הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   חקיקה  ממשל  משפט  פסיקה 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 רייך שירה
 חדד עמית
 יצחק ראובן
 חוגרי אופיר
 מאנדל ישראל
 דרוקר אורי
 מרנס איתן
 דרליצ'מן קורל
 שוב צבי
 דיאמנט אריאל
 פישלר (פיני) פנחס
 ויקי אילון בטן
 שיף נעמה
 מיקי מיכאלוביץ
 מנחם אברהם
 וינרוט יחיאל
 טבול מתן
 אשכולי-יהלום אוריין
 בן-נחום שלמה
 דרוקר משה
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
חוסר השוויון בארה"ב גדל
11/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
מועמדי הצללים
11/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
קנו רחוב בסן פרנסיסקו
11/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
חמאס מאתגרת את מחמוד עבאס
11/08/2017   |   יוני בן-מנחם
 
 
 
שיירת נבי דניאל (ז') הבריטים חילצו
11/08/2017   |   אורי מילשטיין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
כך ביטל בג"צ חוקים לא חוקתיים
חוק אינו חוקתי אם הוא פוגע בזכויות יסוד שלא לתכלית ראויה או באופן לא מידתי. ברק [צילום: יח"צ]

בשנת 1969 הונחה התשתית למהפכה החוקתית
ענבל בר-און
'המהפכה החוקתית' החלה הרבה לפני שנת 1992 * ניצניה הנצו כבר בשנת 1969, עת ביטל השופט לנדוי חוקי בחירות אשר סתרו את חוק יסוד הכנסת * אולם בשנים ההן ה'מהפכה החוקתית' הייתה שקטה, לא מורגשת, ולא מלווה ב'רעש וצלצולים' של אקטיביזם * מאמר חמישי בסדרה
לרשימה המלאה

עיקרון המידתיות
ענבל בר-און
בבואה של רשות לנקוט סנקציה כלפי הפרט על הסנקציה להיות מידתי * חוק הפוגע בזכות יסוד חייב לפגוע בזכות היסוד בצורה מידתית
לרשימה המלאה

חוק לא חוקתי
ענבל בר-און
במשך 17 השנים שחלפו מאז היחקק חוקי היסוד בוטלו חמישה חיקוקים בלבד, בשל היותם סותרים את חוקי היסוד * האם אלו כל החוקים הלא חוקתיים במדינת ישראל?
לרשימה המלאה

לבג"צ דימוי ציבורי של 'מתערב בפעולות הכנסת' בפועל במשך 17 שנה, מאז היחקק חוקי היסוד, בוטלו אך ורק חמישה סעיפי חוק שנמצאו סותרים את חוקי היסוד לקרוא ולשפוט מאמר שישי בסדרה

>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
חרף הדימוי הציבורי ולפיו בג"צ מתערב בפעולת הכנסת, למעשה עד עצם היום הזה, כ-17 שנה מאז היחקק חוקי היסוד (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק) בוטלו אך ורק חמישה(!) חוקים של הכנסת, מיעוט שבמיעוט. הגם שבבג"צ בנק המזרחי נפסק כי באופן עקרוני בג"צ יכול לבטל את חוקי הכנסת אשר סותרים את חוקי היסוד, בפועל השימוש בכוח זה של בג"צ נעשה במשורה, לעיתים נדירות ובודדות בלבד, תוך איפוק שיפוטי רב.

הואיל ולא ניתן לחוקק חוקים שלא יפגעו בזכויות היסוד (הזכות לקניין, לכבוד, לחירות, לשלמות הגוף, לחיים ולצנעת הפרט) - שכן לעיתים יש הכרח לפגוע בזכויות יסוד היות שהן מתנגשות עם אינטרסים מתחרים או עם זכויות יסוד אחרות, נקבעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו פסקת ההגבלה, אשר קובעת באלו תנאים ניתן לפגוע בזכויות היסוד בחוק:

אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

בכל הפעמים שבהן בוטל חוק רגיל בשל היותו סותר חוק יסוד דרך הבחינה הייתה לפי סולם השלבים הבא: ראשית בדק בית המשפט באם החוק אכן פוגע בזכויות יסוד. לאחר שמצא בית המשפט העליון כי החוק פוגע בזכויות יסוד הוא נפנה לבדוק אם הפגיעה הינה לתכלית ראויה, העולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מקום בו תכלית החיקוק ראויה, נפנה בג"צ לבחון אם הפגיעה בזכויות היסוד הינה מידתית. מבחן המידתיות נחלק לשלושה מבחני משנה והם: א. מבחן ההתאמה של האמצעי למטרה. ב. האם אין בנמצא אמצעי המגשים את אותה מטרה תוך פגיעה פחותה בזכויות היסוד? ג. 'מבחן המידתיות במובן הצר', או 'התועלת אל מול הנזק': האם חרף העובדה שנמצא האמצעי שפגיעתו פחותה, בשקלול הכולל התועלת שבהשגת התכלית עולה על הנזק שנגרם מפגיעה בזכויות היסוד?

שלושת מבחנים אלו הופעלו בכל פסקי הדין אשר יוצגו להלן, ואשר בהם ביטל בג"צ חיקוקים של הכנסת (בג"צ לא ביטל חוקים שלמים אלא סעיפים של חוקים אשר סתרו את חוקי היסוד). לרוב, גם כאשר מצאו השופטים כי החוק הינו לתכלית ראויה, לשם הזהירות הם בדקו גם את התקיימותו של מבחן המידתיות.

בחמישה מקרים בלבד(!), כאמור, בוטלו סעיפי חוק עקב סתירתם את חוקי היסוד של הכנסת. הטוענים כי בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ מתערב התערבות יתר בחקיקת הכנסת, צריכים להכיר את העובדות, ולשפוט לפיהן.

לשיפוטכם.

פגיעה לא מידתית [לע"מ]

1998: "פגיעה קשה בעוסקים ותיקים"

בשנת 1995 עתרה לשכת מנהלי ההשקעות (בג"צ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נגד שר האוצר ואח' [פ"ד נא (4) 367] (1998)) נגד תנאי הסף לעיסוק בניהול השקעות, כפי שאלו נקבעו בחוק הסדרת העיסוק ביעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה – 1995: בין יתר התנאים חייב החוק את העוסקים להחזיק הון עצמי אשר נאמד בכ–300 אלף שקלים נכון למועד חקיקת החוק, להתאגד כחברה, לא לנהל תיקי השקעות בעבור בני משפחה או בעבור עצמם, וכן לעבור בחינות רישוי מקום בו הם עוסקים בניהול השקעות פחות משבע שנים. נשיא בית המשפט העליון, כתוארו אז, אהרן ברק, קבע כי חרף פגיעתו בחופש העיסוק של העותרים, החוק הינו לתכלית ראויה, שכן "מן הראוי להגן על משקיעים 'לא מתוחכמים'. עם זאת, קבע הנשיא ברק, הוראות החוק המחייבות את העוסקים הוותיקים אשר להם ותק הפחות משבע שנים לעבור בחינות רישוי אינן מידתיות, שכן בעיסוק מעשי ולא אקדמי עסקינן, ויש לפטור אותם מחלק מן הדרישות ככל שגובר נסיונם המעשי. העתירה התקבלה בחלקה.

מותר לעצור ל 48 שעות בלבד [פלאש 90]

1999: אסור לעצור חייל ל–96 שעות טרם יובא בפני שופט

בשנת 1995 עתרו שורה של ארגונים ציבוריים למען זכויות הפרט, ביחד עם החייל שגיא צמח, כנגד הוראת סעיף 237א שחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו אשר מאפשר מעצר חייל ל–96 שעות, וזאת בטרם יובא בפני שופט. העותרים ביקשו לתקן את החוק באופן כזה שלא יאפשר מעצר חייל טרם זה יובא בפני שופט, אלא ל-24 שעות.

השופט זמיר קבע בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג (5) 241 (1999), כי מעצר פוגע פגיעה קשה בחירות וזאת היות שלחייל (או לאזרח העצור) עומדת חזקת החפות עדיין. ככל שהפגיעה בחירות קשה, כך הביקורת השיפוטית עליה תגדל. השופט זמיר קבע כי מעצר חייל ל–96 שעות בטרם יובא בפני שופט אינה מידתית גם לפי פסקת ההגבלה שבסעיף 9 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וגם לפי תנאיה החמירים יותר של פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק היסוד.

השופט זמיר מציין כי הגם שתכלית הסמכות לעצור חייל - שמירת הסדר והמשמעת בצבא, הינה ראויה, מעצר חייל ל–96 שעות בטרם יובא בפני שופט אינה מידתית: "מידתיות אינו מבחן מתמטי כמותי אלא מבחן ערכי, של הכרעה שיפוטית אשר מתחשב בחשיבות הזכות אשר נשללת, ובעוצמת האינטרס אשר מצדיק שלילתה".

השופט זמיר קובע כי גם אם היערכות הצבא לקראת הבאת חיילים בפני שופט בחלוף 48 שעות דורשת הקצאת משאבים, הרי ש"זכויות האדם עולות כסף". הוא מורה לתקן את סעיף 237א לחוק השיפוט הצבאי כך שלא יאפשר לעצור חייל טרם הבאתו בפני שופט, אלא ל-48 שעות.

נתפר לפי מידותיו [ששון תירם]

2002: "החוק הזה נתפר למידותיו של ערוץ 7"

בשנת 1999 עתרו שורה ארוכה של חברי כנסת מן השמאל, תחנות רדיו כמו גם עמותת 'אמיתי' למנהל תקין, לבג"צ (בג"צ 1030/99 ח"כ חיים אורון ואחרים נ' יו"ר הכנסת, דן תיכון (2002)), במטרה לבטל את 'חוק ערוץ 7'. לטענת העותרים, התיקון לחוק הבזק, התשמ"ב – 1982 נתפר במדויק למידותיו של ערוץ 7, וזאת במטרה להכשיר את פעילותו הפיראטית של ערוץ זה. היועץ המשפטי לממשלה הצטרף לעמדת העותרים, ולעמדת המשיבים הצטרפה התנועה לזכות הציבור לדעת אשר גרסה כי ערך הפלורליזם מחייב את הכשרת ערוץ 7, אשר פונה לאוכלוסיה אשר לטענת המשיבים קופחה בתקשורת הרדיופונית: האוכלוסיה הדתית לאומית. השופט תיאודור אור בוחן את חוקתיות חוק ערוץ 7 במספר שלבים:

ראשית נבחנת הפגיעה בזכויות יסוד - השופט אור מוצא כי בעצם חקיקת חוק ערוץ 7 נפגעת זכותן של תחנות הרדיו האחרות לחופש העיסוק, שכן לא נערך מכרז המאפשר לכל התחנות הזדמנות שווה להתחרות על "המשאב הציבורי המוגבל" – תדרי הרדיו, אלא החוק נתפר למידותיו של ערוץ 7.

לאחר מכן בוחן השופט אור באם החוק נחקק לתכלית ראויה - השופט אור משיב על שאלה זו בשלילה, שכן הגם שהמשיבים מצהירים כי החוק נחקק לצורך קידום הפלורליזם בישראל, בפועל החוק מכשיר פעילות פיראטית של תחנת רדיו, תוך פגיעה בשלטון החוק, ותוך חסימת ההזדמנות של תחנות הרדיו האחרות – להתחרות במכרז, שכאמור מעולם לא נערך.

הגם שהשופט אור מגיע למסקנה כי תכלית 'חוק ערוץ 7' אינה ראויה, הוא ממשיך בבדיקתו, וליתר זהירות בודק גם את התקיימותו של מבחן המידתיות - הוא קובע שגם אם נניח כי תכלית החוק הינה "לקדם פלורליזם", הרי שלא עוצב כל מנגנון לאיתור אוכלוסיות אשר קופחו עד כה במרחב הרדיופוני, ואשר השמעת קולן דרושה לצורך גיבוש הפלורליזם. עוד הוא קובע כי הנזק שבפגיעה בחופש העיסוק ובעיקרון שלטון החוק עולה בהרבה על התועלת (אם יש כזו) שבהכשרת ערוץ 7 "בשם הפלורליזם". השופט אור מורה על ביטולו של חוק ערוץ 7, בהסכמת כל תשעת שופטי ההרכב.

ההינתקות [AP]

2005: ההינתקות הינה לתכלית ראויה, אך הפיצוי נמוך

עם פרסומה של תוכנית ההינתקות ועם קבלת 'חוק פינוי פיצוי' (חוק יישום תוכנית ההינתקות, התשס"ה – 2005) ביום 16.02.05, עתרו תושבי גוש קטיף לבג"צ כנגד כנסת ישראל (בג"צ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל (2005)), במטרה לבטל את החוק. בעוד שהשופט ברק סבר כי החוק אומנם פוגע בקניינם של התושבים – הרי שהיות שקניין זה הושג בתפיסה לוחמתית ארעית, זכותם הקניינית של התושבים אינה כה חזקה – זוהי אינה זכות מסוג 'בעלות' אלא זכות שנרכשה מן המפקד הצבאי. לשיטת ברק, היות שתכלית תוכנית ההינתקות ראויה, אין לבטלה, אך ניתן לתקן את הפיצוי שניתן לתושבים כך שיהא פיצוי ריאלי. לעומתו, השופט אדמונד לוי סבר כי תוכנית ההינתקות פוגעת פגיעה קשה בקניינם של המתיישבים, היות שלא מדובר אך ורק בקניין במובן החומרי, אלא בקניין אשר אוצר בתוכו את כל מרקם עולמם הרגשי, החברתי והדתי-רוחני של המתיישבים, ועל כן עקירתם של המתיישבים מביתם כרוכה בפגיעה קשה וחמורה בכבודם. זאת ועוד- השופט אדמונד לוי מציין כי תכליתה של תוכנית ההינתקות אינה ראויה. השופט אדמונד לוי מביא מדבריו של האלוף עמידרור, ולפיהם תוכנית ההינתקות תוביל לירי טילים על אשקלון, להתחמשות ארגוני הטרור באופן שלישראל יהא קשה לפקח עליו, ולהבנה של הפלשתינים שישראל נסוגה בלא תמורה – מה שיוביל לפיחות עצום ביכולתה של ישראל לנהל משאים ומתנים בעתיד. חרף העובדה שהשופט לוי קבע כי תכליתה של תוכנית ההינתקות אינה ראויה, הוא נפנה לבחון את שאלת המידתיות: הוא קבע כי עקירת התושבים – על כל בתיהם, משקיהם, חממותיהם ומרקם חייהם, בתוך חמישה חודשים בלבד - אינה מידתית, גם לו התכלית הייתה ראויה (והיא לא). השופט לוי קרא (בדעת מיעוט) לבטל את תוכנית ההינתקות, אך היות שהבין כי שמונת שופטי ההרכב דחו את העתירה, קרא לעותרים לציית לחוק "כי אחים אנו", לדבריו.

גופות ילדים פלשתינים [AP]

2006: פגיעה לא מידתית בזכויות הפלשתינים לקניין, לכבוד ולחירות

תיקון 7 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תש"י-1952 משנת 2005, הוסיף לחוק את סעיפים 5ב ו-5ג, לפיהם המדינה לא אחראית בנזיקין לנזק שנגרם באזור עימות בשל מעשה שביצעו כוחות הביטחון. העותרים, ארגוני זכויות אדם, גרסו שהחוק אינו חוקתי.

בית המשפט העליון פסק (בג"צ 8276/05 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערב נ" שר הביטחון מאת בית המשפט העליון (2006)) כי הואיל ולכל תושב יהודה ושומרון הזכות לתבוע בנזיקין בבתי המשפט הישראלים, וזאת לפי דיני הנזיקין הישראלים, הרי שהתיקון לחוק פוגע בזכותם של התושבים לקניין, כמו גם בזכותם לחיים, לחירות, לכבוד ולפרטיות, שכן הפיצוי הנזיקי אמור להחליף זכויות אלו שנפגעו, ואשר בגין פגיעה בהם מוגשת התביעה.

לאחר שמוצא בית המשפט העליון כי התיקון לחוק פוגע בשורה של זכויות חוקתיות של תושבי יהודה ושומרון, הוא בודק באם הפגיעה הינה לתכלית ראויה, ומידתית. העותרים מיקדו את טענתם בסעיף 5ג לחוק ולפיו "המדינה אינה אחראית בנזיקין לנזק הנגרם באזור עימות בשל מעשה שביצעו כוחות הביטחון".

בטרם התיקון הוטלה אחריות על המדינה כלפי פלשתינים באזורי עימות אם מעשה הנזק נעשה שלא על-ידי "פעולה מלחמתית" של כוחות הביטחון. התיקון קבע כי המדינה אינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם באזור עימות בשל מעשה שביצעו כוחות הביטחון, ללא קשר לשאלה האם מעשה הנזק נעשה במסגרת "פעולה מלחמתית" או לא. בג"צ קבע כי צמצום זה באחריות המדינה פגע בזכותו החוקתית של הפלשתיני (או יורשיו או עזבונו) שבוצע כלפיו מעשה נזיקין שלא על-ידי "פעולה מלחמתית".

אמנם, נפסק, כי תכלית סעיף 5ג לחוק הנזיקין האזרחיים ראויה, שכן היא מתאימה את דיני הנזיקין למצב לוחמה, אך היא אינה מידתית: ניתן להשיג את אותה מטרה באמצעי פוגעני פחות: לצורך הגשמת התכלית של התאמת דיני הנזיקין למצב לוחמה מספיקה הקביעה ולפיה המדינה פטורה מאחריות בנזיקין בגין פעולת לחימה. הדרך המידתית היא בחינה אינדיבידואלית של כל מקרה ומקרה: בחינה זו תבדוק אם המקרה נופל בגדר "פעולה מלחמתית", תהא הגדרתה אשר תהא. ניתן להרחיב את הגדרת ה"פעולה המלחמתית", אך אסור להחליף בדיקה אינדיבידואלית זו בשלילת אחריות גורפת.

כן נפסק כי הקמת ועדה אשר תאשר פיצויים לנפגעים 'לפנים משורת הדין' אין בה כדי לקיים את עיקרון המידתיות.

העתירה התקבלה ונפסק כי סעיף 5ג אינו מידתי, שכן אינו מקיים תוך פגיעה מינימלית את התכלית הראויה של התאמת דיני הנזיקין למצב לוחמה.

תאריך:  26/07/2009   |   עודכן:  26/07/2009
ענבל בר-און

מועדון הבלוגרים עוקבים: 24לקבלת רשימות ענבל בר-און לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
כך ביטל בג"צ חוקים לא חוקתיים
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
גדעון אמיר
26/07/09 20:07
2
אאילנה
27/07/09 12:17
3
אלטע קאקער
30/07/09 19:19
4
רוני פרי
6/02/17 14:43
פורום: אקטיביזם שיפוטי כתוב הודעה
+
אחד העם
1/06/17 20:40
 
ע_הראל
20/07/17 16:32
 
ע_הראל
20/07/17 18:31
 
בני בנקר
21/07/17 15:13
 
ע_הראל
22/07/17 22:45
 
אחד העם
23/07/17 09:36
 
ע_הראל
23/07/17 15:18
 
אחד העם
7/08/17 00:41
 
ע_הראל
8/08/17 16:25
+
מרק_טווין
6/05/17 10:57
+
שלום.
6/05/17 09:34
+
חיים ו.
15/01/15 21:35
 
הגלשנית
12/05/15 15:50
 
בני בנקר
18/05/15 15:22
 
אחד העם
1/07/15 14:22
 
צורי
14/08/15 10:16
 
אחד העם
15/08/15 03:37
 
צרצר
8/04/16 10:43
 
חיים x
2/12/16 22:30
 
שלום.
6/05/17 09:29
+
בני בנקר
2/12/16 12:08
+
חבל מאוד
13/11/16 14:16

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
זה לא קרה לי בראיונות לתחנות טלוויזיה מסי.אן.אן. ועד אל-ג'זירה. אבל זה קרה לי ברומא. ללמדך שתמיד יש פעם ראשונה. אחרי ראיון טלוויזיה לערוץ איטלקי הדביקה לי המראיינת שתי נשיקות מצלצלות לאות שביעות רצון ותודה - Grazie - מן האייטם. בחדשות השעה שבע שודר האייטם כולל הנשיקות. ברומא - כמו ברומא.
26/07/2009  |  חיים שיבי  |  מאמרים
כאשר אם חרדית חשודה כמתעללת בילדיה, הופך הנושא לשיחת היום. ניתן לתת לכך מספר הסברים, חלקם ודאי נכונים וחלקם לא: התעללות בילדים היא תופעה מאוד חריגה בקהילה החרדית ולכן זה בבחינת אדם שנשך כלב, וראוי שתתפוס את "עיקרן תחילה" (נראה לכם?). החרדים בישראל, כמו היהודים באירופה של המאה הקודמת, הם מיעוט נרדף, וככל שאפשר להוציא להם את הנשמה, אנו נעשה זאת בלב שלם ובנפש חפצה.
26/07/2009  |  אפרי הלפרין  |  מאמרים
"השעה חמש (בבוקר) והרי החדשות מפי..." - ככה ישמעו כל מאזיני הרדיו, בכל מקום בארץ, לעתים גם בנכר, בכל שעה, ואף  מחצית השעה, עם שחר, בצהריים, לפנות ערב ובלילה, בחום של אוגוסט ובקור הירושלמי של פברואר, את החדשות שמועברות ברדיו, בראש ובראשונה בקול-ישראל. לא ינומו ולא ישנו קרייני הרדיו, הנשים והגברים. הם מלווים אותנו לכל מקום שנהיה בו, ניידים או נייחים, הם מעדכנים אותנו, הם משתפים אותנו ברגעים  גורליים, בסתם ימי חול, במועדים (למעט יום הכיפורים) בשעות שמחה ובעתות מצוקה. הם הקשר והם מעבירי המסר. להם נאזין בפיאניסימו או בפורטיסימו - תלוי בתוכן ובנסיבות.
26/07/2009  |  צבי גיל  |  מאמרים
השבוע אמור לעלות לשידור בערוץ הראשון "שיטת השקשוקה", סרטם של העיתונאי מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי, המצביע על יחסים בעייתיים בין משפחת עופר למדינת ישראל. מיד לאחר מכן צפוי להיות משודר באותו ערוץ סרט התגובה שהכינה משפחת עופר. בכך תבוא לסיומה סאגה בת חודשים ארוכים של דחיות, גניזות ובקשות לביצוע שינויים ב"שיטת השקשוקה".
26/07/2009  |  אורן פרסיקו  |  מאמרים
ותיקי שוק ההון, על אחת כמה וכמה צעירי שוק ההון, עדיין משתאים לנוכח תנועות ההון שפקדו את השווקים ב-12 החודשים האחרונים. זה החל במחצית הראשונה של 2007 עם הסאב פריים ולאחר מכן כלל קריסת בנקי השקעות כגון בר סטרנס וליהמן ברדרס שזיעזעו את כל המערכות הפיננסיות בעולם ולאחר מכן את שאר מערכות החיים.
26/07/2009  |  גיא חזן  |  מאמרים

רשימות נוספות
תוקפי אהרן ברק לא הבינו דבר  /  ענבל בר-און
18 שופטים לביהמ"ש העליון  /  רותי אברהם
אות "חושן המשפט" לשופט מאיר שמגר   /  טליה גורן
בג"צ רובינשטיין נ' יו"ר הכנסת  /  ענבל בר-און
בג"צ לאור נ' יו"ר הכנסת  /  ענבל בר-און
בג"ץ ברגמן  /  ענבל בר-און

פורומים
אקטיביזם שיפוטי
חקיקה
ממשל
משפט
פסיקה
כתבות מקודמות
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט