פעם, בשנותיה הטובות, שלטה בנהריה תרבות אירופאית נאורה, עם מורשת לתפארת שהביאו עימה לארץ מייסדיה - קומץ משפחות יקיות, במחצית שנת השלושים של המאה החולפת. אותן משפחות, שעלו ארצה בעלייה החמישית, יסדו בגליל המערבי עיר לדוגמא, שברבות הזמן הפכה לסמל ולמופת גם לערים אחרות בארץ.
מאז זרמו מים רבים ומעופשים בנחל הגעתון המקומי. על נהריה מאיים כיום הגרזן הכורת של השד העדתי, המבקש להרוס בה כל חלקה טובה ולמחוק את שרידיה האחרונים של מה שנותר מן התרבות הזאת. מתוך כשישים אלף תושבי העיר הגלילית נותרו בה כיום רק כמאתיים מהייקים המקוריים ופחות מאלף מילדיהם. העליות הגדולות מרומניה, מרוסיה ומארצות צפון-אפריקה הן שמחקו את השרידים האלה של מה שהייתה פעם התרבות הדומיננטית שלה.
מי שעומד מאחורי המחדל הזה הוא לא אחר מאשר ראש העירייה הנוכחי, ג'קי סבג, שמבקש לדחוק לכל פינה אפשרית את אתרי ההנצחה שעוד נותרו למורשת העיר הזאת והופך אותה באחת, על-פי טעמו המזרחי, לעיר ים-תיכונית, חסרת כל אופי משלה.
אין שימור
עם מייסדיה של נהריה בימיה הטובים נמנות משפחות ורטהימר ושטראוס, זוגלובק ומאייר, אדלר ופיסקר. צאצאיהן מתקשים להשלים עם רוע הגזירה של מחיקת המורשת והם החליטו לצאת למאבק משותף נגד ראש-עירם. במוקד המאבק הזה מצוי "בית ליברמן", מבתיה הראשונים של נהריה, שאמור לשמש כמוזיאון למורשת העיר. משום מה החליט ראש העירייה לפטר את מנהלת המוזיאון והארכיון שלו. בקומתו העליונה מצויים שני חדרים נעולים, שבהם מאוחסן הארכיון בצפיפות מחרידה ובשנים האחרונות איש אינו מטפל בו.
מלבד ייבושו של "בית ליברמן", דאג ג'קי סבג גם לעקור את עצי הפיקוס הישנים שנטעו המייסדים ועוד ידו נטויה: עכשיו הוא גם לוטש עיניים לסילוקן של כרכרות הסוסים המיתולוגיות, שעיצבו במידה רבה את פני העיר. סבג, שאינו מחובר לשורשיה של נהריה, אף דאג לשנות את סגנון הבנייה המיוחד של העיר, עם הגינות והגגות האדומים, והפך אותה לעיר לבנטינית, עם בתים לבנים חסרי צורה ובלתי-מסוגננים. את מורשת תרבותה הנאורה של אירופה הוא המיר בתרבות הלבנט, ולמרבה הצער הולכים בעקבותיו גם ראשי ערים אחרות בארץ, שאינם יודעים לשמר את מה שהיה.