"...לא נותר אלא לפנות לאמצעי האחד שבו לא עשתה ישראל שימוש מעודה. הגיעה העת לקיים את משאל העם הראשון של ישראל: בעד או נגד המשך הכיבוש, עם כל מה שמשתמע מכך". זו המסקנה החכמה, המחוכמת והמתחכמת החדשה מבית היצר (כן, "יצר"!) של העיתונאי המהולל
גדעון לוי. הוא מוסיף ומפרט שלא תיפול שום טעות חלילה - "אכן, התעתועון עלול להימשך גם במשאל, ולכן ניסוח השאלה צריך להיות חד כתער: המשך הכיבוש, כל הכיבוש, בכל גבולותיו - כן או לא" (גדעון לוי, משאל עם לישראל, הארץ - 13.9.09).
אמרתי זאת לא פעם ולא פעמיים - גדעון לוי כתב בכל חייו מאמר אחד ויחיד, והוא מוסיף לו אינספור וריאציות להצדקת שכרו. מעולם לא חידש דבר וחצי דבר מעבר לאותו מאמר, והנה, הופ! הפתעה! הצעה למשאל עם, אלא שבאותה נשימה הוא חוזר לסורו וקובע בהתנשאות מעצבנת-את-הערבים מהו כיבוש ומהו לא כיבוש, ומה הם "כל גבולותיו". במקום הזה בדיוק נתקעת עצת חושי הארכִּי של גדעון לוי - לא לבלוע ולא להקיא!
יש לגדעון לוי משנה סדורה לגבי הכיבוש הישראלי ויש לו מפה מגובשת עם הגבולות הנכונים לו. אבל דא עקא, אין למשנתו כל ערך אופרטיבי והיא יכולה לכל היותר לשמש בסיס לוויכוח עקר שסופו סימטה ללא מוצא. לפיכך, אין ברירה אלא להמשיך ולהטיח בו את אותן השאלות שאין לו מענה עליהן, לא היה לו מענה, ולא יהיה לו לעולמי עולמים מענה שכזה כל עוד משלמים לו על כך. זה כמו "שלום עכשיו", "מרכז פרס לשלום", "יוזמת ז'נבה", "הקרן החדשה" וכיו"ב. כל אלה, יחד עם גדעון לוי, מתפרנסים ממש מאי-השלום והם יְלָבּוּהוּ ללא הרף לבל ייגדע מטה לחמם.
מהו הכיבוש הישראלי? אינני רואה כל הבדל בין כיבוש ברעם לבין כיבוש מעלה מכמש. פה נישלנו ופה נישלנו, ודין חברון כדין מנרה. אפילו אדמות ש"נגאלו" על-ידי יהושע חנקין, הברון רוטשילד, פיק"א והקרן הקיימת לישראל - הן אדמות כבושות למהדרין. הכל כבוש! יש לומר בפה מלא - באנו לכאן לאחר שנות אלפיים, נלחמנו, הרגנו ונהרגנו, כבשנו וגירשנו וכל מדינת-ישראל קיימת על אדמה כבושה. חד וחלק! אין מטר מרובע על האדמה הזאת שלא נכבש.
עכשיו הצעתו של גדעון לוי מקבלת טעם. ה-6 ביוני 1967 אינו תאריך קדוש ולא ה' באייר התש"ח. גם לא כ"ט בנובמבר 1947, ולא התורף של המנדט הבריטי. "אכן, התעתועון עלול להימשך גם במשאל, ולכן ניסוח השאלה צריך להיות חד כתער: המשך הכיבוש, כל הכיבוש, בכל גבולותיו - כן או לא". למשאל עם כזה יסכימו רבים והתוצאה ידועה מראש. לא למשאל הזה התכוון הלוי הלז. הרי הוא חכם בלילה. כשהשחקים יורדים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
