כשהתורה מצווה על החגים - ביחס לראש השנה היא אומרת (ויקרא כ"ג): [כו] וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: [כד] דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: זה מתייחס לראש השנה אבל השם הזה לא כתוב בתורה. היום הזה מכונה כך לראשונה במשנה, במסכת ראש השנה. מצד שני, ביחס לחודש ניסן נאמר בתורה (שמות י"ב): [ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים; רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ואם מחפשים "ראש השנה" במאגר ספרות הקודש, מוצאים דוקא את הפסוק הזה שיש בו עשר מלים; הרביעית היא רֹאשׁ והעשירית, הַשָּׁנָה. אז למה לא קבעו לנו את ראש השנה ביום הראשון של החודש שנבחר להיות רֹאשׁ חֳדָשִׁים?

החוקרים מבלבלים את המוח עם אמירה כלשהי ביחס לעונתיות החקלאית. נחמד, אבל ממש לא לעניין. חקלאות היא עיסוק בגשמיות; חשוב, אבל לא העיקר. התורה לא קובעת חגים בהתאם למחזוריות הגשמית. להיפך, המחזוריות הגשמית נקבעת בהתאם ליעדים שהתורה מציבה. כי מה שמוביל ומחיה את הגשמיות, היא הרוחניות, וזו נתונה בתורה הקדושה. המסרים של התורה הם רוחניים-חינוכיים. בכך שהיא קובעת לנו שני ראשים, בשמות שונים, לכל שנה - היא מנחה אותנו להשקיע, להתבונן ולהפנים את השווה והשונה בין שני ראשים אלו, לבחון מהו המסר עבורנו וליישם. ננסה לעשות זאת תוך התבוננות בכינויים של הראשים השונים ובמקורותיהם.

כאמור, בתורה לא מוזכר ראש השנה אבל מוזכר רֹאשׁ חֳדָשִׁים ביחס לחודש ניסן, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. חֹדֶשׁ הוא מלשון חידוש, התחדשות, וזו אינה תלויה כל כך בעבודת האדם. הקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (מתוך תפילת שחרית) והפסוק אומר (איכה ג'): [כג] חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים; רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. כלומר, העבודה כאן היא בחיזוק וטיפוח האמונה בלבד. זה מספיק כדי להתחדש בתמידות, על בסיס המסר הכללי של חודש ניסן בו הקב"ה הוציא אותנו ממצרים. והבסיס הזה הוא האמונה בקב"ה שהכל תלוי בו. הוא החליט שהגיע הזמן להוציא אותנו ממצרים וגם עתה הוא מחליט מה יהיה אתי ומתי. הכל תלוי בו. כדי להתחדש, אני רק צריך להתאים את עצמי אליו, לחזק את האמונה שלי בו, וזה הדבר היחיד שתלוי בי, כי את הכל, את ההתחדשות, עושה ה' יתברך.

במלים אחרות, המסר של חודש ניסן הוא שהכל בא מלמעלה למטה, מהקב"ה אלינו. ושוב, העבודה שלנו היא רק לחזק את האמונה בו יתברך ובעובדה שהוא מחדש את העולם ואותנו בכל רגע מחדש. אבל בפסוק הנ"ל עצמו כתוב שהחודש הזה רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. חודש זה מלשון התחדשות ושנה זה מלשון שינוי, מה ההבדל ביניהם? לכאורה, גם התחדשות היא שינוי ושינוי הוא גם התחדשות, יש הבדל? ובכן, התחדשות זה חידוש הישנות, שימור במצב תקין שלא יבלה, יצא מכלל שימוש ויכלה. המציאות מתחדשת בכל רגע במגמה להגיע עד תכליתה בזמן שנקבע לה מראש, בלי חריגות וקפיצות דרך. בתודעה זו, אם משהו התקלקל - אין כל כך מה לעשות. אפשר אולי לתקן אם מאמינים חזק, אבל אף פעם זה לא יהיה כמו קודם, כל שכן שלא יהיה יותר טוב ממה שהיה לפני שהתקלקל.

לעומת זאת, שינוי זה החלפת כיוון, שינוי הרגלים וכו'. זה לא משהו שבא מלמעלה, זה משהו שהאדם נדרש לעשות בכוחותיו הוא. הרי בכל שנה, בשבת שלפני ראש השנה, אנחנו קוראים בתורה את פרשת נִצָּבִים שתוכנה מהווה הכנה ישירה לראש השנה (דברים כ"ט): [ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. [י] טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. [יא] לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. ושם כתובה פרשת התשובה ששיאה הוא עניין הבחירה החופשית (פרק ל'): [טו] רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע. [יט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

זו הפעם היחידה בה כתוב בתורה בפירוש שלאדם יש בחירה חופשית מוחלטת לבחור בין הטוב ובין הרע, בין החיים ובין הפכם. ואם מתקדמים צעד נוסף בהתבוננות, מגיעים למסקנה די מדהימה: בידו של האדם, בכח בחירתו החפשית לקבוע את עתידו. ואפילו אם נגזרה עליו גזירה קשה (כתוצאה מקילקול, מהעדר התחדשות) בכחו לבטל את הגזרה ולשוב לנתיב החיים על-ידי שיחולל שינוי באורח חייו. שינוי, לא די בהתחדשות.