אמהות ואבות, סבים וסבתות, אחים ואחיות – כולם חלק מסביבתו הקרובה ביותר והמשמעותית ביותר של הילד. גם ברוב ספרי הילדים יש משהו על משפחה, על יחסי הורים וילדים, על חלוקת התפקידים בין אבות ואמהות ועל יחסי אחים, אולם עדיין רוב הספרים מספרים על המשפחה הסטריאוטיפית - האימא והאבא.
מעט ספרים, כמו לדוגמה ספרם של יהודה אטלס ויעל משאלי 'כל אחד והמשפחה שלו', פורש בפני הקורא הצעיר כמעיין רשימת קניות, סוגים שונים ומשונים של משפחות – משפחות לאחר גירושין, משפחות חד-הוריות, חד מיניות וכולי; ספר שעוסק במשפחות לא-קונבנציונאליות וחשוב לחשוף ילדים לצורות חיים מגוונות, אם כי אין בו ספור של ממש אלא רשימה מפורטת של סוגי משפחות.
במציאות החברתית הישראלית קיים מגוון רחב של אורחות חיים וקיימת לגיטימציה להרכבים משפחתיים מגוונים, אך מאידך, ההתנסות היומיומית מוכיחה כי בחברה הישראלית עדיין קיים טאבו כלפי השילוב בין חד מיניות והורות וישנה ביקורת (לעיתים סמויה), מבוכה חברתית וחוסר קבלה בנושא.
תופעת המשפחות החד מיניות הינה תופעה חדשה יחסית, אך תופעה שהולכת ומתרחבת; יותר ויותר זוגות חד מיניים מחליטים להקים משפחה.
גם במבנה המשפחות החד מיניות יש רב גוניות. ישנה משפחה עם שתי אמהות, משפחה עם שני אבות, ולעיתים המשפחה המורחבת מורכבת יותר; ישנן משפחות עם זוג אמהות וזוג אבות (גבר הומוסקסואל שחי עם בן זוג ומחליט לתרום זרע לידידה לסבית שחיה עם בת זוגתה במטרה להביא ילד משותף לעולם).
התופעה מתמסדת במציאות החברתית בישראל בכלל ובמציאות התל אביבית בפרט, ויחד עם זאת היא עדיין רחוקה מקבלה אצל חלק גדול מהציבור ומיסוד ברמה החוקתית. השאלה הינה מה עובר אותו ילד שנולד למשפחה "שונה" וכיצד הדבר משפיע על הילדים הגדלים בה.
מחקרים שנעשו על אבות הומוסקסואליים מסכימים ביניהם, שהומוסקסואליות אינה פוגעת ביכולת ובמסוגלות להיות הורה, ואין כל ממצא אמפירי המצביע על כך שהומואים אינם מתאימים לתפקד כהורים. למעשה, נמצאו יותר קווי דמיון משוני בכל הקשור לתפקוד המשפחתי ולגידול הילדים בין משפחות הומוסקסואליות להטרו-סקסואליות. נמצא שאין הבדלים בהגדרת הזהות המינית של הילדים והם מתפתחים באופן נורמלי לגילם בדומה לילדים אחרים מבחינה רגשית (תפיסת העצמי), קוגניטיבית, חברתית ומינית, אולם נמצאו מעט הבדלים בתחום ההתנהגות המגדרית - בנים ובנות של הומואים ולסביות ייענו פחות לתפקידים מגדריים מקובלים המצופים מבנים ובנות בכל הקשור לבחירת משחקים, לבוש, התנהלות פיזית ושאיפות תעסוקתיות. ההנחה היא שילדים שחיים במשפחות חד מיניות יכולים להזדהות עם תפיסה שוויונית, שבה אין בהכרח קשר בין הזהות המגדרית לבין אופן חלוקת התפקידים. התפתחות הילדים מושפעת יותר מאופי היחסים ומהאינטראקציות בתוך המשפחה ופחות מהמבנה המשפחתי.
נמצא כי הורים חד מיניים הינם הורים טובים המקיימים קשרים חזקים ויציבים עם ילדיהם. הרגלי ההורות שלהם נכונים ובריאים והם מחנכים את ילדיהם למשמעת בדרכי נועם, באווירה הרמונית תוך קבלת האחר. הורים חד מיניים קשובים לילדיהם, הם בעלי יכולת נתינה ורואים בילדיהם דבר מרכזי בחייהם, יתכן משום ש"השגת" ילד לא מובנת מאליה.
ילדים למשפחות חד מיניות נולדים למציאות משפחתית כזו ואינם מכירים משפחה אחרת, אלא בשלב חיים מאוחר יותר בו יבינו שמשפחתם שונה ממשפחות אחרות, ויש לקחת בחשבון את גיל הילדים וצרכיהם במתן הסברים באשר למהות המשפחה.
מחקרים מצאו הבדלים לטובה אצל ילדים של זוגות הומו-לסביים באשר לפתיחות בנושא זהותם המינית, ליברליות, סובלנות ואמפתיה בקבלת האחר.
האם ומה לספר לילד ?
העברנו שאלון בקרב הורים חד מיניים כדי לבדוק האם דיברו עם ילדם לגבי השוני במבנה המשפחה שלהם, האם התייעצו לצורך כך באיש מקצוע, מה הניע אותם לנהל את השיחה, מתי ובאיזה אופן הדבר נעשה, מצד מי באה היוזמה לשיחה, ובעיקר עניינה אותנו תגובת הילד. התשובות אופיינו בכך שההורים לא הרגישו צורך להיעזר באיש מקצוע, אך כן קראו ספרים בנושא והתעניינו אצל חברים הנמצאים במצב דומה.
לרוב, יום המשפחה שימש כזרז לדבר עם הילד. "זה התחיל בגן, ביום המשפחה, במלאת לילד שנתיים ימים. אמרתי לו שיש לנו משפחה מיוחדת ובמקום אבא יש לנו את ____ (שם בת הזוג)". אירוע דומה קרה בבית שבו שני אבות; כשהילד היה בן שנתיים, לקראת אירוע יום המשפחה, שאל את אביו למה אין לי אמא. ענה לו האב: "כי יש לך שני אבאים".
נושא המשפחה הייחודית אינו עולה באופן מיוחד; ההורים לרוב עונים על שאלות כשהילד שואל ומחדדים לו את הנושא. הילד אומר, מספרת אחת האמהות, "לי אין אבא אבל יש לי את ... (בת הזוג של האם)", כשהוא שומע מהילדים שמדברים על אבא שלהם. זאת המציאות שהוא גדל אליה ונראית לו הכי טבעית בעולם.
הורים שעדיין לא קיימו שיחה "מיוחדת" בנושא, כדבריהם, מרגישים שאין צורך בכך משום שזה עולה בכל ההקשרים היום-יומיים: "מי הניק אותי כשהייתי תינוק?". משיב האב, "אני נתתי לך לאכול מבקבוק". "כשהילד מנדנד ורוצה דבר מה ואין אנו נענים לבקשתו, הוא אומר לנו: נמאס לי מכם אני אחליף את ההורים שלי ויהיו לי שני אבאים אחרים".
הילד מעלה את זה מפעם לפעם, כמו כשהוא כועס על אחד משני האבות אז הוא אומר "בסדר, אז יהיה לי רק אבא אחד". אין הוא מעלה כל אפשרות של אמא אחת. לרוב השיחה לא באה ממקום שהילד שואל על מושג המשפחה אלא כי הנושא דרש התייחסות, לדוגמה במצב של משפחה מורחבת שני אבות ושתי אמהות - יש לילד הרבה משפחה מסביבו והוא מקבל המון מתנות, ומפה בא ההסבר שיש לילד אבא ועוד הורה בן זוגו ויש אמא ועוד הורה בת זוגתה.
הילדה אומרת: "יש לי הרבה סבים וסבתות ביום המשפחה", והיא יודעת שהיום היא בבית עם אבא ומחר היא בבית עם אמא. "קיימים מעברי משמורת במציאות היומיומית שלה. היא לא שואלת ואנחנו גם לא אומרים כלום".
לסיכום
ההורות החד-מינית עדיין חדשה וטרייה מבחינת הקבלה החברתית ומבחינת התהליך המשפחתי הכרוך בה, ויש לתת לזמן לעבור ולבחון בפרספקטיבה של הזמן כיצד משפחות אלו דומות אך שונות ממשפחות אחרות, לצד משמעות המשפחה עבור הילדים עצמם שיהפכו לבוגרים בעלי זהות מינית מסוימת ואף יקימו משפחות משלהם. שני תהליכים אלה ישפיעו בעתיד על היווצרותן של משפחות חד-מיניות חדשות ועל מהותן.
מהתרשמות וממחקרים עולה כי הורות חד מינית מהווה לילדים הורות לא פחות טובה מהורות רגילה ולעיתים אף יותר טובה, לצד הקשיים של הבנת החריגות מצד הילד ומורכבות היחסים הזוגיים לצד ההורות במסגרת המשפחתית עצמה.
השוני הוא בזוגיות ולא בהורות, ומכאן שאין הורות חד מינית אלא זוגיות חד מינית.
