תוכניתם החדשה של שר החינוך ומנכ"ל המשרד להשבת אווירת לימודים תקינה בבתי הספר מצביעה על תופעה נדירה במחוזותינו - שר חינוך ומנכ"ל משרד שמבינים את הבעיות האמיתיות של מערכת החינוך ומוכנים לטפל בהן. במשך שנים ישבו במשרד החינוך שרים, בעלי כוונות טובות ושאיפות נעלות, שהתנהלו בעיוורון מוחלט בכל הנוגע למצב האמיתי במערכת החינוך. הם לא ידעו, או לא הבינו, שמזה זמן רב בעיות אלימות, משמעת וזלזול במורים הביאו לכך שכמעט אי-אפשר לקיים לימודים תקינים בכיתות. שרים אלה קידמו רפורמות גרנדיוזיות תוך התעלמות מוחלטת מכך שכל עוד נמשכת ההפקרות בכיתות רפורמות הן חסרות ערך ודינן להיכשל, והן אכן נכשלו.

שר החינוך ומנכ"ל המשרד הנוכחיים השכילו להבין שתנאי הכרחי להצלת מערכת החינוך הוא טיפול בנושאים אלה ואף הציגו את התוכנית לציבור כדבר הראשון שעל סדר יומם. שרים רבים בעבר ראו לעצמם "פחיתות כבוד" לעסוק בנושאי משמעת, אלימות, וכללי התנהגות בבית הספר. הם ראו בכך "דברים קטנים" שאין דבר בינם לבין "החינוך" בהא הידיעה ו"חינוך לערכים". בכך הם כשלו בהבנת האלף-בית של העבודה החינוכית. החינוך לערכים מצוי בדיוק ב"דברים הקטנים". חינוך לכבוד האדם כרוך בכך שתלמידים ידעו שהם אינם יכולים לנהוג באלימות אחד בשני, שאין מקום ללעג לתלמיד אחר ושאין להשחית רכוש. חינוך לערכי יצירה ועבודה כרוך בכך שתלמידים יכירו בכך שלימודים הם תהליך הכולל נוכחות ועבודה מתמשכת, וששקרים והעתקות הם אמצעים פסולים.
התנהלות בהתאם לכללים ברורים ושווים לכולם היא הבסיס לחברה חופשית ודמוקרטית. רבים הרואים בהתעקשות על כללים ברורים ועמידה בהם סוג של פשיזם, אך הבעיה אינה עצם הכללים. בכל מקום יש כללים - השאלה היא מי קובע אותם. אם משרד החינוך, מנהלים ומורים אינם קובעים כללים ברורים, אחידים ושווים בבתי הספר, התלמידים האלימים הם אלה שעושים זאת באופן המייצר אווירת פחד והפקרות. טעות זו הביאה לכך שבמשך זמן רב מדי הושם דגש על זכויות התלמיד האלים במקום על זכויות התלמידים המבקשים ללמוד וזכויות המורים המבקשים ללמד. בשם ההגנה על מתי מעט תלמידים אלימים, פורקו המורים מכל סמכות בעלת ערך והועמדו בכיתות חסרי יכולת וסמכות להגן על זכויותיהם של הרוב המכריע של התלמידים ללמוד בביטחון.

בתוכניתם זו הניחו שר החינוך ומנכ"ל המשרד תשתית לשיפור דרמטי באיכות ההוראה. הבעיה במערכת החינוך אינה שרוב המורים גרועים, אלא שבכאוס הקיים, רוב המורים מצליחים בקושי להגיע למצב שהם מעבירים שיעור כהלכתו. גרוע מכך - הם מואשמים, ומרגישים אשמים שהם אינם מצליחים להשתלט על הכיתה - כשזה אינו תפקידם. תפקידם ללמד ותפקיד משרד החינוך לתת פתרון מערכתי וכולל כדי שהם יוכלו לקיים לימודים תקינים. כשמורים יידרשו ללמד ולחנך ולא "להשתלט" על כיתה בתנאי הפקרות, נגלה שהרוב המכריע של המורים הם מורים טובים ואפילו טובים מאוד. יותר מכך - רבים יותר יבקשו להיות מורים, פחות יברחו מהמערכת דקה אחרי שהם יגלו שאין קשר בין רצונם להיות מורים לבין מה שקורה בבתי הספר, פחות יישחקו בה, ויותר ישגשגו בה.

שר החינוך ומנכ"ל המשרד צעדו צעד ראשון, חשוב ומשמעותי בכיוון הנכון הנדרש להצלת מערכת החינוך בישראל. אבל זהו רק צעד ראשון. העבודה המפרכת לפניהם. מכאן ואילך הם יעמדו במבחן יומיומי. כפי שתלמידים בוחנים ומותחים גבולות כדי לראות האם המורים שלהם נחושים, כך יהיו עיני המערכת נשואות לבחון האם השר ומנכ"ל המשרד עומדים מאחורי ההצהרות. הם יידרשו להוכיח שהם מגבים את המורים הפועלים ברוח ההנחיות, שהם אינם חוששים ממיעוט קולני, ושהם לא נשברים אל מול אינספור הניסיונות שיהיו לעקוף את הכללים ולדרוש חריגות והקלות. אם הם יעשו כל זאת והדרך שלפניהם אינה קלה כלל וכלל, הם יהוו דוגמה לזן נדיר של אנשי ציבור - אלה שמבינים את הבעיה נכוחה, נותנים לה את הפתרון המתאים ופועלים ליישומו ללא פשרות - עד להצלחה.