משה יעלון כינה את "שלום עכשיו" וארגונים אחרים בכינוי "וירוס". הצעקה בעקבות דבריו עלתה השמיימה: הרי זה בדיוק כמו ערב רצח רבין, שדברי ההסתה המבחילים של מטורפי הימין העלו את מפלס הרצחנות בין אנשיהם לשיא, שבעקבותיו נפלה עלינו השואה הנוראה של רצח ראש הממשלה.
להלן תובא אסופה של דברי שטנה, נאצה, איומים ואף אנטישמיות שטירמרית פשוטה, שהושמעו ונכתבו ע"י אותם מזדעזעים מקצועיים, נגד מפעל ההתנחלות ונגד המתנחלים ותומכיהם. לצערי אבד לי שמו של עורך אסופה זו, ואני מבקש מראש את סליחתו על אי-מתן ה"קרדיט" הראוי לו:
"למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם... " (ישעיהו לייבוביץ', הארץ, 27.9.85).
"רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (פרופסור זאב שטרנהאל, (דבר, 05.04.1988)
"בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית" (יצחק רבין, 'פנקס שירות', עמ' 550).
רב אלוף חיים בר לב, מיד לאחר הטבח בבית הדסה בחברון: "מי אמר להם להימצא שם".
"ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי כנסת וקציני צה"ל" (בנימין בן-אליעזר, 'דבר', 1.6.89).
"כיפות = צלב קרס"
"הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עפרה מוזס, הם שותים אותו" (דדי צוקר בהרצאה, יום לאחר הירצחה של עופרה מוזס)
"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים" (אלוף שלמה גזית, ידיעות אחרונות, 08.03.98)
"... צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע" (ח"כ אבשלום וילן בראיון ל'הארץ').
"בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת" (אלוף עמי איילון, ידיעות אחרונות, 14.11.03).
"בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים" (אברהם שלום, ראש השב"כ לשעבר, ידיעות אחרונות, 14.11.03).
"...יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם... מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים" (ידיעות אחרונות, 12.8.99).
"סדיסטים ורוצחים"
"כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים" (עמוס עוז, 'בשם החיים והשלום', ידיעות אחרונות, 8.6.89).
"רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש..." (מאיר שלו, ידיעות אחרונות, י"ט בחשוון תשס"ג).
"אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: 'נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר" (יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל, בראיון לעיתון תל אביב, בפברואר 2004).
"אנחנו כיפות סרוגות... ואת... יום חג המצות הזה... נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלשתינים" (יצחק לאור, 'המנון לגוש').
"... אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר" (כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, בראיון למיכל קפרא, במעריב).
"הממלכה הישראלית... נוהגת להפגין יעילות תכליתית. אם הם לא מאמינים לזה שישאלו את השכנים הערבים שלהם" (יאיר לפיד, ידיעות).
"... להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה"ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם" (יואל מרכוס, הארץ).
ימני = מטומטם
"מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג... אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם..." (דן תדמור, עיתון ירושלים, 28.5.93)
"... ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה... התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96).
"שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד" (מעריב, 13 יולי 2001, מדור ההומור).
ולאחרונה-- ירון לונדון שהציע בתוכנית טלוויזיה לקחת פלוגת חיילים שתירה על המתנחלים [הוא כמובן לא נחקר במשטרה ולא הועמד לדין].
יצחק לאור: "אנחנו כיפות סרוגות לא עוד קוראים לנו אדוקים פיסטוקים לא עוד מושכים לנו בציצעס לא עוד מגרשים אותנו ממשחקי השכונה לא עוד קוראים לנו דוסאלעך, כי אנחנו בצבא הגנה לישראל ואנחנו מתגמלים על כל מה ששיקרו והעלילו עלינו והרגו בנו ושיסו בנו וצחקו מאתנו ואת חג חירותנו יום המצות הזה בקדשה ובנענועי גוף מתמכרים נחוג בהתכוונות ובמצותינו דם נערים פלשתינים כי בלאו הכי הכל עלילות עכו"ם"
א.ב. יהושע, ראיון למעריב, כו אלול תשס"א 14.9.2001 סוף שבוע עמוד 120: אני רוצה להגיד משהו קצת דרסטי על העם היהודי, אני אומר, אנחנו דיבוק, אנחנו נדבקים לעמים אחרים, אנחנו נכנסים לתוך בשרם.
א.ב. יהושע הצופה י בתמוז תשסב 20 יוני 2002: "הפלשתינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף דעת זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירוף ראינו מה קרה עם הגרמנים . אם אנחנו חושבים שאחרי שהשארנו ששה מיליון חללים במלחמה עם הנאצים. יש לנו כח להשאיר חמישה מיליון במלחמה עם האיסלאם אז אוי ואבוי לנו"
"חלומות מתוקים על חיילים מרוטשים" - תחושותיו של חייל בצבא ההגנה לישראל - "מאלורור" (כותב בשם "מתן"22.01.2002, "קורמורן", קיבוץ נירים)
"...אבל יש משהו שאני יותר שונא מהדברים האלה" ..., "את המדים הירוקים המחורבנים ואת המילה הזאת שכתובה עליהם ואני לא יכול למחוק אותה. לאט לאט היא נרשמת לי על המצח, אות הקין שלי צ-ה-ל. ברגע זה אני הדבר היחיד שמפריד בין הבסיס לקבוצת מחבלים רצחנית שבשם אללה יתנו לכולנו כדור בראש, ולי אין ממש בעיה עם זה. אני מקווה שהמחבלים יגיעו, יעשו מה שהם רוצים לפלוגה (מרצח ועד מעשי סדום) ייקחו אותי איתם".
בשלב הזה מתאר 'מאלדורור' איך המחבלים שובים אותו, מגלים שגם הוא שונא יהודים ומצרפים אותו לארגונם. 'מאלדורור' הופך להיות מחבל מן המניין. "ואני אצא רק בלילה", הוא ממשיך, "ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן...אח! הצליל הזה, הספלאש... ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל... זאת תהיה אמנות נשגבת, מין יצירת מופת סדיסטית ומעוותת, זאת תהיה הפעם הראשונה שפשוט ארגיש שלם עם עצמי".
בהמשך מתאר מאלורור איך יוכל להתנקם במפקד שלו כשהוא יהיה מחבל: "ואז, יום אחד, בהיתקלות שגרתית ברצועת עזה, אני ארים את ראשי מעל סלע מחוספס ואראה את העיניים המוכרות של המפקד שלי... לצחצח את השירותים? ואני אוכל לראות את הפחד בעיניו, בשעה שכדור מתכת מושלם יעשה את דרכו לכיוון המצח המקומט שלו, ויצבע את הסלע מאחוריו באדום בוהק"... "אני עוצם עיניים, ומדמיין שאני ילד פלשתיני קטן שמסתובב ברחובות המכוערים של שכם... ופתאום אני רואה חייל עם נשק... הוא במרחק 400 מטר ממני, אני מביט למדרכה ומרים אבן מחוספסת... אני מתקדם... וזורק. האבן מתעופפת באוויר בהילוך איטי ופוגעת בראשו של החייל, והוא צועק, אחח, פגעו בי..."....
"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית" (שולמית אלוני מאבחנת, 'דבר', דצמבר 1984).
יולי 1986. יגאל תומרקין זוכה להארה: "כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה", אומר הפסל בראיון לעיתון 'תל אביב'.
שנתיים מאוחר יותר, במאי 1988, אמר תומרקין בראיון ל'ידיעות אחרונות': "כשרואים אותם (את החרדים) מבינים מדוע הייתה שואה, מדוע לא אוהבים יהודים... ברור שברגע שרואים את השחורים האלה, שמשריצים ילדים על ימין ועל שמאל...", וכן "אני מזהה דתיים לפי הריח שלהם".
ב-1998 זכה תומרקין בפרס זוסמן מטעם יד ושם על עבודותיו בנוגע לשואה, אך מתן הפרס בוטל בשל מחאה נגדו. למרות כל התבטאויותיו השנויות במחלוקת, קבל תומרקין ביום העצמאות האחרון את פרס ישראל לפיסול.
אוגוסט 1987. ישעיהו ליבוביץ ישיר כדרכו: "חיילים ההולכים לשרת בשטחים הכבושים הם יודו-נאצים", אמר בראיון רדיו מי שהוכתר זה מכבר למצפונה המוסרי של החברה הישראלית. דבריו של פרופ' ליבוביץ עוררו סערה רבתי, אך הוא סירב לחזור בו, ואף חזר על דבריו בהזדמנויות נוספות.
אפריל 1995. פרופסור משה צימרמן קובע (אולי) ותובע: "הרי כבר היום, ואני מתייחס לתהליך שרק צובר תאוצה, יש מגזר שלם בחברה הישראלית, שללא היסוס אני קובע שהוא העתק של הנאצים. תראה את ילדי חברון, הם בדיוק כמו נוער היטלר. מנפחים להם מגיל אפס את השכל על ערבים רעים, על אנטישמיות, על איך כולם נגדנו. הופכים אותם לפרנואידים בני גזע עליון, בדיוק כמו נוער היטלר".
מאי 1996. שולמית אלוני מאבחנת עוד: "עורכי דר-שטירמר (ביטאון התעמולה של המפלגה הנאצית) היו נהנים לקרוא את הכותרות הללו של תעמולת הליכוד" ('הארץ').
ספטמבר 1996. מיכאל הרסגור מגן על הדמוקרטיה: "ראשי החרדים", כתב ההיסטוריון במאמר בעיתון 'הארץ', "הם אויביה של הדמוקרטיה לא פחות מהחולצות השחורות או מראשי מפלגת הפועלים הסוציאל-סוציאליסטית של גרמניה" (שמה המלא של המפלגה הנאצית).
יוני 1999. שולמית אלוני ממשיכה לאבחן: "נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס (שר התעמולה הנאצי)" (ראיון למוסף 'הארץ').
מארס 2001, שלמה גזית משתפך: האלוף ב(מיל.) שלמה גזית מתיר את חרצובות לשונו בראיון ל'ידיעות אחרונות', ובגנותו את סימן הכיפה המבחין בין חיילים דתיים לחיילים אחרים אומר כי החיילים הדתיים בצבא מזכירים לו חיילים נאצים. בעקבות הדברים הגיש העיתונאי יחיאל ספרא למשטרה תלונה נגד גזית בגין המרדה, שיסוי נגד קבוצה ועבירה על חוק לשון הרע. המשטרה החליטה כי אין עילה לחקירה. ספרא ערער על החלטת המשטרה בפני היועץ המשפטי לממשלה, ונענה כי לא ניתן לעשות דבר היות ואין בדברים משום עבירה פלילית. גזית התנצל לאחר מעשה וחזר בו מדבריו.
2002. עוזי בנזימן חוקר ומוצא: "התנהגותם של אלה המכונים נוער הגבעות מקרב המתנחלים מזכירה את זו של גלוחי הראש באירופה ובארה"ב". ('הארץ').
אפריל 2002. יפה ירקוני נזכרת שהיו זמנים: גם כלת פרס ישראל, הזמרת יפה ירקוני, הבינה שאין דרך טובה ובטוחה יותר לעורר מהומות מגרירת נושא השואה לוויכוח הפוליטי. בתוכניתו של רזי ברקאי 'מה בוער' ששודרה בגלי צה"ל ערב יום הזיכרון לפני שנתיים השוותה ירקוני בין תמונות הילדים בשטחים לאלה של היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
דצמבר 2002. שולמית אלוני מכה שוב: "אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג וסרט ההסברה של ש"ס הזכיר לי סרט תעמולה נאצי", אומרת כלת פרס ישראל ושרת החינוך לשעבר בראיון ל'מעריב' בעקבות הצעת שר הפנים ישי שלא להעניק אזרחות ישראלית לערבים-פלשתינים שנישאו ליהודי.
ינואר 2003. 'קדמה' מפרסם: "ניתן להכליל אמירה על המתנחלים האידיאולוגים שהם גרועים הרבה יותר מכל ניאו-נאצי באוסטריה", נכתב במאמר בביטאון השמאלי-מזרחי.
מאי 2004, טומי לפיד מספר על הסבתא: שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד אמר בדיון ביטחוני בממשלה לאחר פעולה של צה"ל ברפיח כי ראה בטלוויזיה תמונה של אשה ערבייה בוכה ליד הריסות ביתה ששימש מחבלים וכי "היא מזכירה לי את סבתא שלי בשנות השלושים".
אכן, לנוכח כל אלה, הביטוי "וירוס" היה ממש-ממש חציית כל קו אדום.
