"בית-הספר שם דגש על מידותיו של התלמיד בבחינת 'דרך-ארץ קדמה לתורה', על חינוך לאמונה ועל יראת שמיים. בית-הספר מחשיב ביותר את פיתוח כישורי החיים של הילד לתִפקוד במסגרת חברת אנשים שבה חייבים להיות כללים מוגדרים לצורך תפוקה מלאה של הקבוצה ונורמות התנהגות הלוקחות בחשבון את שׁוֹנוּת הילדים באופיים ובנטיותיהם תוך חינוך עצמי למוּדעוּת וְלִשליטה רגשית".
את הדברים האלה כתב הרב חגי יונגר, מנהל בית-הספר "דרכי-נועם" בפתח-תקווה. "דרכי-נועם" הוא אחד משלושה בתי-ספר פרטיים שהוקמו בעיר, מתוך רצון של קבוצות הורים מבוססות להתבדל מאוכלוסיית התלמידים ההטרוגנית - עולים חדשים או כאלה המגיעים משכונות פחות חזקות - המאפיינת את בתי-הספר הממלכתיים-דתיים. ההסבר הרשמי של בתי-הספר האלה לפרישה היה הרצון בחינוך "תורני" יותר.
ישראלה וקסלר, מנהלת בית-הספר "דעת-מבינים", כתבה באתר של בית-הספר שלה:
"בית-הספר מחנך את תלמידיו למצוינות ויצירתיות בכל תחומי הלמידה אך לא פחות מכך - לערכי אהבת הבריות, קבלת השונה ותרומה לקהילה".
לקרוא ולא להאמין!
בלי טיפה של בושה ציבורית ומתוך התחסדות מיתממת, יצרו כאן שלושה בתי-ספר מציאות מחרידה של "אפרטהייד", ומערכת החינוך הגדולה שלנו, שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם הבעיה הזאת, עמדה נכלמת מול הגזענים שבקרבה, ולא הצליחה להוכיח שהיא לא רק דורשת נאה בשיעור אזרחות ובשעת מחנך, אלא גם נָאֶה מקיימת.
יוסי שריד, שר-החינוך לשעבר, כתב על זה בהארץ: "אין שום ערך לחינוך לערכים אם ילד שחור אחד נותר מנודה ומבויש, כי את פניו הלבינו. של מי הילד הזה? אלוהים יודע. אלף מורים מצטיינים וריבוא שיעורים מאלפים לא יצליחו למחות מעלינו את הכתם השחור הזה, אם רק בדיבורים ובהטפות נצא ידי חובתנו. גם הדרשה האחרונה של שר-החינוך - 'הכי חשוב לחזק את החינוך לערכים יהודיים, ציוניים, דמוקרטיים וחברתיים' - תישמע ריקה מתוכן, עלובה ונכלמת".
המרגיז הוא כי דבר לא השתנה: לפני שנתיים פרצה בפתח-תקווה שערוריה דומה על-רקע דומה. בסוף העשור הקודם הקים הרב אברהם גרנביץ', ממייסדי "דרכי-נועם", את "למרחב" - בית-הספר המחמיר ביותר מבחינה דתית מבין המוסדות הפרטיים. לפני כשנתיים חשף "ידיעות-אחרונות" כי בית-הספר הזה הקים כיתה נפרדת לארבע תלמידות יוצאות אתיופיה ומיקם אותה בקצה המסדרון. מורה אחת לימדה אותן את כל המקצועות. נקבעו להן שעות משלהן להפסקות, והן אפילו הוסעו הביתה במונית מיוחדת - ובלבד שלא "יתערבבו" יתר על המידה עם שאר התלמידות.
גורם בכיר בהנהלת "למרחב" אמר אז ל-Ynet: "יש לנו זכות שלא לקבל אותן בכלל. זהו בית-ספר אליטיסטי - לא קולטים תלמידים שבבתיהם יש טלוויזיה ואינטרנט". ולגבי ההסעה הנפרדת - "מי לא היה רוצה מונית ספיישל הביתה?"
על השערוריה הזאת כתבה אז יעל משאלי ב"ידיעות-אחרונות": "אין פתח ואין תקווה לדתיים האלה. זו לא הפעם הראשונה שהם עולים לכותרות בדיוק באותן נסיבות. בתחילת שנת הלימודים תמיד יתברר שכמה תלמידים אתיופיים מאוד יכבידו על הילדים הרגישים והלבנים שלהם. בסביבות חנוכה יתברר שאת האתיופים שאילצו אותם לקבל הם מבודדים מטעמים השמורים עימם ועד סוף השנה הם יוכיחו את טענותיהם כי עובדה שכל האתיופים פרשו מיוזמתם. אפשר יהיה למצוא אותם בתחנה המרכזית, שותים ומעשנים, ואנחנו הרי אמרנו לכם שהם כאלה... נמאס כבר לשמוע על הדתיים של פתח-תקווה ועל הגזענות שלהם. אתם לא תפארת החינוך. אתם הבושה שלנו".
שנת הלימודים תש"ע החלה מבלי שקבוצה של תלמידים יוצאי אתיופיה ייוותרו מבוישים מחוץ לַמסגרת החינוכית. הפעם לא נאלצנו לשאת את החֶרפה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
