|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רוב העוולות האיומות המיוחסות לכיבוש - נוצרו והתפתחו דווקא כתוצאה מהפחתת הכיבוש והתגברות הוויתורים והנסיגות. הסתבר, באופן "מפליא" שאינו מפתיע כלל - שככל שיש פחות כיבוש - יש יותר שנאה ועוינות כלפי ישראל ● ככל שמדינה חזקה ובטוחה יותר בעצמה, בעוצמתה ובצדקתה, כך היחס אליה ראוי ומכובד יותר
|
|
כיבוש כאמצעי ל"ייבוש" היחס העוין כלפי ישראל [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| עדיפה תקופה ללא מתאבדים על שנים של פיגועי התאבדות מחרידים, עדיפות אבנים על רובים, טוב יותר להיפצע קלות ממטען חבלה במשקל ממוצע של 200 גרם במקום ליהרג בעשרות ממטען של 20 ק"ג | |
|
|
|
|
השבוע - 13 בספטמבר - "חגגנו" 16 שנה לחתימת הסכם אוסלו, או ליתר דיוק לטקס החתימה על מדשאות הבית הלבן, שבו לחצו ידיים ראש ממשלת ישראל יצחק רבין והארכי-רוצח יאסר ערפאת. הארץ נחלקה אז בין מתנגדים נחרצים, תומכים נלהבים ומי שנמצא ביניהם, כלומר תומכים מסוייגים וספקנים מתונים. אבל דבר אחד, כמדומה, מקובל על כולם: להסכם זה היה כוח אדיר, שהפך סדרי עולם ובלבל את היוצרות שעליהן חיינו כולנו עד אז. במבט של 16 שנה אחורנית, אפשר לומר שהסכם אוסלו היה ניסוי. ניסוי מעבדתי בבני אדם. לא כזה שמתוכנן מראש, אבל כזה שמתגלות בעקבותיו תוצאות מאוד מעניינות. כמו ילד שגודל במקרה בידי זאבים, כך גם התאונה ההיסטורית הזו מספקת לנו אפשרות נדירה לחשוף מעין פרדוקס, שככל שמרבים לחשוב עליו - כך מגלים שאיננו פרדוקסלי כלל... נתחיל דווקא בהיפוך הסדר, במה שמתרחש היום: לטענת השמאל, הכיבוש הישראלי בגדה המערבית גרם לנו כיהודים לאבד את היתרון המוסרי שכה התפארנו בו במשך כל ההיסטוריה, והוא מונה כמה וכמה רעות חולות שנולדו כתוצאה מהכיבוש: - הרג המוני חסר אבחנה - "פשעי מלחמה" - (כמו במבצע 'עופרת יצוקה', בעזה דצמבר 2008);
- השפלת ערבים במחסומים, כולל עיכוב יולדות שגורם למוות של עוברים;
- 'חומת האפרטהייד', שמפרידה בין איכר (ערבי) לנחלתו, חוצה כפרים ומשפחות, גוזלת אדמות של "פלשתינים אומללים", ובנוסף על כך "מכוערת ופוצעת את הנוף";
- הסיכולים הממוקדים, שהם, כמובן, "רצח ללא משפט", ה"מנוגד לחוק הבינלאומי";
- "כבישי האפרטהייד ליהודים בלבד": כבישים רחבים, מודרניים ונוחים ל'עם האדונים' - בעוד 'עם העבדים' נאלץ לקרטע בכבישים באיכות עותומנית;
- "המצור וההרעבה נגד תושבי עזה";
ועוד כהנה וכהנה תופעות איומות ובלתי=מוסריות, המשחיתות את דמותו של "עם הנביאים", מביישות את זכרם של ירמיהו והלל הזקן והוסף את החסר... אך בכל זאת אין די. אותם השמאלנים, שהינם בעלי חוש מוסרי נעלה ומעודן, יודעים היטב שאנשי הימין והמרכז הם לא יותר מעדר בהמות אינטרסנטיות ואגואיסטיות שכל קשר בינן לבין מוסר וצדק הוא מקרי בהחלט. ולכן, על-מנת לשכנע עד כמה נורא הוא הכיבוש, הם מדגישים גם את הבעיות הפרגמטיות שהתעוררו בעקבותיו, כלומר את ההידרדרות החמורה במעמדה הבינלאומי של ישראל, ובכלל זה התגברות מבהילה ברמת האנטישמיות בעולם; איומי מעצר ומשפט נגד בכירי הממשלה והצבא; חרמות בכוח או בפועל במישור האקדמי והכלכלי, וכן הלאה. |
|
1. "דבר", 25/05/1992, עמ' 7
2. "דבר", 21/06/1992, עמ' 4
3. "דבר", 21/05/1992, עמ' 2
4. עבד אלראוף אלרידי, שגריר מצרים בוושינגטון, ראיון לאח'באר אליום המצרי, 23/05/1992 (מתוך 'קובץ ידיעות מדיני', 03/06/1992, חצב, חיל המודיעין, צה"ל).
5. מעריב, 12/05/1992, מאת אבינועם בר=יוסף, מתוך גיליון מס' 45 של "מולדת", סיוון תשנ"ב / יוני 1992.
|
|
חזקה + בטוחה + צודקת = ראויה ומכובדת
|
|
אך יותר מכל מעניין להתמקד בטיעון ה'פרגמטי' העיקרי, הקושר בין הכיבוש לבין ההידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל, עד כדי סכנת בידוד מדיני וחנק כלכלי. בעבר - למי שזוכר - היה קיים פעם מושג שנקרא "החרם הערבי". מדינות ערב הטילו חרם על סחר ישיר עם ישראל (מקובל לגבי מדינות במצב מלחמה), אך הטילו גם חרם שניוני על חברות שסחרו עם ישראל מחוץ לעולם הערבי, וגם חרם שלישוני על חברות שסחרו עם חברות שסחרו עם ישראל. נשמע קצת כמו חד-גדיא? כן. אבל ככה זה היה. בימינו אנו שומעים מדי פעם על התפרצויות של קריאות לחרם נגד ישראל, בעיקר ממוסדות אקדמיים בבריטניה ופה ושם מסקנדינביה. אין מדובר בכניעה לאיומי החרם הערבי, אלא ביוזמות עצמאיות של גורמים במערב. בהחלט תופעה מדאיגה. אולם היא איננה קשורה לכיבוש, אלא להפך: היא נולדה רק לאחר הפיחות בכיבוש. באופן "פרדוקסלי", אם ניקח את תקופת "ממשלת הימין הקיצוני" בראשות יצחק שמיר (1990 עד 23 ביוני 1992) - נגלה שדווקא אז, לא רק שאיש לא שמע ולא ידע על יוזמות חרם מערביות, אלא שגם היפנים - הידועים לשמצה בכניעתם לחרם הערבי, עשו מעשה: "קונצרן פורקאווה היפני, המתמחה בציוד מכני-הנדסי, שובר את החרם הערבי על ישראל והעניק זיכיון למכירת מוצריו בארץ"1. אפילו הסקנדינבים היו ידידותיים כלפינו הרבה יותר בזמן שעסקנו באופן נמרץ בהחלט ב"דיכוי העם הפלשתיני": "נציגי ארצות-הברית, קנדה והגוש הסקנדינבי הודיעו כי יחרימו את אולימפיאדת השחמט בקטאר אם תוחרם ישראל"2. מילא הסקנדינבים. כולנו הרי יודעים שהאו"ם עוין לישראל מזה עשרות שנים, כמעט מיד לאחר ההמלצה על הקמת מדינה יהודית (וערבית) בארץ ישראל. אך למרבה הפלא, ימי הכיבוש והדיכוי עשו ניסים גם במוסדות האו"ם: "הוועדה המדינית של אונסק"ו, ארגון האו"ם לתרבות, חינוך ומדע, קיבלה אתמול החלטה המביעה שביעות רצון מפתיחתם של בתי הספר בשטחים ומהפעילות הנורמלית של האוניברסיטאות. זו הפעם הראשונה זה שנים שהחלטה בנושא החינוך בשטחים, שנתקבלה באונסק"ו לא כללה כל גינוי לישראל או 'הבעת דאגה'"3. אכן ימות המשיח... סיוע ישיר לליכוד במערכת הבחירות מטעם האו"ם-שמום... תדמיתה של ישראל, כך אנו יודעים, מעולם לא הייתה מהמשופרות, וכרגע אין זה משנה מדוע, זו עובדה. גם לפני הסכם אוסלו היו קריקטורות אנטישמיות בעיתונות המערבית, מאמרי שטנה, דיווחים מוטים ואינספור גינויים באו"ם. אך מדהים להיווכח, שלמרות שבישראל שלטה ממשלת ימין 'קיצונית', שלא פסקה לרגע מלכבוש, להתנחל ולדכא את ה"פלשתינים" האומללים - עם כל זאת נתפסה ישראל, בקרב חלקים חשובים מהציבור ומקובעי המדיניות במערב כדוד הנלחם נגד גוליית: "ישראל הפכה כאילו היא קרבן לתוקפנות חדשה מצד העולם הערבי המקיף אותה מכל הצדדים. בעיני דעת הקהל האמריקני היא ממשיכה את המצב של היהודים כקרבן של כוחות זרים ובכך היא זוכה לאהדתם"4. וסגן נשיא רוסיה, לא פחות, מתבטא כאחד הסנאטורים מהאגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית בארצות-הברית: "העיכוב בקידום השלום ושיתוף הפעולה במזרח התיכון נובע מסירובם של הערבים להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית עצמאית". כך אמר סגן הנשיא של רוסיה, אלכסנדר רוצקוי, לנשיא מצרים חוסני מובארק אותו פגש בקהיר אחרי שסיים את ביקורו בישראל[...] כאשר הגיב מובארק בכך שישראל משתלטת על שטחים ועליה להחזיר אותם, השיב רוצקוי: "על כל אלה שטוענים כך יש לבקר בישראל, ולראות את מצבה הגיאוגרפי-צבאי ולהיווכח מי מסכן את מי". סגן נשיא רוסיה דחה [...] טענות ששמע נגד ישראל על דיכוי, כביכול, של הפלשתינים: "אמרתי למצרים כי הייתי שם והם לא. אם תלכו לבקר בשטחים תראו מי מדכא את מי ואיך חיים שם הערבים, לעומת הערבים בארצות-ערב"5. אפשר עוד להפליג ולספר על הימים ההם, על עשרות המנהיגים הבכירים שהציפו את ישראל, על ההמלצה של עיתון "דבר" באביב 1992 לטייל בוואדי קלט שביהודה הכבושה, למרות האינתיפאדה ה"משתוללת", על הגידול החד בתיירות לישראל, על הורדת פרמיית הסיכון על השקעות בישראל מטעם ממשלת צרפת, על כינוס 30 בכירי הכלכלה העולמית בירושלים בהזמנת הנגיד פרנקל, ועוד ועוד, אך דומה שדי בכך. די בכך כדי להבין שעדיפה תקופה ללא מתאבדים על שנים של פיגועי התאבדות מחרידים, עדיפות אבנים על רובים, טוב יותר להיפצע קלות ממטען חבלה במשקל ממוצע של 200 גרם במקום ליהרג בעשרות ממטען של 20 ק"ג; טוב סכינים מטילים, וטוב שליטה הדוקה ויעילה ודיכוי כמעט מוחלט של הטרור על פני מימון, אימון, מתן בסיסים בטוחים ומטריית חסינות מדינית לגרועים שבאויבינו. הנה כי כן, ה"פרדוקס" אינו פרדוקסלי כלל: ככל שמדינה חזקה ובטוחה יותר בעצמה, בעוצמתה ובצדקתה, כך היחס אליה ראוי ומכובד יותר, כך מעדיפים לעשות איתה עסקים ולכרות עימה הסכמים מאשר עם יישות חלשה ופחדנית שסופרת במו ידיה את ימיה לאחור. הסתבר, באופן "מפליא" שאינו מפתיע כלל - שככל שיש פחות כיבוש - יש יותר שנאה ועוינות כלפי ישראל. וכאן עשוי לבוא המתחכם ולומר: אין פיחות בכיבוש, אלא רק שינוי בצורתו. הדיכוי של ה"פלשתינים" האומללים רק גבר... ועל כך יש להשיב בשתי דרכים: א) אם מודים אנו שהפיחות בכיבוש מוביל לפיחות במעמדה של ישראל - הרי שהמסקנה ההגיונית היחידה היא להדק את הכיבוש; ב) ואם אין פיחות בכיבוש - לשם מה כל הטרחה ואלפי ההרוגים משני הצדדים? אם אין הבדל בין 1992 לבין 2009 - הבה נהפוך את שנת 2009 ל-1992 - בתוספת הלקחים והשיעורים שלמדנו מאז...
|
|
תוצאות הוויתורים והנסיגות
|
|
וכאן מגיעים אנו לפרדוקס מאוד מוזר, שאפשר לתמצת אותו במשוואה פשוטה אחת: יותר כיבוש - יותר מוסר; או אם תרצו: פחות כיבוש - יותר עוול. - בכל שנות האינתיפאדה הראשונה, כארבע שנים, לא התקרב מספר ההרוגים הערבים למספרם בעת מבצע עופרת יצוקה, כארבעה שבועות;
- מספר המחסומים היה מצומצם לאין-שיעור ערב הסכם אוסלו;
- לא הייתה 'חומת הפרדה' לפני עליית שרון לשלטון;
- רוב המחבלים חוסלו בהיתקלות פנים-אל-פנים או נלכדו חיים. לא היו כמעט סיכולים ממוקדים;
- רק לאחר הסכם אוסלו הוחל בסלילה נמרצת של כבישים נפרדים, וזאת מתוך כוונה - כמה אירוני - להקטין את החיכוך עם האוכלוסיה הערבית. בכל אופן, בשנות הכיבוש האיומות ביותר, נסעו מתנחלים וערבים יחד באותם כבישים.
- רצועת עזה מעולם לא הייתה סגורה או חסומה או מורעבת, אלא רק לאחר ההינתקות.
מכאן נובע, שרוב העוולות האיומות המיוחסות לכיבוש - נוצרו והתפתחו דווקא כתוצאה מהפחתת הכיבוש והתגברות הוויתורים והנסיגות.
|
|
| תאריך:
|
18/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
18/09/2009
|
|
אריה פרלמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
18/09/09 14:57
|
|
עוד משחר ההיסטוריה ידע האדם להעריך את תכונותיו המופלאות של עץ הרימון ותוצריו הרבים, כמו הגרגרים שבתוכו האוצרים את כל הטוב, המועיל והיפה שבטבע. הרימון הינו פרי ממשפחת הרימונים וגדל כעץ או כשיח קוצני תרבותי, מצוי ברוב חלקי הארץ מהצפון ועד הדרום וכמו-כן בשפלה ובשרון. מוכרים שני זנים של רימונים: האחד בעל ציפה כהה וטעם גרגריו חמצמץ, השני בעל ציפה בהירה וטעם גרגריו מתקתק. הרימון מכיל ויטמינים ומינרלים רבים, וניתן לשמרו במשך חודשים ארוכים, וכך אורך חיי המדף שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מולד הירח מתרחש היום, 18.9.09, בשעות הערב, במעלה 25.59 במזל בתולה. המולד יתרחש בצמידות לכוכב סאטורן מול כוכב אורנוס. זהו היבט בעל אופי חוסם, כבד, שעלול להשפיע על מצב הרוח. מאחר שכל בית ישראל חוגגים את ערב החג, בארוחה משפחתית, רצוי להקדים תרופה ל"מכה" ולומר לבני המשפחה שינסו להתעלות, להעדיף את השמחה שיש בכינוס המשפחתי (אם כי אני יודעת שלחלקכם המפגש המשפחתי הוא לא שמחה), ולא לתת ל"שטויות" להשפיע על מצב הרוח. כמובן שזה תלוי רק באינטליגנציה רגשית של כל אחד מבני המשפחה.
|
|
|
|
|
הילד שלנו מגיע לכיתה א'. אנחנו, הוריו הגאים והנרגשים, מלווים אותו בלב הולם ומחזיקים לו אצבעות: "הלוואי שיצליח"... ולמה שלא יצליח? זה הילד שלנו שטיפחנו באהבה מיומו הראשון והעשרנו אותו בכל מה שהמליצו לנו עליו. מותק של ילד!
|
|
|
|
|
השבוע האחרון של תשס"ט היה חריג ומיוחד במינו בעולם הנדל"ן של ישראל: יום אחרי יום נסגרו עסקות גדולות, כולל עסקת המגרשים הגדולה ביותר בתולדות המדינה. חלק הארי של העסקות הם מגרשים לרכישת דירות יוקרה ואחרות: שוק הדירות החל את השנה בקיפאון ובירידת מחירים, אך תוך מספר חודשים גילה התאוששות מהירה, שניזונה מהיעדר חלופות להשקעה, ריבית נמוכה והיצע הולך וקטן של מגרשים. השנה הסתיימה בגאות - עד מתי. האנשים שעשו את העסקים היו, ברוב המקרים, גם כמה מאנשי הנדל"ן הבולטים של תשס"ט:
|
|
|
|
|
