השבוע החל בפרסום רחב היקף של מאמר מטעם היועצת המשפטית שלנו, עו"ד א. הר-אבן, אודות תאונת דרכים קטלנית שאחד מגורמיה המהותיים, כפי שקבע ביה"מ המחוזי, היה תחזוקה ותיקונים לקויים על-ידי מי שאינם בעלי מקצוע ואינם מוסמכים, ובמקומות שאינם מוסכים ואף לא מוסמכים ("חצר", "חנייה") וללא ציוד וידע מתאים - "
תיקון במוסך פיראטי גרם למוות", וואלה, 23.08.09. אני מציע לכל בעל מוסך ולכל בר-דעת לקרוא שוב ושוב ובעיון את המאמר הזה ואת פסק הדין המצורף לו (בתחתית המאמר), המהווה מסמך מצמרר ונוקב – ובגדר תמרור אזהרה.
פסק דין זה תקדימי במובן זה שהורשעו אלו שתיחזקו את הרכב בצורה לקויה, וביה"מ קבע אחריות נחרצת ואף לא קיבל טענת "פטור" של הנאשמים, בשל טסט ובדיקת חורף שעבר הרכב.
מזה שנים רבות שאיגוד המוסכים בישראל נאבק בחיידק הטורף הזה של המוסך הפיראטי, וביתר שאת לאחר תחילת כהונתי כיו"ר, מאחר ואיתרתי כי זו אחת הסכנות הגדולות ביותר הן למוסכים והן לציבור. המניע למאבק ולמשאבים הרבים המושקעים בו הינו ברור: אנו גילדה מקצועית שאחד מתפקידיה הבסיסיים הוא להגן על קדושת פרנסת חבריה, המשקיעים הון רב ושנים רבות מחייהם על-מנת להשיג את הרישוי המיוחל ואת הפרקטיקה הנדרשת. בכך, הינם זכאים גם ליהנות כדין מפירות השקעתם. בהיבט הציבורי והחוקתי – אנו אמונים גם על החובות החלות על המוסכים המורשים והחוקיים בכל התחומים ובכל המישורים – חובות שקיומן הינו תנאי הכרחי לרמת תחזוקת הרכב ובטיחותו. עלינו – כפרטים וכאיגוד – להגן על הציבור מחד ועל פרנסתנו ושמנו המקצועי מאידך.
תודעה וטיפול בהתחזות והונאת הציבור – רק במקצועות "צווארון לבן"?
השבוע נחשפה בתקשורת פרשיה אודות "רופא מתחזה" שפורסמה בכותרות הראשיות באמצעי התקשורת. לפני מס' חודשים נחשף עו"ד מתחזה ודבר ההתחזות פורסם והתקשורת עסקה בו בהרחבה. מדוע זה פחות נורא כאשר מדובר בבעל מקצוע רכב מתחזה? מדוע לא קמה סערה ציבורית ולא גובשה תוכנית פעולה מיידית ונחרצת בהמשך להרשעת מתקני רכב בלתי חוקיים ובלתי מוסמכים במכלול של עבירות כשהחמורה בהן גרם מוות ברשלנות???
מדוע מדברים כל כך הרבה על קטילת בני אדם בתאונות, אך כאשר מונחת בפנינו הראיה הניצחת כי תחזוקה ותיקונים לקויים יכולים להרוג – מתפקדים הגורמים הממשליים כשלושה קופים שלא ראו, לא שמעו ולא דיברו?
לצערנו, וגם כן כתוצאת הזנחה שלטונית שהייתה אמורה לעסוק בהסברה ובחינוך, הציבור בחלקו הגדול עדיין אינו מודע לחשיבות תחזוקת הרכב ולהשפעת רמת התחזוקה על בטיחותו האישית.
באורח פלא, מסתמן כי "מוסך מדרכה" אינו נחשב בעיני התקשורת - ונכון להיום, גם לא בעיני חלק ניכר מהציבור – כ"התחזות" וכ"אות סכנה". ברבות השנים ובעידוד שבשתיקה, נוצר לו שוק "לגיטימי" ורחב להבהיל, של "מוסכי מדרכה". לשוק ה"ססגוני" הצטרפו גם עובדי מוסכים רבים "העושים לביתם" לפני או אחרי שעות העבודה, ולעיתים קרובות תוך כדי ניצול ציני של זכויות עובדים לגיטימיות - "ימי מחלה" וכד', ותוך מעילה באמון ולעיתים קרובות אף תוך כדי ביצוע עבירת גניבה ממעבידם (ציוד וחלפים).
איפה הגניבה האמיתית?
הטיעון ה"מצדיק" סלחנות בלתי נסבלת זו של הרשויות והמשך צריכת שירותי המוסכים הפיראטיים הינו מחירם הגבוה כביכול של התיקונים במוסך חוקי. לא אחת אנו נאלצים לעמוד בפני האשמתנו כ"גנבים" או "קומבינטורים".
הציבור אינו מודע ואינו מבין, כי אנו נאלצים לתמחר מחירינו באופן זה בגלל הדרישות האינסופיות של מכלול הרשויות בישראל ממוסך חוקי אשר עלותן עצומה - עירייה, כבאות, בריאות, המשרד להגנת הסביבה, נציגי העובדים, המוסד לבטיחות וגהות. ומה יגידו אודותינו אם נחליט שלא לקיים את הדרישות החוקיות???
אם כך, אנו – המוסכים החוקיים – לכודים בסד של הרצחת וגם ירשת: אנו משלמים הון עתק עבור קיום דרישות כל הרשויות והחוקים, אבל מי שמקבל את הפרנסה בסופו של דבר הוא מי שאינו מקיים את כל הדרישות. האם הייתם הולכים לרופא ללא הסמכה? לעורך דין שלא עבר את בחינות הלשכה?
אין חופש ללא שוויון
המדינה מתהדרת באיצטלא של "חופש עיסוק" ו"מתירה" לנו לעסוק במקצוע תיקון הרכב. אך היא אינה דואגת כי נהנה משיוויון במימוש זכותנו לעיסוק. משהיא מושכת תחת רגלינו את המסד של השוויון – שכן קיום קיימת דה-פקטו אפליה לטובת המוסכים הפיראטיים – כיצד נוכל לממש את החופש לעיסוק?
שתי הזכויות הללו – חופש העיסוק והשוויון עוגנו בפסיקת בית המשפט העליון שחזר על הקביעה כי הן כרוכות יחד זו בזו לבלי הפרד – אך כידוע, במדינתנו יש אכיפה מאוד מאוד סלקטיבית.
ישנם בעלי מקצועות ועיסוקים (צווארון לבן בלבד, כמובן) הנהנים מדאגת הרגולטור לשמירת השיוון והתחרות ההוגנת ביניהם. כך למשל, ביחס לחברות הביטוח, שהמפקח על הביטוח עתר לאחרונה לבית המשפט להפסקת פעילותה של חברת ביטוח אחת המתנהלת בישראל ללא רישוי; כך אף ביחס לעורכי הדין שיש להם חוק משלהם המגן על זכויותיהם ועל שוויון התחרות ביניהם. בשוק עורכי הדין, עורך דין ללא רשיון – מוקע ונאשם מיידית והציבור מוזהר מפניו.
לעומת זאת, ל"מוסכי המדרכה" יש "מעריצים" וכנגד המוסכים המורשים וכנגד טיעוניהם יש "הצדקות", למשרד התחבורה אין תקציב לפיקוח, ואנו? ממשיכים לשלם מיסים, לסלק את השמנים ממערכות המים והביוב, לסלק את פסולת הצמיגים, לכתת רגליים ולסייע בכל הקשור לבטיחות ולנהלים הקשורים לזיהום אוויר – כל זאת בהתנדבות, תוך הפגנת אזרחות טובה ותוך הפקרת עסקינו לטלפיהם של עבריינים בלתי חוקיים ובאקלים מזעזע של אדישות שלטונית.
אגב, גם בכל הקשור בגביית מיסים ופיקוח על אמות המידה שלנו – אנו זוכים ליחס מפלה, שכן אנו המוסכים החוקיים נבחנים תחת זכוכית מגדלת (החיפוש תחת הפנס תמיד היה קל יותר).
בטיחות וביטחון כלכלי
בצל כל האמור, השבוע נתבשרנו אודות המשך הירידה האבסולוטית, יחסית לאשתקד, בכמות ההרוגים מתאונות הדרכים בישראל ובמקביל התפרסמו אתמול
נתונים מעודדים ומשביעי רצון אודות בדיקות הבטיחות האחרונות שנערכו במכון הבלתי תלוי ה– NCAP, המוכיחים כי לחץ ציבורי ולחץ ממשלתי מסייע להגנת הציבור. לדעתי ולדעת רבים אחרים, לרמת הבטיחות של הרכב המודרני תרומה מכרעת להפחתת נפגעי התאונות (שהרי, כמות התאונות לא ירדה באותו יחס אם בכלל..).
לפיכך מאליהן עולות שאלות התם הבאות:
1. האם לא נכון כי אם תפחית המדינה את כמות שיקומי רכבי האובדן, להלכה מצב הבטיחות הציבורי ישתפר עוד יותר?
2. האם לא הגיוני, שאם נגביל ייבוא של מוצרי תעבורה המפחיתים את בטיחותו של הרכב, מצב הבטיחות הציבורי ישתפר עוד יותר?
3. האם לא הגיוני, שרצוי לעודד ציבור יותר רחב לרכוש רכב חדיש ובטיחותי ולא רק ציבור "העשירון העליון" יוכל ליהנות מבטיחות הרכב (והטבות מס נלוות) - כך נוכל לשפר את הבטיחות הציבורית עוד יותר?
4. האם לא נכון, כי לו המדינה תחסל את תופעת הפיראטיות בתיקוני הרכב בישראל, נשפר את הבטיחות הציבורית עוד יותר ועל הדרך... אולי גם נזכה ליחס שוויוני וחוקתי בשמירה על זכויותינו...?
כאמור – שאלות של תם, ולמשרד התחבורה, לשר החדש למנכ"ל ולעובדי המשרד – פתרונים.
