מירוץ החומרות ה'ליטאי'

תהליך קבלת הלכות

אני משער כי חלק מן הקוראים שמעו על ה'פצצה' שנחתה בתחום השיפוט החרדי; 'פסק הלכה' בחתימת ארבעה רבנים מן השורה ה'ליטאית' העליונה (הרבנים קרליץ, קנייבסקי, וואזנר ואלישיב שליט"א) האוסר מעליות שבת "כאשר לפי התפתחות המדע הטכנולוגי משתנים כסדר דברים, והנה הובא לפנינו חוו"ד טכנית בכתב ובע"פ...". מכיוון שמכון 'צומת' בראשותי עוסק בבדיקת מעליות-שבת ואישורן, ובעקבות הצפת-פניות מכל החוגים, אני מוצא לנכון להתייחס לנושא גם מעל במה זו. ואדגיש בדגש חזק: אין בפי ביקורת כלפי גדולי התורה החתומים. חיציי מכוונים כלפי אנשי החצר, מושכי החוטים ומכווני-מסנני המידע.

למותר(?) לציין, כי ה'פסק' איננו מנומק ולו במשפט אחד. למותר(?) לציין, כי איש מבין העוסקים והמתמחים בסוגייה זו (ראשי שני מכונים ומהנדסיהם) לא התבקשו להבהיר או להסביר לפני או אחרי הטלת ה'פסק' לחלל עולמם של המצייתים למודעה, למרות שבעקבותיה שבתם תיהפך לצער פיסי ורוחני ולמעלה מזה. גם גישושי מגע, לאחר ה'פסק', שערכתי עם אנשי שלוש חצרות, העלו חרס ואי-נכונות לשמוע מה יש לבעל-דבר-לכאורה לומר. ה'מרצע יצא מן השק' בדמות הבהרה שעלתה מכמה כיוונים בנוסח: "מה הרעש? ממילא הרבנים החתומים (הכוונה לשלושה מתוכם) תמיד התנגדו למעלית-שבת, בעיקר בשל ה'אווירה' ו'זילותא'". אם אכן מדובר במיחזור-החמרה מסוג זה למה ליצור מצג של משהו דרמטי שהתחדש? קשיא! ולמשמשי החצרות פתרונים...

לגופו של נושא אציין בקצירת האומר: החידושים הטכנולוגיים שהתחדשו ברבות השנים אין בהם מהפך עקרוני הגורם שאותן סיבות אשר שימשו כיסוד ההיתר לפני 50-40 שנה יפוג תוקפן. להסבר מפורט בנושא אפנה לאתר מכון 'צומת' (zomet.org.il), שם תמצאו בצד ההבהרות גם את ה'פסק' ואת 'חוות הדעת המקצועית' החדשה, העמומה והמגמתית בעליל.

"עונג שבת דוחה חומרות"

אכן, אין זה סוד שמעלית-שבת היא מן הנושאים אשר מעולם נפלגו בה פוסקי הציבור, כמו בשאלות הלכ-טכניות נוספות הקשורות לשבת: חוט העירוב, שימוש בחשמל, פתיחת מקרר, סיר לבישול איטי ועוד. נימוקי האוסרים - מהם הלכתיים 'טהורים', מהם מדיניות של 'אווירת השבת', מהם התנגדות לכל חידוש מחשש לכרסומים ו'מדרון חלקלק'. ההגונים בקרב מחברי ספרי הלכה עכשווית מציינים בליקוטיהם כי נחלקו הפוסקים זה בכה וזה בכה, תוך הפניה לתשובות מפורטות ומנומקות. פוסקי הלכה לציבור, ההגונים שבהם, משיבים לשואליהם כי בנושא הנשאל נחלקו הדעות והמקל "יש לו על מה ועל מי שיסמוך".

המשתמש במעלית-שבת שאיננה על הירח משפיע בכובד משקלו. השאלה היא, האם יש בכך סרך איסור? הרב שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל, זה שבזכותו (כמעט) כולנו פותחים מקרר בשבת, הוא שהורה היתר במעלית השבת מסיבות די דומות. הוא אשר מפיו שמעתי לא אחת אמירה הלכתית-חינוכית מאוד משמעותית: "עונג שבת הוא חיוב מדברי נביאים ודוחה חומרות"! מסר זה הפך לאסכולה הלכתית מלאה וכמדומה שמרבית הציבור שומר המצוות אמון עליה, כמאמין ב'תורת חיים'.

כנגדה מוצבת האסכולה ה'ליטאית', המוצאת סיפוק ומרגוע-עצבי בריבוי חומרות. יתר על כן, חסידי אסכולה זו, ובפרט אנשי חצר הסובבים וסוככים על גדולי התורה, חדורים לעתים בלהט לזכות את הרבים ב'חומרות' חדשות לבקרים. לדידי, אסכולת 'נתגלתה חומרה חדשה' לגיטימית, ובלבד שתשרור שקיפות והבהרת 'מהיכן דנתוני?', ולא הנחתת פסקי-מודעות כבת קול המפוצצת בראשי ההרים.

אני סמוך ובטוח כי הציבור החרדי הנזקק למעליות שבת ימשיך לנהוג כך, כל עוד פסקי החצר לא יעוגנו כדרכה של הלכה, ומעלית השבת אף-על-פי-כן נוע תנוע. ההחמרה הכוללנית מצד 'זילותא דשבת' הופכת לבומרנג - ל'זילותא' דפסיקת הלכה ול'זילותא' של חצרות מרנן ורבנן.