|
|
הממשל מוריד את העם עימו ואינו מעלהו
|
|
|
|
|
הורסים ובוכים
|
|
דן זסלבסקי
|
|
מי התהום אינם עולים כסף, נפחם מכסה חלק ניכר מן האספקה הלאומית הנדרשת, והם גם משמשים מחסן אגירה חד-פעמי ענק. אך בהדרגה, אנו משמידים את מקורות המים הטבעיים הללו
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
כאזרחים רבים "זכיתי" גם אני לקבל את ההנחיות החדשות מתאגיד הביוב והמים של עיר מגוריי. בארבעה עמודים מרובי הסברים מלומדים מסביר לנו תאגיד הביוב והמים את מהות "היטל הבצורת" והצורך שלנו האזרחים לדווח לרשויות על מספר הנפשות המתגוררות בבית, וכן אם יש בין הגרים נכים במאה אחוז וכל זה צריך להיות מגובה בצילומי תעודות זהות, צילומי תעודות רפואיות בגין הנכות וגם צילומי דרכונים אם מדובר באזרחים זרים.
מאז ימי השטאזי במזרח גרמניה לא נדרשו אזרחי מדינה דמוקרטית לדווח בפירוט כזה לשלטונות. במזרח גרמניה שלפני נפילת החומות, אם הגעת לעיר מסוימת היית חייב לדווח במשטרה על מקום המגורים שלך. במדינות שמעבר למסך הברזל הדרישה הייתה דומה, אבל אפילו מדינות טוטליטריות אלה ירדו מחובת הדיווח הזו.
חובת הדיווח מי מתגורר בכל דירה פוגעת לדעתי בחוק הגנת הפרטיות ובצנעת הפרט, היא חושפת את האזרח שחפץ לישון או להתגורר בדירה מסוימת שאינה דירת מגוריו, היא חושפת את מחלותיו ונכותו של אדם בפני השלטונות, והיא חושפת כל אזרח זר בחובת רישום הדומה למה שהיה נהוג במדינות מסך הברזל.
מישהו חשב למי ייחשף כל המידע הזה, מה יעשו מאות רשויות מקומיות ופקידיהן בכל המידע הזה שייאגר במערכותיהן. האם בכלל רשויות אלה יודעות כיצד לאבטח את המידע הזה?
וכל זה עבור מה? עבור רשלנות פושעת של מדינת ישראל בטיפול באספקת המים לתושביה. מדינה היושבת לחוף ים שבו אין כל מחסור במים, שהמציאה לפני עשרות שנים את שיטת ההתפלה של מי ים, ושהמפעלים המממשים את שיטות ההתפלה מציעים להרחיב את כמות המים המותפלים ונענים בשלילה על-ידי הממשלה. וכל זה למה? פשוט גביית מיסים נוספת במסווה של "בצורת" תוך פגיעה חמורה בזכויות הפרט ובצנעתו.
בושה וכלימה!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
