בימים אלו עומד להיחתם בז'נבה שבשווייץ מסמך הבנות לא-רשמי, בין נציגים לא-רשמיים של הפלשתינים ושל הישראלים. מטרתו של מסמך הבנות זה הינה להוכיח לעולם ולעם בישראל, כי ניתן להגיע להסכם שלום. אכן, מסמך הבנות זה אשר התקבל על-ידי נציגים לא רשמיים של שני הצדדים הינו מרחיק לכת.
עם זאת, ההבנות הללו הינן מרחיקות לכת מנקודת המבט הישראלית הרבה יותר מאשר מנקודת המבט הפלשתינית. הן המקסימום שאותו יכולה מדינת ישראל לתת. אין יותר. הן המקסימום שאותו צריכים הפלשתינים לקבל - אם רצונם לשלום הוא כן ואמיתי.
עם זאת, ישנה חשיבות רבה לקיומן של הבנות ז'נבה, שכן הן משרטטות את הקווים האדומים דווקא מן הצד הישראלי. במסמך הבנות זה ניסו הנציגים הלא רשמיים, הישראליים והפלשתינים, לתת פיתרון, מינימלי מן הצד הפלשתיני ומקסימאלי מן הצד הישראלי, לסוגיית שיבת הפלשתינים לשיטחה של מדינת ישראל. חוסר יכולתם של הנציגים הלא רשמיים הישראליים לעשות ויתורים אמיתיים בסוגיה הנוגעת לשיבת הפליטים הפלשתינים, ממחישה כי סוגיה זו מהווה עיקרון הישרדותי מבחינתה של מדינת ישראל. חשיבות הבנות ז'נבה הינן בכך, שהן צריכות להיות נקודת פתיחה למשא-ומתן בו הצד הפלשתיני הרשמי יקבל את אותן הבנות כתנאי לעצם קיומו של המשא-ומתן לשלום.
אי-התפשרותם של הנציגים הרשמיים הפלשתינים בסוגיית שיבת הפליטים, חושפת את חוסר רצונם להגיע לשלום של אמת ובר-קיימא בהתאם לכלל של "חייה ותן לחיות". דחיית אותן ההבנות אשר התקבלו בין נציגים לא רשמיים, ישראלים ופלשתינים, על-ידי הנציגות הרשמית של הפלשתינים מחזקת את העמדה הישראלית לפיה אין פרטנר לשלום. בכך השיגו יוזמי מסמך הבנות ז'נבה דווקא את המטרה ההפוכה מזו שכיוונו אליה.
ברור כי, גם לו תקבל מנהיגות פלשתינית רשמית את הבנות ז'נבה, עדיין תהא רחוקה הדרך מהשגת שלום בר-קיימא, שכן הבנות ז'נבה פוסחות על שלבים חיוניים שהוסדרו במפת הדרכים האמריקנית. עם זאת, התניית קבלת מסמך הבנות ז'נבה על-ידי נציגות רשמית פלשתינית כנקודת פתיחה, תוכל להוות תמרור ירוק למדינת ישראל בכדי לפתוח במשא-ומתן מדיני לשלום.
גישה זו לפיה על הפלשתינים להגשים את דרישתם לשיבת פליטים מינימלית ביותר כנקודת פתיחה למשא-ומתן מדיני, הינה מחויבת לאור המציאות הקשה והניסיון המר שלאחר הסכמי אוסלו. לאחר קריסתם של הסכמי אוסלו התגלה חזיון השלום כחזיון מתעתע ומסוכן. משמעות קריסת הסכמים אלו הינה רבה דווקא בפרט משום שנחתמו באופן רשמי בין נציגים רשמיים משני הצדדים. ברור כי "הסכם ההבנות החדש" הלא-רשמי לא יצליח ללמדנו כי יש פרטנר לשלום שעה שהסכמים רשמיים נכשלו ללמדנו זאת.
לא היה יכול להיות ניסיון טוב מזה שנעשה בהסכמי אוסלו, בכדי להוכיח את רצונה העז של מדינת ישראל בשלום. באותה העת, לא היה יכול להיות ניסיון טוב והזדמנות טובה יותר מזה שנעשה וניתן בהסכמי אוסלו, כדי להוכיח את אי-רצונם הכן של נציגי הפלשתינים בשלום.
מאז חתימת הסכמי אוסלו ועד היום, זכו הצופים במתרחש במזרח התיכון למנות גדושות של דם ואלימות. במסגרת הסכמי אוסלו נמסרו שטחים לשליטה פלשתינית. לפלשתינים הועברו אמצעי לחימה על-מנת שישמשו אותם להשלטת סדר. חרף קיומם של הסכמי אוסלו ואולי דווקא בגינם, הפכה המציאות המרה של הטרור הפלשתיני לשגרת יום ולכלי מיקוח בלתי נדלה. ספק רב אם הייתה התמונה קודרת יותר, אילמלא נחתמו הסכמי אוסלו. סביר כי אילמלא הסכמי אוסלו, הייתה מדינת ישראל כיום בעמדה טובה יותר בבואה לשאת וליתן עם הפלשתינים. הסיכון היה קטן יותר. יכולתנו ליתן לפלשתינים מה שאין להם הייתה גדולה יותר.
הבנות ז'נבה הינן נקודת פתיחה למשא-ומתן לשלום. העובדה כי הבנות אלו נחתמו בין נציגים לא רשמיים, בצל כישלונות העבר, מעידה על כך שמבחן האמת של המציאות שלאחר שנחתמו הסכמים רשמיים הינו אחר ממבחן הנייר של חתימת הסכם לא-רשמי. יתרה מזאת, היא מעידה על כך שהערובה להצלחתו של הסכם שלום ועמידתו במבחן המציאות, מחייבת תחילה את התאמת הציפיות הפלשתיניות בהתאם למה שיכולה מדינת ישראל ליתן להם. זוהי נקודת הפתיחה. זהו מסמך ז'נבה.
