
|
במלחמת העולם השנייה לא גרמניה לבדה נלחמה, כי אם כל אירופה בהנהגת גרמניה. מרבית ארצות אירופה הצטרפו מרצון לנאצים. על הסיבה המרכזית לכך מעדיפים לעבור בשתיקהו: "הסקס-אפיל" המרכזי של גרמניה היה האנטישמיות! במערב אירופה עוררה הצלחתם מרקיעת השחקים של היהודים בכל תחומי החיים קנאה יוקדת, ובמזרחה האמינו המוני עם שהמאסה היהודית הגדולה גוזלת את פת לחמם הדלה מפיהם. הסכרים החוקיים, הדתיים והחברתיים שהגנו על היהודים מפני התפרקות כל היצרים הרעים על ראשיהם עמדו בלאו הכי תחת לחץ. באו הנאצים ופתחו אותם לרווחה: מעתה הותר ואף הומלץ לשנוא את היהודים בגלוי, לעשות בהם שפטים וגם לשלוח יד ברכושם ובגופם. לא נעים לאירופים לספר לעצמם היום את מלוא סיפור השת"פ שלהם עם הנאצים, וכי כרטיס הביקור שפתח בפני המרצחים את שערי ארצותיהם וליבותיהם היה "רשיון הציד" נגד היהודים.
|
|
|
בימים אלו פועל שר החינוך, גדעון סער, ליישום תוכנית חדשה לטיפול באלימות בבתי הספר. באמת הגיע הזמן לתת את הדעת על הנושא הזה. בחטיבות הביניים לא ניתן לקיים שיעורים, אין גבול מצד התלמידים, אולי דווקא משום שידיה של המערכת כבולות.
|
|
|
|