לכבוד
עוז יעקב
מנהל מסעדת "טוקיו שנחאי"
פקס מס' 5536574-03
בת-ים
שלום רב,
הנדון: הזמנה לארוחה
ברצוני להזמין אותך לארוחת ערב. שלא כמו הארוחות במסעדת "טוקיו שנחאי" שבבעלותך, תהיה זו כנראה ארוחה יוקרתית פחות - אך כולי תקווה שגם ארוחה זו תעניק לך חוויה תרבותית ולא פחות אסתטית מזו שב"טוקיו שנחאי": אני רוצה להזמין אותך, מר יעקב היקר, לשמש כשולחן חי שעליו יוגשו ברוב הדר שיפודי פרגיות.
אל חשש, גם לך, כמו לשולחנות האנושיים ב"טוקיו שנחאי" נערוך אמבט חלב, גם מגופך נסיר כל שערה מיותרת, וכמובן - גם אתה תזכה לשיעורי מדיטציה, על-מנת שתוכל לא לזוז כלל משך כל הארוחה. לאור חיבתך המוצהרת למנהג הכה-יוקרתי שטרחת וייבאת במיוחד מיפן, להנאתו ה"אסתטית" הרבה של הקהל הישראלי, אני מאמינה שתיענה להצעתי בחפץ לב.
ואם במנהגים תרבותיים עסקינן, מר יעקב, מדוע שלא תייבא לארץ מנהגים תרבותיים נוספים, כגון חראקירי (נפוץ ביפאן לא פחות מ"באדי סושי"), מאכל אדם (חוויה קולינרית ייחודית לא פחות מ"באדי סושי") או שיוף שיניהם הקדמיות של גברים (טקס התבגרות נפוץ בבאלי)? ולמקרה שאתה מעונין רק במנהגים יפניים, בוודאי תשמח לדעת כי ביפן פופולאריים בשנים האחרונות סרטים פורנוגרפיים המתעדים חטיפות אמיתיות של נשים מן הרחוב, אינוסן הקבוצתי אל מול המצלמות, ולפעמים גם הריגתן. האם, מר יעקב, גם זהו מנהג תרבותי שכדאי לייבא לארץ?
גם אם ישנן בארץ נשים אשר מוכנות, או אף בוחרות, לשמש כשולחנות חיים, אין לאפשר להן לפגוע בכבוד האדם של כלל הנשים - ושל כלל בני האדם. ה"חוויה הקולינרית" שאתה מספק ללקוחותיך, מר יעקב, פותחת פתח מסוכן לאיבוד כל רסן ערכי שהוא.
ה"מנהג הקולינרי" שייבאת פוגע בכבודי כאישה וכאדם. אני קוראת לך להפסיק לאלתר את שיווקו והפצתו של המנהג המגונה הזה, המעורר בחילה ולא תיאבון.
בכבוד רב,
ב.ש. [השם שמור במערכת]
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
