לראשונה נתקלתי בפרקליטות הצבאית בוועדת וינוגרד. הסניגוריה הצבאית, שהיא חלק מהפרקליטות הצבאית, גייסה את
עו"ד יוסי בנקל, שותפו של עו"ד יורם ראב"ד (עו"ד ראב"ד הוא ממקימי קדימה, חבר בכיר ב"פורום החווה" ממחזיקי ידיה של
ציפי לבני כולל בימי הבחירות האחרונות), על-מנת למנוע ככל האפשר מסקנות אישיות בוועדת וינוגרד, הם טענו שהם פועלים בשם קציני הצבא, אך אין לי כל ספק שמי שעמדו מאחוריהם היו אז גם שר הביטחון באותה עת,
עמיר פרץ, ומנהיגי קדימה, ראש הממשלה אולמרט וצמרת משרדו, וכן שרת החוץ לבני. אלה היו מסומנים בציבור כמועמדים אפשריים להיפגעות ממסקנות הוועדה, והפרקליטות הצבאית, באמצעות הסניגוריה הצבאית, הצילה אותם מאימת הסנקציות של ועדת וינוגרד, אשר עלולה הייתה להרחיקם לצמיתות מההנהגה.
החומר הממוסגר להלן הוא מתוך תשובת הוועדה לבית המשפט העליון של מדינת ישראל, תשובה אשר לא משתמעת לשתי פנים,
הוועדה משוכנעת שהסניגוריה הצבאית לא מייצגת את חיילי צה"ל וקציניו בעתירה זו, וניתן להסיק מכך שתי אפשרויות, או שהסניגוריה מייצגת חייזרים מהמאדים, או שהיא מייצגת את הפוליטיקאים החמודים שלנו, ואני, למרבה הפלא, לא מקבל את תיאוריית החייזרים -
[קישור].
תשובת ועדת וינוגרד לעתירת הסניגוריה הצבאית, שיוצגה על-ידי עו"ד יוסי בנקל, שותפו של מקים קדימה, עו"ד יורם ראב"ד בבית המשפט העליון בג"צ 8923/07 (ההדגשות ע"י הח"מ):
6. אכן עסקינן בביזיון –
אך זהו ביזיונה של הסנגוריה הצבאית.
7.
הדברים הינם חמורים ביותר, שכן אין בהם אלא כדי לנסות ולפגוע באמון הציבור בוועדה, הא ותו לא.
8. ונדגיש: כפי שנפרט להלן,
קשה להלום מה הוא האינטרס של אותם אנשי צבא שהסנגוריה הצבאית מתיימרת לטעון בשמם בעתירה הנוכחית, ולא נותר לנו אלא להסיק מסקנה מאד פשוטה: כל תכלית העתירה הינה לנסות ולפגוע באמון הציבור בוועדה, לתקוע מקל בגלגלי עבודתה של הוועדה – עבודתה בהכנת הדוח הסופי.
9. בכל הכבוד הראוי לסנגוריה הצבאית, בית משפט נכבד זה לא ייתן
מקום להשתלחות חסרת רסן זו של הסנגוריה הצבאית, ויראה לנכון למחוק את העתירה על הסף.
את מי מבקשת הסנגוריה הצבאית לייצג? 10. עניין נוסף מעלה בעינינו תמיהות רבות באשר למטרתה של עתירה זו, ואולי באשר לשיקול דעתה של הסנגוריה הצבאית, המתיימרת להיות עותר ציבורי בשם קציני צה"ל וחייליו:
תמיהה זו עניינה בשאלה, בשם מי עותרת הסנגוריה הצבאית בעתירתה הנוכחית? 11. ונשאל את השאלה מזווית אחרת:
האם יכולה הסנגוריה הצבאית להצביע ולו על קצין צה"ל אחד, אשר אין לגביו לא ממצאים אישיים, לא מסקנות אישיות, אף לא המלצות אישיות, והוא מבקש כי הוועדה בכל זאת תוציא לו "הודעת אזהרה" בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 15 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 (להלן – החוק)? 12. הח"מ ייגעו את מוחם רבות בשאלה למי ממפקדי צה"ל וחייליו יש אינטרס לקבל אזהרה אישית בנסיבות האמורות לעיל, ועל-אף יגיעה זו – על-פי השכל הישר –
אף קצין או חייל בצה"ל אינו מעוניין בסעד המבוקש על-ידי הסנגוריה הצבאית.
13. והדרא קושיא לדוכתא:
את מי מבקשת הסנגוריה הצבאית לייצג בעתירה זו, שבה היא משמשת כעותר ציבורי? אם שגינו במסקנתנו לעיל שלפיה אין לאף אחד מקציני צה"ל וחייליו רצון לקבל "הודעת אזהרה" כפי שהסנגוריה הצבאית מבקשת, וכי קיים אדם – או אולי אנשים – שעל-אף העובדה שאין הוועדה מתכננת לקבוע לגביהם ממצאים אישיים, או המלצות או מסקנות אישיות, מבקשים הם בכל זאת לקבל לידם "הודעות אזהרה", אזי יכולים אותם אישים לפנות בעצמם לוועדה או לבית משפט נכבד זה.
14. וכאן עובר, לטעמנו, קו הגבול בין עתירתה הראשונה של הסניגוריה הצבאית לבין עתירתה דכאן – קו הגבול בין קיומה של עתירה ציבורית לבין קיומה של עתירה "אישית". ניתן להבין, כי כאשר ביקשה הסנגוריה לעתור בעתירה הראשונה לעניין תחולת עקרונות סעיף 15 לחוק על הוועדה, היו קצינים שלא רצו לחשוף את עצמם בקו האש המשפטי, ותחתם עתרה הסנגוריה הצבאית. ואולם בעתירה זו, הדרישה היא כי תימסרנה "הודעות אזהרה" לקצינים או חיילים עלומי שם, אלה ואחרים; מי שמבקש כי תימסר לו "הודעת אזהרה" – שיקום ויפנה לוועדה, ואם לא ייענה, או אם תשובת הוועדה לא תספק אותו, פתוחה בפניו הדרך לבית משפט נכבד זה.
15. בסיטואציה כזו,
לא ברור כלל ועיקר מדוע אותם קצינים או חיילים, המבקשים כי תישלחנה אליהם "הודעות אזהרה", לא יעשו זאת בעצמם, שכן אם זהו הסעד המבוקש, אין מה להסתתר מאחורי עותר ציבורי.
16. הוועדה אינה מבקשת לשלול את מעמדם של עותרים ציבוריים ככלל, אך בנסיבות הקונקרטיות כאן, כאשר יש – אליבא דטענת הסנגוריה – נפגעים קונקרטיים, ראוי כי העתירה תוגש על-ידי אותם נפגעים, שנדע שהם קיימים, ולא על-ידי הסנגוריה הצבאית, שעמדתה
ומטרותיה במקרה זה אינן ברורות לוועדה, כלל ועיקר.
עד כאן תשובת ועדת וינוגרד.
ואז אנו פוגשים שוב את הפרקליטות הצבאית, במשפטו של תת-אלוף
צ'יקו תמיר, שנדון לירידה בדרגה, מתבזבז בינתיים תוך שהוא משאיר את ההגנה הביטחונית עלינו בידיים פחות טובות, וגמר ככל הנראה עם הקריירה הצבאית בשל איזו שטות חסרת כל חשיבות עם טרקטורון צבאי.
עימאד פארס, הטוב שבטובים, כנ"ל. הרמטכ"ל אשר כה מעריך את תרומתו של הפצ"ר, לא המתין אפילו לפרקליט ולשופט הצבאי, אשתו של פארס נסעה ברכב צבאי, הוא מרח את העניין (בצדק). עימאד הציע ללכת, והרמטכ"ל הוליכו. עוד נזק אדיר שהמיט הרמטכ"ל על ביטחון ישראל.
ואז עומד לדין אדם מלול סמ"פ בגדוד שמשון מחטיבת כפיר, על איזה מכה שהחטיף לצעיר ערבי אחרי אירוע ירי על הכוח שהיה בפיקודו, ומשפטו שם ללעג את כל הצבא, באשר המח"ט ביושר העיד כי יש מצבים בהם מכות במידה עולות בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות שהוא מצפה מחייליו. מפקדו של המח"ט, אלוף הפיקוד מעמידו לדין ונוזף בו, האלוף עצמו נקרא להעיד וסותר את דברי פקודו, המח"ט, תוך הפקרתו של אדם מלול לידיה של הפרקליטות הצבאית המתחסדת והמזוכיסטית.
ואז הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו מאבד נשק, הנשק נגנב מלשכתו, הוא לא היה נעול במנעול או בשרשרת, וכל אחד מצפה שהרמטכ"ל יעמוד בפני דין צבאי, ולפחות ישלם קנס כבד על הצורה בלתי תקינה בה (לא) שמר על הנשק, ומתברר מהעיתון שהוא בכלל, הרמטכ"ל, נשוא החקירה, הוא זה שמנהל את החקירה! ומסתבר שהוא גם זה
הממליץ על דרגות לפצ"ר והלה, הפצ"ר, אידך זיל וגמר.
והיום, לאחר שמפורסם דוח האו"ם על כך שישראל ביצעה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, באשר את המלחמה ליוו אנשי הפרקליטות הצבאית, תוך שהם ככל הנראה קושרים את ידי החיילים והמפקדים על-מנת שלא יהיה חשש לעבירה על המשפט הבינלאומי, אנו חוטפים כתב אישום רב סעיפים הקוטל את צה"ל והמדינה גם יחד.
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהפרקליט צבאי הראשי זכאי לעלייה בשתי דרגות, קורס רמטכ"לות מזורז והופל'ה, לרב אלוף, כי אם הוא מנהל הצבא והוא הרמטכ"ל בפועל, אז בואו ניתן לו דרגות אמת, כפי שאמרו חכמים, אם יש לו לפצ"ר את כל סמכויות הפיקוד על הצבא, בואו נטיל עליו גם את האחריות על ניהול הצבא (תוך שאנו מכינים בפתח הדלת את בקבוקי המים, הצנימים וחגורות ההצלה, ומוודאים נתיבי תנועה פתוחים, מערבה, לים, בתקווה שאין מדוזות).
כי מי שעשה כה רבות לפוליטיקאים של קדימה ומפלגת העבודה, ומנע את התאדות המפלגות האלה (זה לא יעזור - הן גמורות, לפחות קדימה מחוסלת), וכמי שמוודא שכל קצין צה"ל שמוריד מכה לפלשתיני החשוד בירי על כוחותינו, יועמד למשפט ויעזוב את הצבא (כי מי יחזור לפקד אחרי סאגה משפטית בת שנה, לא חשוב מה תוצאתה), ומי שמביא להרחקתם של קציני שטח מהטובים שיש לנו, על בסיס תקלות חסרות משמעות, אשר קנס כספי הוא די והותר בהם, וכמי שמשחרר את הרמטכ"ל מאחריותו לאובדן נשק הנמצא ברשותו, וככזה אשר ליווה והנחה את צה"ל בעופרת יצוקה, קשר ידיו בבחינות מסוימות, ובכל זאת קיבלנו את הדוח ההרסני הזה, הוא הוא הראוי לעלות בדרגתו, ואני כאמור הייתי מעלה אותו בשתי דרגות.
הפצ"ר מקבל דרגת אלוף, הרמטכ"ל המליץ, שר הביטחון אישר. לי ברור למה זה המליץ ולמה זה אישר, אך הציבור חייב לומר לא. יש גבול למה שאנו מוכנים להסכים לו. החייל הקרבי יורד בדרגה ועף מן הצבא, הצדקנות המזוכיסטית עולה בדרגה ואנו מפסידים גם בשדה הקרב מול קני הנשק של אויבינו, וגם בשדה המערכה הבינלאומי.
ואני בטוח שאחרי הרב אלוף, ועם כל כך הרבה ניסיון פרקליטי, ואחרי שכוחותיו סיכלו בפועל את מיצוי עבודתה של ועדת וינוגרד, ממניעים שאפילו הוועדה לא הבינה, או הבינה ולא גילתה לנו במפורש, יימצא לפצ"ר מקום של כבוד בבית המשפט העליון, צירוף נדיר של חובש כיפה וצדקן מזוכיסטי, נכס, נכס לצבא, נכס לבית המשפט העליון, נכס לחזון הציוני.
ובא לציון.
