פופוליזם זול מול הכרח המציאות

התרעומת שמושמעת בתקשורת כלפי מנהלי תדיראן כמוה כפופוליזם זול ולא יותר מכך. ההחלטה להעביר את הייצור של מפעל 'תדיראן' לסין מנעה צפי עתידי ברור לפשיטת רגל. המעבר לייצור בסין וסגירת המפעל בעפולה הוא הכרח המציאות וכל טענה אחרת למנהליה אינה יותר מאי קריאת המפה הכלכלית הגלובלית ואת השינויים שחלים בשוק המזגנים בארץ.

זו חדשה ישנה כי בשנים האחרונות הולכת 'תדיראן' ומאבדת את יתרונה היחסי בשוק המזגנים המקומי. עד לפני כפחות מעשור התמקד 50% מנתח המכירות בשוק המקומי של החברה במזגני הרצפה ובמזגנים המיני-מרכזיים. מזגנים אלו כבר אינם אטרקטיביים והציבור קונה אותם פחות בשל שינויים בהרגלי הצריכה, וכולנו מעדיפים מזגן פרטי בחדר ולא מיזוג מרכזי שכופה על כל בני הבית טמפרטורה אחידה.

שינויי צריכה אלו הורידו את נתח המכירות של החברה לפחות מ-10% כיום, מה שביטל לחלוטין את יתרונה היחסי של החברה בשוק המקומי. כיום, כאשר "כרעי התרנגולת" האחרונים שבהם נאחזה החברה - מזגני המיני מרכזי ומזגני הרצפה פחות אטרקטיביים בשוק, אין עוד שום הסבר כלכלי הגיוני להשארותה בארץ. בנוסף, לאחר ששוק המזגנים נהנה מהחלטתו של בנימין נתניהו להוריד את מכסי המגן לייבוא, הוזלו בצורה מאוד משמעותית המחירים שעומדים היום על נמוכים מאוד ורווחים מזעריים למשווקים, כאשר אפשר לייבא ובעלויות נמוכות מאוד ליצרנים. נוסיף לכך את המעגל העולמי המתפתח והעלייה המשמעותית ברמת המחייה בארצות המזרח ובראשן הודו, סין, טיוואן, מלזיה ואינדונזיה, שסובלות מאקלים חם ונרשמת בהן בשנים האחרונות עלייה קיצונית בכמות המזגנים הנמכרים בשווקים אלו במחירי "רצפה", וניתן להבין כי כל אלטרנטיבה אחרת כמוה כהתאבדות כלכלית חסרת כל הגיון.

יש לציין כי כבר לפני שנים החלה תדיראן במגמה המתבקשת כשהחלה לייבא את מזגני העילית מסין, בהבנה שכך תוזיל משמעותית את עלויות הייצור בשוק המקומי. דוגמאות לחברות שלא השכילו לסגור את קווי הייצור בארץ בזמן ולהבין את המגמה הגלובלית המתהווה יש למכביר ולענייננו, חברת 'אמקור' לייצור מזגנים שלא השכילה להעביר בזמן את פסי הייצור למזרח ונפחה את נשמתה, ובשנים קודמות יותר חברת 'שביט' לתנורים שהתעקשה להמשיך ולייצר בארץ ו"נמכרה על המשכן".

אין עוררין כי החלטתה של הנהלת 'תדיראן' להעביר את פס הייצור של מפעל עפולה לסין מנעה פשיטת רגל עתידית של המפעל. כל מי שמפנה את החיצים למנהלי החברה טומן את ראשו בחול ולא רואה את המציאות כמות שהיא. מי שצריך לתמוך באותם עובדים זהו שירות התעסוקה והפניית העובדים לענפי השירותים האחרים. נכון שבמפעל ישנם פועלים בני 50 פלוס שיתקשו מאוד למצוא עבודה חלופית, אך אותם עובדים חייבים להבין כי בסופו של יום לא ניתן לדחות את הקץ ובהחלט אפשרי שבמידה והמפעל לא היה נסגר, אותם עובדים היו מוצאים את דרכם החוצה לאחר הכרזה שמכורח המציאות על פשיטת רגל.