חקירת מומחים

ידוע כי לפי תקנה 130 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין"

[הוא המומחה המכונה: מומחה מטעם בית המשפט]

כדי לעמוד על רמתו השכיחה ועל טיבו המקצועי של מומחה המקובל על בתי המשפט, מופנה הקורא לעיין וללמוד את פסק הדין המחוזי ע"א 90/ 38-25 אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ח' אריאל, י' מרגלית, מ' סלוצקי, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" בעמ' 201.

התיק הנ"ל [אברהם אלברט] אינו יוצא דופן בסוגו ובמסקנותיו, לרבות בביקורת המוטחת בו על נשיא בית משפט השלום על אשר קיבל "כזה ראה וקדש" וללא בדיקה ביקורתית את מסקנותיו השגויות של המומחה שמינה.

ידועים פסקי דין רבים בהם סטה בית המשפט מהותית מהמלצותיו ומממצאיו של המומחה שמינה, עד כדי צורך קיצוני לבטל את המינוי או לפסול את חוות הדעת מהיסוד ועד הטפחות.

התופעה השכיחה ביותר בקרב מומחים המקבלים מינויים מטעם בתי המשפט, היא אי הבנה בסיסית של התפקיד ושל המינוי, וכפועל יוצא מכך - מתן חוות דעת מקצועית שאינה מתארת את מכלול הבעיות ההנדסיות, אלא רק את החלק הרלוונטי לדעתו של המומחה [אף שאינו מוסמך לקבוע מהו החלק הרלוונטי], וגרוע מכך, תוך פרשנות משפטית של תקנות שלעתים היא פרשנות שגויה. במקרים רבים סבור המומחה כי הוא מעין בורר או שופט, וכי מתפקידו לגשר בין עמדות קיצוניות, ולעתים מונע מומחה בית המשפט על-ידי המחשבה שמצפים ממנו להיות מעין מאזניים המורים על האמצע - להבדיל ממאזני צדק.

לענייננו, מינוי מומחה מטעם בית המשפט לא ימנע, כמצוטט, את עדויות הצדדים לדיון, שכן תינתן להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, אך סעיף קטן (ב) באותה תקנה שצוטטה לעיל, בא להבהיר כדלקמן:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו עניין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן - מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130 א: הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות העניין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו".

לאמור, במצב רגיל של שגרה, לא ייחקרו כלל מומחי הצדדים לדיון.

אם בכל זאת יתעורר צורך לחקור אותם, הרי חקירה זו - לאו חקירה היא, אלא קמצוץ של חקירה, מה שיישאר מהחקירה האמורה להתקיים, לאחר שהשופט יקצצה כאוות נפשו וכמיטב הבנתו המוקדמת בהתאם לנסיבות, ותחת העננה של חוות דעתו של מומחה בית המשפט, שלא אחת היא עננה שחורה.

המחשה על-ידי דוגמה שלאור הכנת ערעור לא יופיעו פרטים מזהים כל עוד לא יתברר הערעור בתיק:

בדירה בתל אביב התגלו ליקויי ריצוף חמורים כולל התרוממות של אריחים ושקיעת אריכים עד כדי הפרעה פיזית למשתמשים.

התובעים הגישו תביעה נגד הקבלן אשר הסתמכה על חוות דעת בה נטען כי התרוממות האריחים ושקיעתם נובעות מתשתית בלתי ראויה, שהונחה באופן בלתי מקצועי על-ידי הקבלן הנתבע, שהוא במקרה זה חברה ציבורית מהמובילות בארץ בתחום יזמות הבנייה.

בית משפט השלום מינה "מומחה" לבדיקת הנטען, ו"מומחה" זה קבע בחוות דעתו כי כל מה שדרוש לבצע זה רק תיקון מקומי מזערי, בעלות אפסית.

הדיירים לא יכלו לקבל ממצאי ה"מומחה", והזמינו את המעבדה המאושרת לבדוק את התשתית שמתחת לריצוף באמצעות בדיקה לא הורסת - בדיקת הקשה לפי התקן החל.

נציגי המעבדה הגיעו לדירה ובדקו באקראי על-ידי הקשה את הריצוף. הקביעה הייתה חד-משמעית - מומחה הדיירים צדק, ה"מומחה" מטעם בית המשפט שגה והטעה, האריחים לפי בדיקת מדגם תקני - פסולים.

מתוך ניתוח הזירה בה התנהל הדיון, ולאור התבטאויות השופטת, החליט ב"כ התביעה שלא להסתפק בבדיקה זו, והוסיף ושלח את התובעים להוציא עוד כסף מכיסם ולבצע בדיקה אחרת, נוספת, הורסת, על-ידי מעבדה מאושרת, של שליפת אריחים, לפי התקן [תקן אחר] החל. הדיירים נענו להצעה זו, המעבדה בדקה מדגם שנבחר על-ידי נציגיה, והתוצאה של הבדיקה הראתה שוב, כצפוי, כי מומחה התביעה צדק ואילו "מומחה" בית המשפט שגה והטעה.

ב"כ התביעה לא הסתפק בכך, בהכירו את הזירה הבלתי צפויה, והזמין את "מומחה" בית המשפט לחקירה על חוות דעתו לאור תוצאות הבדיקות הנ"ל.

מומחה בית המשפט נבוך בחקירה והתבלבל, אף על-פי שבית המשפט גונן עליו.

בית המשפט התעלם מהראיות המתוארות לעיל בנקיטת זהירות רבה, ואימץ בפסק דינו את ההערכות המזעריות עד כדי גיחוך של ה"מומחה" שמינה.

עכשיו מכינים ערעור...

להבהיר: צמצום זה בהליך הראיות, [הגבלת החקירה של מומחה בית המשפט והגנה יתרה על מעמדו כאילו הוא אינו נחקר כלל אלא כאילו הוא כמעט השופט עצמו], הוא צמצום כפוי על הצדדים לדיון ואינו נתון כלל לבחירתם או להסכמתם.

בית המשפט מוסמך למנות מומחה מטעמו, וכאשר הוא ממנה, מיד חלות מגבלות קשות ושרירותיות על חקר האמת.

גם כאשר המינוי הוא שלא בהסכמת הצדדים, חלות הגבלות לגבי חקירת מומחי הצדדים, בכך שחקירה זו אינה חופשית ובלתי תלויה כפי שראוי לחקור עד.

יש לדעת כי כאשר בא-כוח צד לדיון מוצא לנכון להזמין לדוכן העדים את המומחה הנגדי, פעולה שאינה נקוטה בכל מקרה, משמע שיש לו סיבה לכך ושבדעתו להבהיר הבהרות בין במישור העובדתי ובין במישור המקצועי.

לאור ההגבלות שבתקנה, כבר לא תתקיים חקירה נגדית חופשית ומתוחכמת של מומחי הצדדים, כי השופט מוסמך לקבוע גבולות לפי הבנתו [שלעתים היא מוגבלת וחלקית בהשוואה להבנתו של החוקר אשר - לדוגמה - הכין מבעוד מועד מלכודת למומחה, או הפתעה שעשויה לשים לאל את טיעוניו].

חמור מזה, חקירת מומחה צד לדיון לא תהיה מנותקת מחוות דעתו של מומחה אחר - הוא מומחה בית המשפט - וזאת בניגוד להלכה של בית המשפט העליון [שלא ברור עתה מה טיבה לאור התקנה האמורה], לפיה במקרה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט ללא הסכמת הצדדים, אין לחוות דעת מומחה בית המשפט [שלא מונה בהסכמה] שום יתרון על פני חוות דעת מומחי הצדדים לדיון.

להלן ציטוט מע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נ' לחנר, בית המשפט העליון, הנשיא מ' שמגר, תקדין 92 [4] תשנ"ב-תשנ"ג:

"המומחה אשר מונה על-ידי בית המשפט לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים".

גם בע"א 4218/90 הנ"ל, כבע"א 90/ 38-25 הנזכר, לאורך שורה ארוכה של ליקויי תכנון ובנייה, העדיף בית המשפט את חוות דעתו של מומחה צד לדיון על פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

כך הם פני הדברים כאשר מינויו של מומחה בית המשפט הוא ללא הסכמת הצדדים.

והיה ומינוי המומחה הוא בהסכמת הצדדים, אזי חלה תקנה 130 (ג) הקובעת לאמור:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

1. לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין.

2. יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

עולות השאלות - על סמך מה בדיוק יבדוק מומחה בית המשפט את מה שנתון לבדיקתו, כשחוות דעת הצדדים חסויות ונעלמות מידיעתו?

האם מומחה בית המשפט כשיר לבחון את כתב התביעה ואת זכויות הצדדים לדיון כפי שעולה ממסמך משפטי זה?

האם מומחה בית המשפט מוסמך לדלות מתוך כתב התביעה את הסוגיות שבמומחיות? האומנם לא נתן המחוקק את הדעת לכך?!

במצב דברים זה, הסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ראוי שתותנה בכמה תנאים, שייכללו במפורש בהסכם דיוני, והם:

1. חוות הדעת של מומחי הצדדים לא יוצאו מתיק בית המשפט, אלא ישמשו כראיות לכל דבר ועניין.

2. יותנה מראש כי הצדדים יהיו רשאים לשלוח שאלות הבהרה למומחה בית המשפט תוך זמן סביר שייקבע בהתניה זו, ועל המומחה יהא להשיב על השאלות ללא קבלת שכר נפרד - דבר שיובהר למומחה מראש בכתב מינויו.

3. יותנה מראש כי ב"כ צד לדיון יהא רשאי לחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו חקירה נגדית גם מול ממצאי חוות הדעת של מומחי הצדדים, ובעקבותיה תתאפשר חקירה חוזרת של הצד האחר לדיון, לפי דיני הראיות, כדי להגיע לחקר האמת.

ללא הסכמה לתנאים אלו, יהא המינוי נחשב למינוי שלא בהסכמה, מבחינת הרע במיעוטו, עד אשר המחוקק ייתן דעתו שוב לסוגייה חשובה זו.

נגיסה באפשרויות לחקור את מומחה בית המשפט אל מול חוות הדעת המקצועיות של מומחי הצדדים, כפי שעולה מתקנות סדר הדין האזרחי, בצד צמצום מהותי [שעלול להיות שרירותי] של אפשרויות חקירת מומחי הצדדים, אומנם תחסוך זמן יקר מבית המשפט, אך חיסכון זה אינו צמצום הביורוקרטיה, אלא מיעוט הדין ופגיעה באושיות הצדק.

המומחה ידע מראש כי הוא חסין, וינהג בהתאם.

יש לבחון את הדברים מתוך ידיעה כי בערכאת ערעור, נדיר שיידונו הסוגיות העובדתיות + הסוגיות המקצועיות מחדש, כנהוג במקומותינו.

הפקרת הדין והצדק בידי השופט + המומחה שהוא ימנה, תוך נטרול כמעט מוחלט של עורך הדין של צד לדיון שתפקידו בזירה המשפטית הוא מכריע - באמצעות נטרול מומחיו וצמצום אפשרויותיו לחקור, מהווה פגיעה קשה בזכויות יסוד של האזרח.

התסכול מבתי המשפט אך יגדל והאמון בהם יפחת.