עיתונאים, תרדו מהעץ!

הדוגמה האחרונה להמחשת דבריי, היא ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם נשיא ארה"ב ברק אובמה. כבר מהרגע הראשון, העיתונות יצאה בהכרזות גדולות על מתח בין ירושלים לבית הלבן. על כישלון השיחות, (ולכן גם) ביטול התדריכים לעיתונות.

והאמת התבהרה מהר. ההכחשות החלו להגיע מהבית הלבן ומלשכת ראש הממשלה, ומאישים רמי דרג המצויים בנבכי השיחות עם האמריקנים. התברר, כי השיחות היו מוצלחות ואף ידידותיות מאוד, ומפאת תוכן השיחה המסווג, העיתונות לא צריכה לדעת. כי אומנם העיתונות צריכה לדעת ולעקוב ואף לבקר, אך לא המקרה מעין זה הקשור כנראה (אני מנחש) לחיינו ולעתידנו. כאילו אמרו לעיתונאים הנכבדים: "סורי, עד כאן!". והדברים הגיוניים ונבונים לכל בר דעת, עם טיפת מוסר ואחריות.

וכאן נשאלת השאלה: למה העיתונות נוקטת באותה שיטה ודווקא כלפי מר נתניהו, מה שלא עשתה כן כלפי מר אהוד אולמרט למשל, למרות שהיו לה את כל הסיבות הטובות לכתוב עליו ולבקרו פי אלף מונים, בגלל פרשיות מביכות וקשות לכאורה? מדוע כשמדובר באיש בנימין נתניהו השיטה היא קודם לבקר ולאחר-מכן (אם יתברר) שטעו אז יאמרו: "נשנה את הכיוון"? מדוע לא להיפך, קודם תבדקו, באחריות המתחייבת, תעריכו את כל השיקולים המקצועיים ולאחר-מכן תסיקו מסקנות. קשות ככל שיהיו?

האם עד כדי כך נטרפה דעתכם מהצלחתו של ראש הממשלה (נכון לעכשיו), עד כדי עיוורון וטשטוש המותר והאסור, ההווה מול העתיד, הדיבורים היום מול האיומים הקשים לעיכול מהעתיד... !??? איפה הם כל מה שהיה כמובן מאליו עד לא מכבר, האחראיות!

בל נשכח, כי על שמו של מר נתניהו רשומים רקורד ושיאים של הצלחות לאורך תקופה של עשרות בשנים, החל משגריר ישראל באו"ם, ובתפקידיו הפוליטיים.

כאשר כבר בשנת 1996 בהיבחרו לראשות הממשלה, זרע יסודות כלכליים מודרניים איתנים ששיקם באופן משמעותי את כלכלת המדינה. בממשלת שרון כשר האוצר, הרים את כלכלת ישראל לצמיחה אדירה שמעט מאוד (אם בכלל) זכור שכמותה. מפרותיה נהנתה ממשלת ישראל עד הלום, למרות גלי המשברים שהיו בדרך - בדמות מלחמת לבנון ה-2. כמו-כן, הטביע דפוסי עקרונות חדשים בנושא הביטחוני. יצר מאזן עצמה, כאשר בתקופתו גלי הטרור ירדו באופן דרסטי, לעומת אחרים שהפגינו חולשה והתרפסות. פעל נגד האיום האירני גם כראש האופוזיציה, ובדעת הקהל העולמית, במסע מאומץ באירופה, כמסביר הלאומי (הלא רשמי) של המדינה, מה שהביא לתוצאות מרשימות.

מר בנימין נתניהו הינו מהמדינאים הדגולים והמוערכים בימינו. בל נשכח, את אשר חזה האיש מלפני שנים, את אשר המחישה לנו מלחמת לבנון ה-2. והרשימה עוד ארוכה. נשאיר אותה להיסטוריונים בתוכנו.

כמשל, אצטט בסיפור מהתלמוד (עירובין, יג, ע"א) ברבי ישמעאל שפגש את רבי מאיר. שאל אותו, "בני, מה מלאכתך?" רבי מאיר השיב: "לבלר (סופר סת"ם) אני". השיבו רבי ישמעאל הגדול: "בני, הווי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא!" - אחריותך היא עצומה. תהיה זהיר בה!

עיתונאים יקרים! הווי זהירים במלאכתכם, אחריות גדולה רובצת עליכם. תיזהרו בכל מילה. תבחנו את עצמכם היטב לפני כל פרסום!

לסיום, עצה טובה. אם בכל זאת לא שכנעתי אתכם עיתונאים יקרים, לפחות אל תראו את "אהבתכם" לאיש, מעבר למידה. האיש כיום הוא ראש ממשלתנו. הצלחתו היא הצלחת כולנו, ובתקווה שיביא לעם הזה שלום וביטחון. מגיע לאיש מדי פעם פרגון ותמיכה. זה חשוב לכל אחד, זה חשוב בוודאי כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאין ספק שיעשה הכל לטובתנו ולטובת צאצאינו.