לא דרושה עבודת מחקר סטטיסטית כדי להגיע למסקנה כי חלק ניכר ממתנגדיו של ראש הממשלה מנסים לפגוע בו מתחת לחגורה, מאבדים עשתונות, שונאים, מנבלים את פיהם ומשחיתים כל חלקה טובה בשיח הציבורי.
לא כל מנהיג השנוי במחלוקת, זוכה ליחס כזה מצד מתנגדיו.
אלא שיחס פוגע, משפיל, נמוך כאסקופה זה שלו זוכה ראש הממשלה – כבר לא מפריע לו ולתומכיו, וכבר לא מחפה על האמת המדינית אותה מוביל ראש הממשלה לטובת מדינת ישראל, ביטחונה, כלכלתה ושגשוגה.
ההיפך הוא הנכון: דברי חכמים בנחת נשמעים, ומכלל הן – למד לאו.
די לבחון תגובות של גולשים למאמרים הנוגעים לדבריו ולמעשיו של ראש הממשלה, מאמרי בקורת על מהלכיו, וכל התייחסות אליו כדי להבין עד כמה עמוקה השנאה. התגובות מתגלות כארסיות וכנוטפות שנאה, במצב בו אין כל בסיס ולא קיימת שום הצדקה לתגובות מסוג זה.
לא במקרה עטו, בזמנו, נציגי התקשורת על סיכת הביטחון הצהובה שמצאו חוקרי המשטרה במחסן החפצים השייך למשפחתו בקדנציה הקודמת שלו, כמוצאי שלל רב, וייחסו סיכת ביטחון צהובה זו לשלל שנגנב מן הציבור... שכן ככל שסיכה זו (2 ש"ח) שייכת למשרד ממשלתי וקשורה לפעילות ממשלתית, הרי הינה רכוש ציבורי ואינה אמורה להתגלגל למחסנים פרטיים. דין פרוטה כדין מאה.
זה בדיוק כמו כספי פרס נובל לשלום, בהם זכו אחרים עקב פעילותם הציבורית בשליחות רשמית של מדינת ישראל ובתוקף תפקידם – ברור כי המיליונים הללו שייכים למדינת ישראל, וכולי תקווה כי כך גם נעשה (לשון עבר)....
אלא שכלפי ראש הממשלה הנוכחי, אמות המידה של בחינת מהלכיו הן שונות; אם הוא מעשן סיגר, זה עניינו של הציבור, ובמיוחד זה האורב, עוקב ושונא. אם הוא נכנס לבית מלון – כנ"ל. וגם כשהוא לא מעשן סיגר ולא נכנס לבית מלון – הרי וודאי שהוא נושם, ועל כך, שוחרי רעתו לא יסלחו לעולם.
אפשר לאתר את שוחרי הרעה של ראש הממשלה וחורשיה - על כל אתר: הם נמצאים בין המגיבים לבלוגים באינטרנט, (לרוב בעילום שם), ומזוהים על-ידי בחינת הכתוב בין השורות של הפובליציסטים השמאלנים חביבי התקשורת, כמו גם בבחינת הנאמר ברוב הנאה של שטנה וניכר מבין שיניהם ובזווית חיוכם של אי אלו שדרני טלוויזיה (רוב מכריע בהם).
במצב זה יותר קשה לפעול, אך "קשה פירושו אפשרי", ובנימין נתניהו – פועל, וכך צריך שיהיה.
