בימים האחרונים אנו עדים למתקפה תקשורתית של השמאל נגד שר התחבורה ישראל כץ על החלטתו בעניין שמות ישובים על שלטי דרכים. גם באתר זה
פורסם אתמול מאמר רצוף טעויות והטעיות, שאותן ראוי להזים.
השמאל והכותב הישראלי-ערבי לא נותנים לעובדות לבלבל אותם ולשנות את התיזה הבסיסית שלהם. אבל הקוראים האינטליגנטים של אתר זה ראויים להכיר את האמת:
טענה: "שר התחבורה חותר תחת הקיום של הערבים".
האמת: השר כץ לא רוצה לשנות שמות של ישובים ערביים. ישובים כמו אום אל-פאחם וג'לג'וליה ימשיכו לשאת את שמותיהם גם בעתיד. אבל השר רוצה לשנות רק שמות של ישובים יהודיים, שבשלטים הם כתובים לא נכון בשפה הערבית. למשל, בדרך מביתי למערכת אתר News1 ניצב על כביש 40 שלט שעליו כתוב בעברית ואנגלית "פתח תקוה", ובערבית כתוב עליו "מלאבס". את זה רוצה לשנות השר כץ. על השלט שעליו כתוב בעברית "נתניה" היה כתוב בערבית "אום חאלד". על שלטים שכתוב בעברית "בית דגן" נכתב בערבית "בית דאג'אן" וכדומה. ישובים אלה חדלו להתקיים כישוב ערבי לאחר שמכרו אדמותיהם ליהודים, או בעקבות נטישתם במלחמת השחרור. כיום הם ישובים יהודים, ואין הצדקה להמשיך לשמר את שמם הערבי (זולת חתירה תחת הציונות).
טענה: "השר כץ הוא שהחליט על השינויים".
האמת: זו החלטה של ועדה פנימית של משרד התחבורה, שהחלה לטפל בנושא לפני שנה וחצי, בתקופת השר שאול מופז. זו לא יוזמה של השר כץ, אלא הוא רק החליט לאמץ את המלצות הוועדה שסיימה כעת את עבודתה.
טענה: "השר כץ הוא שקבע את שמות הישובים שיהיו בשלטים החדשים".
האמת: השמות והכיתוב נקבעו ע"י ועדת השמות הממשלתית, שהתבססה על כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית.
טענה: "החלפת השלטים כרוכים בעלויות בהן ישאו הערבים, עלות כל שלט 11 אלף שקל".
האמת: לא תהיה הוצאה נוספת על החלפת שלטים. השר החליט שההחלפה תתפרס על פני שנים אחדות, והשמות החדשים יודפסו רק על שלטים שממילא יהיה צורך להחליפם בגלל שהתבלו או נפגעו.
מתחת לפני השטח יש כאן מאבק ערכי בין יהודים ציוניים לבין ערבים ותומכיהם האנטי-ציונים. הדמגוגים כותבים לאחרונה שהשר כץ כאילו רוצה לשלול את הקיום הערבי. על כך כבר אמרו חז"ל "הפוסל – במומו פוסל". הם אלה ששוללים את הקיום היהודי של ישראל.
אנשי "החזון העתידי של ערביי ישראל" הם שעומדים גם מאחורי המאבק הזה. היעד האמיתי שלהם הוא מדינה דו-לאומית. מטרתם היא למחוק את הזהות היהודית של המדינה שלנו.
בהבהרות למסמכי חזון העתידי כתוב:
"החוקה הדמוקרטית מבקשת לקדם את ערכיה של מדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב-תרבותית. הדו-לשוניות היא הביטוי המובהק למימושו של משטר דו-לאומי. אין משטר דו-לאומי בלי משטר דו-לשוני, וההיפך הוא הנכון". (מסמכי החזון עמ' 104). כלומר, הדו-לשוניות שמציעה החוקה הדמוקרטית אינה לצרכי דיבור ותקשורת בלבד, אלא היא מבקשת יחס שיוויוני בין העברית והערבית בכל התחומים: תרבות, שילוט דרכים, טפסי בנקים וכדומה.
בג"צ עדאללה 4112/99 שמוזכר במאמרו של עו"ד מסראווה, אילץ את עיריית תל אביב לכתוב את שמות הרחובות גם בערבית. בחלק מהשלטים נעשו בשוגג או בזדון טעויות כתיב שיש להן השלכות ערכיות. על השלטים שכתוב עליהם בעברית "תל אביב – יפו", כתוב בערבית "תל אביב – יאפא". יש בכך כדי למחוק מהתודעה את ישראליותה של יפו.
בדומה לכך רוצים ערביי ישראל ותומכיהם מהשמאל שעל השלטים בסמוך לעיריית ת"א ייכתב בערבית "סומייל" ע"ש הכפר הערבי שהיה שם. על אזור כרם התימנים ייכתב בערבית "מנשייה", על אזור אוניברסיטת תל אביב ייכתב בערבית "שייח מונס" וכן הלאה באזורי הכפרים אירשיד, ג'מאסין, סלמה, אבו כביר, וכדומה. כולם יופיעו בערבית מתחת לכיתוב "תל אביב" בעברית ובאנגלית. מבוקשם זה לא ניתן על-ידי בג"צ. עדיין. אולי גם זה יבוא בקרוב בעקבות המאבק הנוכחי.
השאלה שלפנינו האם ייכתב בערבית על השלטים "אל קודס" או "ירושלים", היא מאבק אידיאולוגי ערכי. זה מאבק חשוב במיוחד בימים אלה שהעולם מערער על זכותנו על ירושלים כבירת המדינה היהודית. התנגדות הערבים להחליף את המילה "אל קודס" במילה "ירושלים" היא חלק מאי ההסכמה שלהם להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. זה מה שמסתתר מאחורי המאבק על השלטים, וזה הגורם להתקפות הח"כים הערביים והשמאל הפוסט-ציוני נגד שר התחבורה.
עלינו להכיר בכך שזה לב המחלוקת. המתקפה התקשורתית על השר ישראל כץ מזכירה לנו את הסיפור על הגנב שהגיש תביעה נגד יצרן המנעולים, שמקשה עליו לעבוד.
