בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
ההגיון העקום של יצחק זמיר
|
מאז פרסום מכתבו המתוקשר של פרקליט המדינה אל שר המשפטים, בעניין פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מתנהל ויכוח - אם מעשהו זה של הפרקליט תקין מבחינת המינהל הציבורי
|
הדמגוגיה בהתגלמותה [לע"מ]
|
|
|
|
יצחק זמיר - היועץ שמעל בתפקידו
|
עו"ד יוסי דר
|
ערב טבח סברה ושתילה שמע היועמ"ש יצחק זמיר כי הפלנגות משחיזות סכינים * הפלנגות היו נתונות למרות צה"ל * כל משפטן מתחיל היה אמור להבין את אחריות צה"ל למניעת הטבח * אך היועץ המשפטי לממשלה זמיר שתק, ושתק ושתק, ושתיקתו נמשכה גם בדיעבד
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בצירוף מקרים - די חשוד, יש לומר - מתברר שאלה התומכים בפרקליט המדינה ומתנגדים לפיצול, תומכים בצעדו של הפרקליט כשפירסם המכתב הביקורתי, ואף סבורים שהצעד היה ראוי מבחינה מנהלית, ובשל מעמדו של הפרקליט הוא אף היה מחוייב לעשות כן.
כשלעצמי, אני מוכן להניח שהמדובר במעשה בלתי ראוי מבחינת המינהל הציבורי, אלא שמפאת חשיבות המכתב, אני סבור שנכון היה לפרסם אותו - גם אם המדובר במעשה בלתי ראוי. ישנם בחיים מצבים כאלה.
אלא שיש לדחות בתוקף טענות המצדיקות את צעדו זה של פרקליט המדינה בנימוקים דמגוגיים שיש בהם גניבת דעת ועלבון לאינטלגנציה.
הרדיו חזר שוב ושוב על קטע מראיון שנתן אתמול יצחק זמיר, שבו הוא מבקש שנבין שפרקליט המדינה נהנה מעצמאות, ולכן סמכותו לשגר את המכתב לשר המשפטים ולחלוק עליו פומבית - כמוה כסמכותו להגיש כתבי אישום.
מסביר זמיר:
"היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה...חייבים להיות עצמאיים...נניח לרגע ששר המשפטים בכבודו ובעצמו מביע דעה ששר חשוב מאד נהג בסדר ולא עבר עבירה פלילית. האם אז פרקליט המדינה צריך להתיישר, להתייצב דום, ולהצדיע ולומר: אם זה מה ששר המשפטים אומר אני צריך לשתוק?"
וכותב זמיר באחד העיתונים:
"פרקליט המדינה, על-פי החוק, חייב למלא את תפקידו באופן עצמאי, גם בניגוד לדעתו של שר המשפטים. רק כך הוא יהיה מסוגל לנהל חקירה ולהגיש אישום נגד שר שחשוד בשחיתות".
העובדה שיצחק זמיר קושר בין הלגיטימיות של הביקורת הפומבית של פרקליט המדינה כלפי שר המשפטים, לבין הסמכות של פרקליט המדינה להגיש כתבי אישום - היא היא הדמגוגיה בהתגלמותה, שנועדה לאחז את עיני הציבור.
כי יצחק זמיר, פרופסור לדיני המשפט המנהלי, יודע היטב ששיגור המכתב על תוכנו הביקורתי - אין לו דבר וחצי דבר עם הסמכות להגיש כתבי אישום.
שהרי מי כפרופ' זמיר יודע, שהחלטה להגיש כתב אישום היא פעולה מעין שיפוטית מובהקת, שסממניה הוגדרו לא פעם ולא פעמיים על-ידי בית המשפט העליון, שיצחק זמיר נמנה פעם על יושביו.
ואילו שיגור המכתב הביקורתי הוא מעשה מינהלי - מוצדק או לא - שאין לו כל קשר, אפילו לא קשר רחוק, עם מעשה מעין שיפוטי מהסוג של החלטה להגיש כתב אישום.
הגשת כתבי אישום נמצאת בליבת התפקיד של פרקליט המדינה - מה שאין כן בשיגור מכתבים ביקורתיים, חשובים והרי גורל ככל שיהיו, לשר המשפטים.
עצמאותו של פרקליט המדינה להגיש כתבי אישום היא עצמאות של ממלא תפקיד מעין שיפוטי, שאין עליה עוררין, ואין ללמוד או להסיק מכך לגבי שאלת עצמאותו בתחומים מינהליים ואחרים, שהם מחוץ לתפקידו המעין שיפוטי.
אבל מה שבאמת מדאיג הוא, שיצחק זמיר - שכך על העוקם מנמק את עמדותיו - ישב פעם בבית המשפט העליון ונימק פסקי דין.
|
תאריך:
|
07/11/2009
|
|
|
עודכן:
|
07/11/2009
|
|
עו"ד יוסי דר
|
ההגיון העקום של יצחק זמיר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
משה, עורך-דין
|
7/11/09 02:15
|
|
|
|
חמורו של בילעם
|
7/11/09 08:35
|
|
|
|
בני בנקר
|
7/11/09 12:17
|
|
|
|
תחת מסריאך
|
7/11/09 17:04
|
|
|
|
ילד קטן
|
7/11/09 12:35
|
|
2
|
|
תחת מסריאך
|
7/11/09 07:36
|
|
3
|
|
אמיתי
|
7/11/09 07:41
|
|
|
|
קילי מנג'רו
|
7/11/09 13:44
|
|
|
|
אינטרסים נטו
|
7/11/09 19:19
|
|
4
|
|
קרקור הצפרדע
|
7/11/09 08:29
|
|
|
|
יוסי צודק
|
7/11/09 19:49
|
|
5
|
|
עידןסובול
|
7/11/09 10:48
|
|
|
|
הנ"ל
|
7/11/09 10:55
|
|
6
|
|
bubush
|
7/11/09 11:51
|
|
7
|
|
לוגיקה אנליטית
|
7/11/09 14:14
|
|
|
|
מבין את הכתוב
|
7/11/09 18:09
|
|
8
|
|
צודק לחלוטין
|
7/11/09 19:10
|
|
9
|
|
חנה איסלר
|
7/11/09 21:43
|
|
10
|
|
בלפוריה
|
7/11/09 23:39
|
|
11
|
|
קורא
|
8/11/09 23:17
|
|
|
|
אחד מכאן
|
9/11/09 11:16
|
|
אחד מהמון הבנים והבנות של אחי זחל - כמצופה מתינוק בן 6 חודשים - על הריצפה, ומבין שלל המשחקים הפזורים עליה הוא בחר מכונית, והסיע אותה הלוך ושוב בלוויית בזזזזז בזזזז מגיר רוק. ממש נחרדתי. התנפלתי על אחי ועל גיסתי: לא די שהם דוסים, הם גם מעבירים את ילדיהם שטיפת מוח מגדרית!? מה רע בלתת לילד בובה?! אחי נבהל וניסה להצביע על הבובות הפזורות בחדר ועל תפארת בית הבובות הוורוד. לא ויתרתי: זה לא מספיק שזה באיזור. צריך לכוון את הילד באופן מודע, כדי שלא יגדל להיות שונא נשים ושלא יחשוב שנשים צריכות לכבס ולשטוף רצפות ולשרת אותו, בעודו מבלה את זמנו במירוצי מכוניות. בדיוק כמו שמרגילים אותו למצוות ולנטילת ידיו לפני הארוחה, כך צריך האבא לשחק איתו בבובות.
|
|
|
מדינת ישראל מזדעזעת כל פעם מחדש ובצדק מתופעת מכחישי שואה ברחבי העולם ומצדיקה את התנהגותה המדינית והביטחונית בשואה שעברה על העם היהודי. ישראל אינה מוכנה להתפשר ולהסתפק בתירוצים והתנצלויות בנושא הכחשת השואה ואפילו מתנהגת לעיתים כבעלת מונופול על המושג שואה, אך כשמדובר בהכרה בשואה של עמים אחרים, היא נאלמת דום, נותרת אדישה וליתר דיוק אינטרסנטית, מאד מאד אינטרסנטית.
|
|
|
מדי שנה, במועד שנקבע על-ידי הכנסת, י"ב חשוון, מתחילה מחדש מסכת ניעור הזיכרון הקולקטיבי שלנו, תוך שרטוט דמותו של יצחק רבין המנוח בקווים ברורים: המצביא, שר הביטחון וראש הממשלה, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, פורץ הדרך לירושלים, עושה השלום וכן הלאה. תלמיד תיכון מירושלים אמר לי השבוע כי "זיכרון רצח רבין וטקסי ההנחלה הממוסדים בבית הספר דומים לאווירה שיוצרת מערכת החינוך ביום השואה. יום הזיכרון לרצח רבין הוא יום חובה. אין השתמטויות. הטקסים, השירים, הנאומים והמילים מאפילים אפילו על יום הזיכרון לחללי צה"ל, שלא לדבר על הנצחת זיכרונם של אירועים היסטוריים דוגמת אלטלנה או הסזון, אשר אינם נלמדים בתוכנית הלימודים הרגילה. יש איסור חמור להזכיר את דברי עזר ויצמן בספרו, כי במלחמת ששת הימים "מצביא ששת הימים" לא ממש תפקד ("הרעלת ניקוטין" קראו לזה), או להעלות את הטענה שבקרב על הדרך לירושלים, המפקד המהולל ככל הנראה לא השתתף, כפי שמציין בספרו אורי מילשטיין. שלא לדבר על אזכור כלשהו לכך שרבין לא ממש הביא שלום, ולכך שמה שהביא דומה יותר למלחמה.
|
|
|
מהפיאסקו המכונה HillaryCare - תוכנית ביטוח הבריאות הממלכתית, שאותה קידמו בני הזוג קלינטון בראשית שנות ה-90' - נראה כי שרת החוץ של ארה"ב למדה, שכדי לפתור בעיות מסובכות נדרש יותר מאשר כוונות טובות. מבעלה היא בוודאי שמעה את כל הפרטים על כישלונה של ארה"ב לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני בקמפ-דיוויד ביולי 2000.
|
|
|
דוח גולדסטון, המביע דאגה לנוכח הפגיעה של ישראל במשפט הבינלאומי ההומניטרי, מתאר אותנו כמדינה הכובשת את חבל עזה ואינו מבחין בין מדינה כובשת, שחייליה נעים בשטח הכבוש יומם וליל ומסוגלים לערוך חיפושים ולהפריד, אולי, בין טרוריסטים לבין "אזרחים בלתי מעורבים" - לבין מצבנו כיום בעזה, שבתוכה אין אנו שולטים ושחלק גדול מבחוריה נושאים נשק המכוון להשמדתנו. המעיין בדוח של השופט גולדסטון מקבל את הרושם, שעל חיילי צה"ל היה לדפוק בנימוס על דלתות כל דירה בעזה ולשאול בדחילו ורחימו את המתגוררים בה שמא נמצא בדירתם מחבל נושא נשק.
|
|
|
|