הכנסותיהן האדירות של העיריות, כתוצאה מהקנסות המוטלים על האזרחים, כפועל יוצא מהמחסור בחניה - ידועות ומוכרות. ברור, כי אין היגיון בכך שהעיריות, הנכשלות בשל גורמים "אובייקטיביים" ביצירת מקומות חניה לתושביהן, תתפרנסנה מקנסות המוטלים על האזרחים בשל אותו מחסור במקומות חניה. דא עקא, שאף בכך לא מסתפקות העיריות ונוהגות, במקרים רבים, לאסור על החניה, להטיל קנסות ולגבות כספים מהציבור שלא כדין.
מזה שנים רבות, סובלות הערים הגדולות בכלל ואזור המרכז בפרט ממחסור כרוני בחניה. זאת, לכאורה, בשל קשיים תכנוניים "אוביקטיביים". למעשה, יש לרשויות אינטרס של ממש להמשיך ולשמר את אותו "מחסור" במקומות, בשעה שעל-פי חוק אמורות הן למנעו. מתברר, כי המחסור הכרוני במקומות חניה מעניק לרשויות המקומיות הכנסה נכבדה, נוסף על הכנסתן השוטפת ממסים ומתקציבים המועברים אליהן מהמדינה ועל-פי חוק. כך למשל, כאשר "מוותרות" הרשויות המקומיות, למבקשים להקים מבנים בשטחן, על הקצאת מקומות חניה - עושות הן זאת תמורת "כופר חניה" נכבד המשולם לקופתן. ספק רב אם אותם סכומים המשולמים אכן משמשים לפתרון מצוקת החניה, שהרי זו מפרנסת את הרשויות בשתי דרכים נוספות - "דמי החניה" המשולמים עבור חניה במקום חניה "מוסדר" (כך מכונה בארצנו התופעה הנפסדת של צביעת מקום חניה חופשי בצבעי כחול-לבן, שאינה יוצרת כל מקום חניה חדש, אך בהחלט תורמת רבות, ללא כל סיבה, לקופת העירייה) וכן באמצעות הטלת קנסות (על אותם "מפרי חוק" הנאלצים להתמודד עם תופעת חוסר החניה שיוצרות, במעשיהן או במחדליהן, הרשויות המקומיות).
כך מרוויחות העיריות, במספר דרכים, מתופעה בה אמורות הן להילחם - המחסור במקומות החניה. ומה הפלא איפה שאין כל סימן להקלה וההיפך הוא הנכון?!? (העיריות נוהגות כמובן לתלות את האשם בעליה התמידית במספר כלי-הרכב). יובהר שוב, כי תפקידן של העיריות הינו להעמיד ולהכשיר מקומות חניה חדשים לתושבים (להבדיל מהפיכתו הסתמית של מקום חניה קיים למקום חניה בתשלום). מתברר, כי האזרחים משלמים שוב על מחדלי הרשויות.
הרשויות עצמן, לא זו בלבד שאינן משלמות על מחדליהן, אלא אף מתפרנסות מכך היטב ולא לחינם הולכים ונצבעים כל רחובות הערים (ובמיוחד תל אביב וערי המרכז) בכחול-לבן.
כדי להפוך מקומות חניה קיימים (חניה חופשית) למקומות חניה "מוסדרים" (כחול-לבן), על הרשויות לעבור מספר שלבים ביורוקרטייים, שהעיקרי שבהם הינו העברת החלטה מתאימה בוועדת התמרור המקומית (שהינה אורגן של העיריה, כמובן, בלא שריד ממשי לשיקול דעת עצמאי), לאחר מכן אמורה ההחלטה להיות מאושרת על-ידי קצין משטרה (המהווה "חותמת גומי" למעשה).
דא עקא, שבמקרים רבים "מדלגות" הרשויות על השלבים הביורוקרטיים החוקיים בחפזונן להכנסה נוספת. כך נצבעים רחובות שלמים בצבעי כחול-לבן (או אדום-לבן), בלא כל הרשאה חוקית ובלא שאושר הדבר בוועדת התמרור המקומית. האזרחים התמימים משלמים מידי חודש מיליוני שקלים לקופות הרשויות עבור חניה "מוסדרת" שלא "הוסדרה" מעולם, ובשל קנסות הנעדרים כל אחיזה חוקית. הבעיה: משעה ששולם הקנס רואים את המשלם כאילו הודה בביצוע העבירה, נשפט, הורשע בדין ונשא את עונשו. קרי: לא ניתן עוד להשיב הגלגל לאחור. חישוב פשוט יגלה, כי במהלך שעת עבודה אחת מניבה עבודתו של כל אחד מהפקחים, לקופת העיריה, מספר אלפי שקלים (150-200 ש"ח בממוצע לדוח), קרי: הכנסה בת עשרות אלפי שקלים ליום עבודה של פקח.
במקרה שאירע לאחרונה בתל אביב, אחד מיני רבים, בחר בעל רכב למצות הדין עם העיריה. באותו מקרה, ביקש בעל-הרכב לחנות ברחוב בו הוא מתגורר, אך גילה כי בשל מצוקת החניה לא נותרו מקומות חניה פנויים לאורך הרחוב כולו. אז הבחין כי מצוקת החניה לא הפריעה לעיריה לצבוע (זמן קצר קודם לכן) קטע אקראי מהרחוב בצבעי אדום-לבן. משלא עלה בידי בעל-הרכב לאתר מקום חניה, גם לאחר מספר סיורים לאורך הרחוב, עשה מעשה וחנה באזור ה"אסור" (לאחר שהחליט כי יש גבול לכל תעלול וכי תושב עיר ראוי לקבל, תמורת המסים המשולמים על-ידו, מקום חניה ברחוב בו הוא מתגורר). בבוקר המחרת לא הופתע בעל-הרכב לברר כי בתחום רישום הדוחות (להבדיל מתחום הסדרת החניה) לא סובלת העיריה מקשיים כלשהם.
זו הפעם החליט בעל-הרכב להשיב מלחמה שערה, ושיגר מכתב לעיריה לפיו מתבקשת היא להמציאו העתק ההחלטה המורה על צביעת קטע הרחוב הרלוונטי בצבעי "אדום-לבן". לאחר זמן קצר, נתבשר בעל-הרכב כי לשם קבלת "המידע" עליו לשלם לקופת העיריה סך של כ-23 ש"ח (בהתאם לחוק חופש המידע...) בשיק בנקאי. בעל הרכב לא ויתר ושיגר המחאה כנדרש. לאחר מספר שבועות הופתע לקבל את תשובתה הרשמית של העיריה ("תעודת עובד ציבור" שדינה כדין עדות בשבועה בפני בית משפט), לפיה מודה העיריה כי החלטה מתאימה לא נתקבלה מעולם וכי לאחר שנערכה "בדיקה בשטח", נצבע שוב, קטע הרחוב, בצבעו הקודם (כחול-לבן). בימים הקרובים, מתכוון בעל-הרכב להגיש תביעה אזרחית כנגד עיריית תל אביב בשל רשלנותה והשחתת זמנו. ראוי היה כי אחרים ילכו בדרך זו ולא יזדרזו לשלם דוחות חניה בלתי חוקיים.
מן הראוי הוא, כי בתי המשפט ינקטו עמדה אף הם כנגד תופעה זו. לשם כך, אין די בהגשת תובענות אזרחיות ופסיקת פיצויים. יש לשלול מכל וכל את חוקיות ההפיכה הגורפת של מקומות חניה חופשיים למקומות חניה "מוסדרים" בתשלום. כוונת המחוקק, בהענקת הסמכויות לעיריה, לא היתה להעמיק כיסה כי אם לאפשר לה לשרת תושביה, בהתאם לחובתה החוקית, ובין היתר לשם פתרון מצוקת החניה. השימוש הנפוץ בפתרון ה"כחול-לבן" (תרתי משמע) אינו פתרון אמיתי לבעיה ויש בו משום ניצול מצוקת האזרחים על-ידי הרשויות. טוב היה עושה המחוקק, לו היה מתקן החוק כך שהרשויות תענשנה על מצוקת החניה וסבל התושבים ולא תתוגמלנה בשל כך וטוב היו עושים האזרחים, לו היו מקפידים לעמוד על זכויותיהם ומפסיקים לשמש "טרף" קל כל-כך לרשויות.
_______________________
תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי.
הכותב הוא עו"ד, חבר ועדת החקיקה למדע וטכנולוגיה, ועדת המחשוב, ועדת הבנקאות וועדת תביעות ייצוגיות של לשכת עורכי הדין
