הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   אתיקה  חקיקה  מדיני/פוליטי  מיסים  עבודה ורווחה  תשתית 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 ויקי אילון בטן
 דרוקר משה
 קסלמן וקסלמן PwC Israel
 אלגרנטי שמוליק
 דרוקר אורי
 שטרנטל יוסף
 מאנדל ישראל
 דיאמנט אריאל
 מיקי מיכאלוביץ
 ויטה-אלגרנטי ושות'
 שרמן יהושע
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מרירות בתעלות ונציה
24/07/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
היואן איננו הבעיה
24/07/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
על חורבן של אז והיום
24/07/2017   |   יוסף קנדלקר
 
 
 
9 שינויים למניעת דמנציה
24/07/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
חוצפה בירדן תשגה
24/07/2017   |   בעז שפירא
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
יקור תעריפי המים - הכרזת מלחמה על העניים
העניים ישלמו בגופם, בנפשם, בכבודם ובזכותם לפרטיות את מחיר מחדליה המתמשכים של הממשלה [AP]

שאבתם מים באסון
אברהם שרון
ההכרח לחסוך מים ולצמצם באופן משמעותי את השימוש בהם עלול לגרום להיווצרות זיהומים ומחלות * אנשים לא יתקלחו מדי יום אלא אחת לשבוע * אפילו מים לשתייה ייצרכו במשורה כשם שהמדינה אינה מתרגשת מהריבוי (טבעי? לא טבעי) השערורייתי במספר הרעבים, היא מן הסתם גם לא תתרגש כאשר מדי לילה יעלו על יצועם אנשים צמאים
לרשימה המלאה

מדינה נגד אזרחיה
שולמית קיסרי
מה עושים עם כספי מס הבצורת? האם הוא מיועד לפרויקט שיפור משק המים העתידי בישראל * האם אנחנו בדרך הנכונה להיות למדינה שאזרחיה הם בעלי זכות למים, אוויר ואנרגיה נקייה בשפע, או שתמיד נחיה במצוקה ובפיגור?
לרשימה המלאה

אם מס הבצורת היווה אמצעי של השלטונות להתעמר באזרחים, הרי שיקור תעריפי המים בשיעור של כ-40% מן הטיפה הראשונה מכיל את כל חסרונות מס הבצורת, ואף למעלה מכך אז מה עושים?

>
>
>
>
>
>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
השנה החדשה נפתחה במטר גשמים משמיים, מה שמעמיד בספק את נחיצות 'מס הבצורת'. מזמן לא זכורה לי שנה שבה הגשם הראשון הופיע, במלוא עוזו, בראש השנה! הגשם הראשון, בשנים האחרונות, הפך לעניין של הרבה אחרי סוכות, וגם אז בטפטופונים פה ושם בסביבות נובמבר השחון, שלרוב הופך לגשום ממש אך ורק בינואר או פברואר.

האם ביטול העילה למס הבצורות יוביל לביטולה? מה פתאום? הכיצד תוותר ממשלת ישראל על דרך להעמיק את אי השוויון ולהתעמר בעניים? מס הבצורת אינו מס יעיל לצמצום צריכת המים. שכן כאשר אתה מטיל X שקלים על הציבור בשל צריכת מים עודפת, אתה מתעמר בעניים, אך אינך מגרד את קצה הציפורן (שצריכה רחצה דה לוקס) של העשירים. אם עשירי רמת אביב ג' או רמת אביב החדשה או סביון נהגו בעבר לערוך מסיבות ג'קוזי על הגג, להשתכשך בבריכות ג'קוזי מזהיבות המצויות למרגלות פסלים יוונים (או מה שלא יהיה הטרנד האומנותי האחרון לעשירים), אם הם נהגו להשתכשך באמבטיות ובבריכות אחרי התעמלות בחדרי הכושר המפוארים שלהם או לפני השתתפות באורגיות העשירון העליון שלהם, האם כמה עשרות שקלים שעבורם הם pinats יגרמו להם להפסיק לעשות זאת? בשבילם מדובר בסכום ששוה אולי לסכום הטיפ למלצר במסעדת היוקרה שבה הם נוהגים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם.

לעומת זאת, מס הבצורת שלא יוביל עשירים לצמצם את צריכת המים שלהם יוביל להכבדה על העניים שלא לצורך: אני יכולה לדמיין את העילות הבאות של עובדות סוציאליות חרוצות במיוחד שמוציאות ילדים מביתם דווקא בשכונות עוני, להוצאת ילדים מהבית: ההיגינה בבית לקויה כי האם, המזניחה את ילדיה, אינה מדיחה כלים עם מים זורמים וכך שאריות הארוחה הקודמת ממוחזרות אל תוך פי הקטינים בסיכון, או: הילדים אינם נקיים מספיק כי אמם מקפידה שיתקלחו דקה על השעון, מטכ"לי.

אוכלוסיה ממושטרת הנאבקת על השרדותה, ואשר נתונה בטרדות היום-יום כמו המאבק היום-יומי לשמור על ניקיון אישי וניקיון הבית חרף מיסי הבצורת, היא דבר מצוין לפוליטיקאים ולמשטר ההון שלטון - ככל שהציבור עסוק במאבקים הישרדותיים רבים יותר, כך השלטון יכול לעשות מה בראש שלו (לדוגמה, העמקת פערים) מבלי שאף עובדות על תום הבצורת לא יבלבלו אותו לעניין 'מס הבצורת'.

המושחתים ימשיכו לבזבז [משרד הביטחון]

אהוד ברק, הנוסע המתמיד לפריס בסלון אווירי שעלותו כעלות דירה ממוצעת בפריפריה, לא יפחית את צריכת המים שלו במקלחת (סליחה, באמבטיה המפוארת).

מדוע מס הבצורת אינו חוקתי?

עיקרון החוקתיות – וכחלק בלתי נפרד ממנו עיקרון המידתיות, מורה לנו כי צריכה להתקיים התאמה בין המטרה שאותה מנסה הממשלה להשיג לבין האמצעים להשגת מטרה זו. כך למשל, אם מנסים להשיג את הפחתת שיעור הפשיעה יש לבדוק מהם האמצעים המקטינים את שיעור הפשיעה. אם בתי הכלא אינם אלא חממות ליצור פשיעה, כפי שעולה ממחקרים, יתכן שענישה באמצעות כליאה בבית סוהר אינה אמצעי מידתי, שכן אינו משיג את המטרה המוצהרת של הפחתת שיעור הפשיעה. שאלת היות בתי הכלא אמצעי יעיל למיגור הפשיעה נדונה רק כדוגמה להמחשת "עיקרון המידתיות", ולמעשה אין לי נתונים בנושא.

מס הבצורת נועד, כך מצהירים יוזמיו, כדי להגן על מאגרי המים המידלדלים של ישראל. האם מטרה זו תושג באמצעות מס זה? לא, משום שמס הבצורת מהווה "גרושים" עבור העשירים. אלו ימשיכו, כאמור, להשתכשך בג'קוזי, לפני ואחרי ה'פעילויות עשירים' שלהם (כגון אורגיות העשירון העליון, פעילות ספורטיבית המיועדת רק לעשירון העליון וכו' וכו'). אהוד ברק, הנוסע המתמיד לפריס בסלון אווירי שעלותו כעלות דירה ממוצעת בפריפריה (ב-700 אלף ש"ח ניתן לרכוש דירה סבירה בחיפה, או דירה בינונית בפתח תקוה, בחולון או בבת-ים, ודירה שאינה ראויה למגורים בתל אביב, ולשם כך מקיזות דם רוב המשפחות בישראל כ–30 שנה) לא יפחית את צריכת המים שלו במקלחת (סליחה, באמבטיה המפוארת).

כך מרבית המגה-מושחתים שעושרם בא להם עקב קרבתם למנעמי השלטון, או סתם מנהלי חברות אשר התעשרותם נבעה בין היתר מהעסקה בלתי חוקית של עובדי קבלן בשכר פחות ממינימום. גם אולמרט המגה מושחת שעשה את עסקת השנה בנדל"ן, יוכל לחגוג עם עליזה ושאר חברי העשירון העליון בחגיגות מים לעשירים בלבד. אחרי הכל, מדוע מס הבצורת ידגדג בקצה הציפורן (הנקייה מתמיד) של מי שערך (על חשבון הציבור) את עסקת הנדל"ן של השנה?

היה לך יום קשה?

למקלחת חמה וטובה יש תפקיד באיזון הנפשי שלנו, ביכולתנו להפיג מתחים, ביכולתנו לעשות 'פוס' מהחיים ולחשוב מחדש, כשמיים זורמים מזרימים את הדם בגופנו, על בעיות היום יום שלנו, תוך כדי שדווקא במקלחת נמצא פתרון יצירתי לבעייה מעיקה.

מי שזקוק ביותר למים

בעוד שאנשי ההון שלטון מלכלכים את ידיהם כל הזמן באופן מטפורי, העניים ובני מעמד הביניים מלכלכים את ידיהם באופן ממשי, כתוצאה כמעט ישירה מלכלוך ידיהם של המגה מושחתים באופן מטפורי - אנשים שלא הייתה להם הזדמנות לרכוש השכלה עובדים בעבודות שכרוכות בהגרת זיעה והתפלשות בלכלוך: כך הם אנשי השיפוצים, עוזרות הבית, עובדי המפעלים אשר עובדים בעבודה פיזית קשה ומלוכלכת, עובדי המוסכים, השרברבים, פועלי הניקיון של העירייה. אלו האנשים המוחלשים ביותר בחברה. הם אלו שזקוקים יותר מכל למקלחת היומית בערב או אפילו באמצע היום, לא רק לצורך נקיונם האישי אלא גם לצורך הרגעת השרירים הכואבים – לידיעת משתתפי הסלון האווירי של אהוד ברק – ישנם אנשים העובדים שלושים שנה בעבודות פיזיות מאומצות וזאת כדי להגיע לדירה בשווי 700 אלף שקל, בסופו של יום, אם הם צולחים את מסלול היסורים של הריבית "פריים" המשתנה ואת החודשים שבין עבודה למשנה שבה מרחפת מעל ראשם סכנת הסילוק מן הבית. עבודות פיזיות קשות דורשות, גם מבחינה רפואית בדוקה, צורך בהרגעת השרירים והפרקים בסוף היום - אמבט חם למי שעובד בעבודה פיזית קשה אינו פינוק, אלא צורך רפואי ממשי כדי להגן על מערכת השרירים, העצמות, העצבים והמפרקים מפני שחיקה מתמדת אשר עלולה להגרם בעקבות עבודה פיזית קשה.

למקלחת החמה והמפנקת שבסוף היום ישנו היבט נוסף – הרגעת הנפש ואיסוף הכוחות הנפשיים מחדש. כמה פעמים הייתה לי דילמה לא קלה לפתור, וזרם של מים חמים במקלחת סיע לי לארגן מחדש את מחשבותי? כמה פעמים שבתי הביתה מיום מתוח וקשה, וזרם של מים חמים סייע לי להפחית את מידת המתח הנפשי, ולחשוב מחדש ברוח חיובית יותר על הדילמות המעסיקות את מוחי? למקלחת חמה וטובה יש תפקיד באיזון הנפשי שלנו, ביכולתנו להפיג מתחים, ביכולתנו לעשות 'פוס' מהחיים ולחשוב מחדש, כשמים זורמים מזרימים את הדם בגופנו, על בעיות היום-יום שלנו, תוך כדי שדווקא במקלחת נמצא פתרון יצירתי לבעייה מעיקה.

יש לזכור כי אלו אשר מתמודדים עם לחצי החיים הקשים ביותר הם העניים.

אני ממליצה בחום לכל אדם לקרוא את ספרו של עו"ד יובל אלבשן, זרים למשפט, ואת מאמריו המופלאים של עורך הדין דב אבן-אור באתר זה.

מי שנתונים הכי הרבה להליכים משפטיים דרקוניים מטעם תאגידים ורשויות הם העניים. בין אם הם רומו על-ידי תאגידים והוחתמו על חוזים דרקוניים ועכשיו הם נדרשים "לשלם" על החוזה ש"חתמו" עליו (תוך ניצול בורותם המשפטית), ובין אם הם נתונים לנגישה מצד הרשויות, אנשים עניים מצויים במלכוד של הליכים משפטיים אשר ננקטים כנגדם.

אנשים עניים מצויים במתח מתמיד משום שלא זו בלבד שהם חשופים להליכי סרק מצד גופים תאבי בצע (מנגנון ההוצאה לפועל מנוצל בידי משרדי עורכי דין בכדי לנפח חובות של עניים וכדי להגדיל הכנסתם), אלא משום שהם מצויים במצוקה תמידית לא רק עקב המצוקה הכלכלית, אלא עקב זכויותיהם המופרות תדיר.

אנשים עניים הם פעמים רבות עובדי קבלן מחוסרי זכויות אשר סובלים מהשפלה יום-יומית ומרמיסת צלם האדם שלהם במקום עבודתם, תוך שהם חרדים ליום העבודה הבא שלהם שיכול לא להתקיים עקב גחמה של המעסיק שכן "יש עוד אלף כמוהו". אנשים עניים מצויים בדילמות קיומיות תמידיות – האם לשלם את החוב במכולת או לרכוש תרופה חיונית? האם לטפל במחלת הילד או לממן מטפלת לאם הקשישה שלא עברה את מבחן הזכאות המחמיר של המוסד לביטוח לאומי? אנשים ענים חשופים למתחים אדירים בשל מצוקות קיומיות תמידיות. רק ההליכה ברחוב, כאשר מעבר לפינה מצויה חנות המכולת לה הם חבים אלפי שקלים, הופכת לחוויה מטרידה. ככל שאדם עשיר יותר הוא יכול להקיף את עצמו באמצעים למיסוך המתח מחייו. עשירים יכולים לשלם כ-250 שקלים לשעה טיפולית אלטרנטיבית – שיאצ'ו, רפלקסולוגיה, עיסוי תאילנדי, או כל מיני פלאי עידן חדש להפגת מתחים ("אימון אישי", טיפול פסיכולוגי, רוחניקיות ב–250 שקלים לשעה וכו').

אנשים עשירים יכולים לשכור אנשים ש'יסדרו להם את זה'. אם הם צריכים להגיע למוסד ממשלתי, אין להם צורך להגיע לשם בגופם תוך כדי שהם מסתכנים בהפסד יום עבודה (ראה ערך את ספרו של עו"ד יובל אלבשן, זרים למשפט, שם סופר על פועל שפוטר עקב הצורך להסדיר חוב לעירייה בשעות הבוקר, על חשבון שעות עבודתו) - יש להם פקידים, מזכירות ושליחים. עשירים ממדרים את עצמם מצרות החיים כי הם מתגוררים בשכונות מדוגמות שבהן "הכל דבש", ילדיהם מתחנכים בבתי ספר מעולים והם לא חרדים למידת האלימות שילדיהם חשופים אליה, יש להם פחות דאגות רפואיות כי הם יכולים להרשות לעצמם "רפואה פרטית" ו"רפואה משלימה" והם לא דואגים לעתידים הכלכלי באופן יחסי כי יש להם "דירה לילדים" ו"חיסכון פה" ו"קרן כזאת" ו"אג"ח כזה".

דווקא מי שחשוף הכי הרבה לתלאות החיים ולמתחים, ודווקא מי שזקוק הכי הרבה למקלחת חמה וזורמת תקופתית בכדי לארגן מחדש את מחשבותיו ובכדי להפיג מתחים, לא זו בלבד שאינו יכול לאמצעי הפגת מתחים זה, אלא אם אך ורק יעז וישתמש בו, הוא עלול למצוא את עצמו מנותק מים או שקוע בחובות.

הם יסבלו יותר [פלאש 90]

מס הבצורת, אם כן, לא יסייע בידי המדינה לחסכון במים. הוא כן יעמיק, יחריף, ויחמיר את הפערים בין עניים לעשירים.

התעמרות בשכבות החלשות

מס הבצורת, אם כן, לא יסייע בידי המדינה לחיסכון במים. הוא כן יעמיק, יחריף, ויחמיר את הפערים בין עניים לעשירים. אם עד היום הפער בין עניים לעשירים לא התבטא ברמת ההייגנה, וגם ענייים יכלו להתקלח בדירות הפריפריה המתפוררות שלהם, טרם הם לובשים את בגדי ה"הכל בעשר שקל" שלהם, הרי מעתה ואילך העניים יסומנו בטלאי צהוב חדש – ריח צחנה הנישא למרחוק, אשר יסמן אותם כ"אחרים" לא רצויים בחברה המקפידה על שמירת הניקיון כחלק מקוד תרבותי ומצורך בריאותי.

ממש כמו הטלאי הצהוב שסימל את היהודים בימי הביניים, הבתים והבגדים הלא-נקיים, והגוף שאינו נקי שכן תדירות המקלחות צומצמה, יסמל את העניים בטלאי צהוב מסוג חדש. ילדיהם יהיו מבודדים בכיתות עקב ה"ריח" (אני חושבת עד כמה אכזריים אנו היינו כילדים כאשר נידינו ילד בשל ה"ריח" שלו מבלי להשכיל להבין שאולי המים בביתו נותקו), אנשים עניים לא יוכלו לגשת לראיונות עבודה שכן לא יוכלו להתקלח ולהסתדר כיאות טרם ראיונות אלו, הוצאת ילדים עניים מבתיהם כעונש על עוניים (במסווה של "אם מזניחה") תגבר שכן הבתים והבגדים והילדים יהיו פחות נקיים.

הנמוכים בדרג ינקו את החרא [AP]

בקסטרטין צבאי החיילים נחלקים לבעלי דרגות- ככל שחייל נמוך יותר בדרגתו, כך הוא נחשף יותר לג'יף של הקיום האנושי – הוא מנקה אסלות מוחראות, הוא מצחצח את נעליהם של הקצינים הבכירים, הוא מבצע את עבודות הנקיון הדוחות והמגעילות ביותר, והוא מעניק שירותים לקצינים הבכירים – אלו מצדם נהנים מתנאי היגנה מוגברים ומארוחות משובחות בעוד החיילים הזוטרים נאלצים להתבוסס בחרא.

כמו בקסטרטין צבאי

כשהגעתי לאוניברסיטת תל אביב לצורך לימודי התואר השני שלי, גיליתי נתון שאיני יודעת אם הוא עצוב הוא מצחיק: בעוד שבבניין המיועד ללימודי התואר הראשון והשני, אין מגבות ידיים בחדרי השירותים, והיוצאים מחדר השירותים נאלצים להסתובב ברחבי הפקולטה עם ידיים רטובות ומגעילות אשר נוטפות טיפות מים, בבניין "מינקוף" המיועד ללומדי תואר שני מחקרי ולדוקטורנטים ישנן מגבות ידיים בשירותים. כלומר, בעוד הסטודנט לתואר ראשון או תואר שני "עיוני" "רגיל" יסתובב ברחבי הקמפוס, לאחר שימוש בשירותים, עם ידיים מגעילות הנוטפות טיפות מים עקב חוסר יכולת לנגב את ידיו, הסטודנט לדוקטורט ולתואר שני מחקרי, יוכל לצאת מחדר השירותים כשידיו יבשות. שלא לדבר על ההבדל בין (אי) נקיון השירותים בבניין המיועד לסטודנטים ה"רגילים" לעומת הבוהק והדיגום של השירותים בבניין המיועד לסטודנטים "מחקריים" – אלו שמהם יצמח דור העתיד של פלצני האקדמיה הישראלית.

סיפור זה הוא משל למתרחש בחברה בישראל, ומזכיר את ההיררכיה הנוהגת בקסטרטין צבאי: בקסטרטין צבאי החיילים נחלקים לבעלי דרגות - ככל שחייל נמוך יותר בדרגתו, כך הוא נחשף יותר לג'יף של הקיום האנושי – הוא מנקה אסלות מוחראות, הוא מצחצח את נעליהם של הקצינים הבכירים, הוא מבצע את עבודות הנקיון הדוחות והמגעילות ביותר, והוא מעניק שירותים לקצינים הבכירים – אלו מצדם נהנים מתנאי היגנה מוגברים ומארוחות משובחות בעוד החיילים הזוטרים נאלצים להתבוסס בחרא.

החלוקה באוניברסיטת תל אביב בין סטודנטים "רגילים" לבין סטודנטים "מחקריים" אשר מתבטאת במידת ההיגנה של השירותים נשענת על עקרונות של קסטרטין צבאי, ומזכירה באופן מיקרוקוסמי את המתרחש במדינה – ככל שאתה מקורב יותר לפינכה, ככל שאתה מלחך יותר פינכה הן משום שהעשרת במסגרת קרבתך לצלחת השלטון או משום שאתה חלק מההון הקשור לשלטון, כך תתקל בחייך פחות ופחות בביוב, ג'יף וחרא.

ככל ששפר מזלך והנך שייך למעמד הביניים, סתם מורה, רופא, אחות, פקיד, פועל בלתי מקצועי וכדומה, שכורע תחת עול המשכנתה, כך תתקל יותר בג'יף ובחרא - הן משום שצריכת המים שלך מוגבלת, הן משום שמנתקים לך את המים ומאלצים אותך להשאר במצבים מביכים של בית וגוף שאינם נקיים, והן משום שבעבודתך אתה מלכלך יותר את הידיים.

[צילום: AP]

מס הבצורת טומן בתוכו פגיעה קשה בפרטיות. אם אחד מהאנשים בקטיגוריות האלו ידרש לשלם את המס – עצם הטלת המס תהווה פגיעה בפרטיותו. בכדי לקבל הקלות הוא יזדקק – בפני פקיד זר, להסביר מדוע הוא נזקק להתקלח יותר מן האחרים.

פגיעה דרקונית בפרטיות

לא רק אנשים עניים אשר עובדים בעבודות פיזיות קשות נזקקים לשימוש במים יותר מאחרים.

ישנן קבוצות מוחלשות באוכלוסיה אשר נזקקות למים יותר מאחרים. כך למשל, אנשים ובעיקר ילדים אשר הותקפו מינית זקוקים, כאקט פסיכולוגי של "ניקוי הלכלוך" להתרחץ ביתר שאת לאחר שגופם חולל על-ידי מעשה האונס. כך לדוגמה, אנשים הסובלים מ-OCD, נזקקים, בתוקף דחף כפייתי שאינם יכולים לו, להתקלח ולנקות יותר. כך לדוגמה, אנשים אשר סובלים מהזעת יתר או מריח גוף רע, זקוקים לעיתים קרובות יותר להתקלח.

מס הבצורת טומן בתוכו פגיעה קשה בפרטיות. אם אחד מהאנשים בקטיגוריות האלו ידרש לשלם את המס – עצם הטלת המס תהווה פגיעה בפרטיותו. כדי לקבל הקלות הוא יזדקק – בפני פקיד זר, להסביר מדוע הוא נזקק להתקלח יותר מן האחרים.

העשירים אשר עבורם מס הבצורת הוא pinats לא יצטרכו לסבר את האוזן בפני פקיד זר ולא יצטרכו להסביר מדוע הם מקיימים אורח חיים שגיוני של עשירים אשר כולל מגה-אורגיות עם שמפניה וג'קוזי על הגג של מגדלי אקירוב.

העניים יענשו בכל מקרה

ממש כמו אותו זרם בנצרות שבו לא משנה מה שתעשה, עדיין תשלח לגהנום, כך יקור המים מן הטיפה הראשונה בשיעור של כ-40%, לא זו בלבד שמעניש את העניים, הכל כפי שתואר לעיל, אלא שאף אינו מאפשר להם את הישועה שתצמח מסגירת הברז כשמשפשפים את הכלים בכיור או מספירת הדקות במקלחת תוך סגירת הברז בזמן ההסתבנות.

מן הפח אל הפחת

כמו אותו יפני אשר יוצא מן הבונקר באמצע שנות התשעים, עלים ולכלוך על ראשו ועל פניו, תוך שהוא משוכנע שמלחמת העולם השניה עוד נמשכת, עשוי הקורא לתהות מדוע אני תוקפת את מס הבצורת כאשר זה כבר בוטל?

האם שהיתי בבונקר ולא שמעתי על כך?

אני תוקפת את מס הבצורת כי הרפורמה החדשה, של יקור המים מן השקל הראשון, גרועה אף יותר ממס הבצורת, ולמעשה נוטלת את חסרונות מס הבצורות ומוסיפה עליהן חסרונות נוספים.

מס הבצורת הותיר לעניים את התענוג של לספור דקות במקלחת כדי להגן על עצמם מן המס המופרז.

ממש כמו אותו זרם בנצרות שבו לא משנה מה שתעשה, עדיין תשלח לגהינם, כך יקור המים מן הטיפה הראשונה בשיעור של כ-40%, לא זו בלבד שמעניש את העניים, הכל כפי שתואר לעיל, אלא שאף אינו מאפשר להם את הישועה שתצמח מסגירת הברז כשמשפשפים את הכלים בכיור או מספירת הדקות במקלחת תוך סגירת הברז בזמן ההסתבנות.

כאשר מרתין לותר יזם את הזרם החדש בנצרות, הפרוטסטניות, הוא הוביל לחידוש גרוע – בעוד שבנצרות הקתולית נוצרי מאמין היה יכול לקבל מחילה אם רק היה "מתנהג יפה" לאלוהיו, וזאת על-פי הגחמות של הכנסיה, בזרם החדש, של הפרוטסטנטיות, נוצרי לא יכול היה לקבל מחילה אף אם "יתנהג יפה" כי הכל תלוי בגחמות האל ואין קשר בין מעשיו של הנוצרי לניגוד, למדרוג ולרייטינג של האל.

ממש כשם שהגחמנות האלוהית בדת הפרוטסטנטית משדרת לנוצרי המאמין שמה שלא יעשה, ידפקו אותו, ובכך היא מהווה שדרוג שלילי של הדת הקתולית, כך גם יקור המים מן הטיפה הראשונה כ–40% דופק את האזרח הקטן מבלי לאפשר לו פתח מילוט, וזאת להבדיל ממס הבצורת. במובן זה – טלו את כל החסרונות שמניתי, של מס הבצורת, הכפילו, שלשו ואף הגדילו בטור עשרוני – וקבלו את חסרונות יקור תעריף המים מן הטיפה הראשונה בכ–40%.

בהתאם ליכולת לשלם???

כאשר מטילים מס בשיעור אחיד על עשיר כעל עני, פוגעים בעני ולא בעשיר. בעבור עני, חמישה שקלים הם כ-20% מהכנסתו הפנויה, שכן אם עני משתכר כ-4,000 שקלים לחודש, ויש לו (במקרה אוטופי) הוצאות בסך כ-3,975 שקלים לחודש, ונותרו לו כ-25 שקלים בחודש לצורכי 'פנאי', הרי שמס בסך 5 שקלים יגזול כ-20% מהוצאות הפנאי שלו.

בניגוד להגיון המיסוי

כשלמדתי דיני מיסים בשנה ב' ללימודי המשפטים שלי, נאמר לי כי עקרון המיסוי החשוב ביותר הוא עיקרון היכולת לשלם.

מס מוטל בהתאם ליכולתו של הנישום לשלם.

זו הסיבה שמשתכרי שכר מינימום אינם משלמים מס, ואילו העשירים משלמים יותר מיסים (אם כי לא די). זו הסיבה שמס ערך מוסף או כל מס אשר מוטל באופן אחיד על כלל האוכלוסיה רומס ברגל גסה את עיקרון היסוד של מערכת גביית המס, עיקרון היכולת לשלם.

כאשר מטילים מס בשיעור אחיד על עשיר כעל עני, פוגעים בעני ולא בעשיר. בעבור עני, חמישה שקלים הם כ-20% מהכנסתו הפנויה, שכן אם עני משתכר כ-4,000 שקלים לחודש, ויש לו (במקרה אוטופי) הוצאות בסך כ-3,975 שקלים לחודש, ונותרו לו כ-25 שקלים בחודש לצורכי 'פנאי', הרי שמס בסך 5 שקלים יגזול כ-20% מהוצאות הפנאי שלו.

לעומת זאת, בעבור עשיר אשר משתכר כ-100 אלף שקלים בחודש, ויש לו כ-90 אלף שקלים פנויים בחודש ל"הנאות החיים" (או קניית השלטון בכסף, מי יודע) – מיסוי בסך חמישה שקלים אינו מורגש. אלו הן המטבעות שהוא משליך לעבר המלצרית לאחר ששתה את האספרסו השלישי שלו באותו יום, בבית קפה תל אביב טרנדי בין גיחה בורסאית אחת למשנה.

כך שמס אחיד רומס ברגל גסה את עקרונות היסוד של מערכת מס צודקת ופוגע בעניים בעוד שהוא לא מדקדק בקצה הציפורן (הרחוצה היטב) של העשירים.

מיסוי אחיד אשר אינו מתחשב בהשתכרותו של כל נישום ואשר עוקף את מערכת המס הרגילה אשר גובה מס לפי שיעור התוספת לעושר והשתכרות הנישום, אינו חוקתי, ואינו לתכלית ראויה.

אם רוצים לעודד את האוכלוסיה לצרוך פחות מים, המטרה אינה מושגת שכן העשירים לא ירגישו במס ואילו העניים – בעבורם זו תהא התעללות לשמה. שלא לדבר על כך שמערכת המיסוי היא היא המערת אשר נועדה לכונן צדק חלוקתי, ושימוש מעוות בה לצורך העמקת פערים, אינו חוקתי גם הוא וסותר את מושכלות היסוד של כל מערכת מיסוי.

אז מה צריך לעשות?

בעוד מס הבצורת הותיר לעניים להנות מכמות מסוימת של מים בלא שיענשו על כך, מיסוי המים מן הטיפה הראשונה פוגע בעניים פעמיים – הוא פוגע ביכולתם להשתמש במים ועל כן פוגע בכבודם, גופם, בחייהם ובבריאותם, שלא לדבר על פרטיותם, באופן בלתי מידתי, והוא פוגע בעקרון השוויון והצדק החלוקתי שהם מיסודותיה של מערכת מס הוגנת, ראויה וצודקת.

אכן יש לייקר את המיים באופן פרוגרסיבי. אין להעניש את מי שמשתמש במים לצרכיו החיוניים, אך יש להטיל קנסות/מיסים – או איך שתקראו לכך, על מי שמשתמש בעודפי מים. אך פה צריך לבוא סייג: "בהתאם לעיקרון היכולת לשלם". מס הבצורת צריך להיות סמלי כאשר מדובר בעניים. לא עשרים שקלים לקוב, עשרים שקלים הוא הסכום שבו אדם עני מאכיל שניים שלושה פיות ביום אחד, ועשרים שקלים הם הסכום שמשליך על השולחן היאפי התל אביבי כשהוא מסיים לשתות את האספרסו החמישי שלו ביום.

מס הבצורת צריך להיות מדורג, להיות כבד בשביל העשירים (אם עשירים ימוסו ב 100, 200 או 300 שקלים לחודש על צריכת מים עודפת, הם עדיין ימשיכו לקיים את אורגיות הג'קוזי שלהם על גגות אקירוב, ממש כפי ש 700 אלף שקל לא הזיזו את שרירי הפנים לברק, למרות שבסכום כזה משפחה הייתה יכולה לרכוש דירה ראויה בפריפריה) ולהיות פרופרציונלי לעניים. גם חמישה שקלים ירתיעו את מי שמשתכר שכר מינימום והוצאותיו החודשיות גוברות לרוב על הכנסותיו. כל שיטת מיסוי אשר אינה מתחשבת בעקרון היכולת לשלם אינה אלא דרך להעמיק פערים, להפוך את העניים לאומללים ומבוזים יותר ולהותיר את העשירים בשאננותם ובאדישותם.

אין חלוקה הוגנת של הנטל

בנתונים בהיום בהם הממשלה נשלטת על ידי מגה מושחתים אשר מתעשרים על חשבון הציבור ואינם נדרשים לספור את הדקות במקלחת, תוך שעוזרת הבית הפיליפינית שלהם אינה נדרשת לסגור את הברז בעת הדחת הכלים, אין שום צדק בדרישה ממני ושכמותי לעשות כן.

אז איך אפשר לעשות?

לרוב אני לא נוהגת לשתף קוראים בחוויות אשר עברו עלי במקלחת. זה נראה לי מתאים לכותבות כגון קארין ארד או דנה ספקטור, לא לי. אלא שהמחשבה שעברה בי הבוקר בעודי מתקלחת, נגעה לעניין ציבורי.

משנודע לי שתעריף המים מתייקר מן הטיפה הראשונה בכ–40%, מיהרתי למקלחת בידיעה שלא אשהה שם למעלה מחמש דקות, ממש כפי שעשינו בטירונות. אלא שכאבי השרירים וזרם המים הנעים שזרם מעלי, גרם לי שלא לרצות להפסיק את התענוג הזה כל כך מהר. הגם שידעתי שעלי לסגור את הברז, משהו בתוכי לא יכול היה לעשות זאת: דמיינתי את אהוד ברק בסלון האווירי, במלון פאר, עם אמבטיות של מלכים, משתכשך ונהנה לו במלונות. חשבתי על העושר שהוא צבר בזמנים שבהם היה בין משרה ציבורית אחת למשנהָ, ואשר על-אף שהוא מסרב לשתף אותנו בסודות מקורות התעשרותו בזמנים אלו, ברור שמעמדו הציבורי השפיע על יכולתו לצבור הון. חשבתי על אולמרט אשר עשה את קומבינצית הנדל"ן של השנה, ואשר לאחר שרכש בית בכרמיה בהנחה שהיא שוחד, מכר אותו במגה מגה מגה מגה רווח, וחשבתי על עצמי, שבקושי יכולה לרכוש דירה ראויה למגורים בפריפריה, ואם ארצה אי פעם לרכוש דירה במרכז, אצטרך להשתעבד להרבה שנות משכנתה שאתקשה לשלם שכן יוקר המחיה הוא כה גבוה, והמשכורות, לא משהו... חשבתי, וכמו האדם המורד בספרו של הרבט מרכוזה, האומר "לא", חרף העובדה שאינסטינקט ההשלמה עם עוולות שלטוניות הוביל אותי לרצות לקצר את זמן המקלחת, משהו בתוכי אמר "לא". המשכתי להנות מזרם המים החמים. לא הייתה לי כל כוונה להפסיק. ידעתי ששועי ומושחתי הארץ ימשיכו להנות מכספי המיסים שלי, תוך ניתוק גמור מקשיי היום-יום שלי ושל שאר 'פשוטי העם', ועל כן, לא היה לי כל רצון להשתתף במאמץ מדומה למיגור תופעת הבצורת בארץ.

ידעתי שלו הייתה משילות בישראל, ולו ממשלות ישראל לדורותיהן היו מתנהלות כיאות, היו לנו כיום מים מותפלים בשפע. אם משק המים היה מנוהל נכון, שרי הממשלה לא היו סופרים לי ולכם דקות במקלחת.

סירבתי לסגור את הברז. לא כאשר המאמץ הוא חד-צדדי, מצד שכבות הביניים והעניים בלבד, כאשר העשירים ימשיכו להשתכשך בג'קוזים של מגדלי אקירוב ו/או מלונות שונים בחו"ל לשם הם נוסעים על-חשבוננו, במידה שהם קשורים בטבורם לשלטון בקשרי הון-שלטון מושחתים. סירובי לסגור את הברז היווה את תחילתו של רעיון שמתהווה במוחי זה זמן מה.

אני חייבת לציין במאמר מוסגר שאינני אנוכית ואני מודעת היטב למשבר המים במדינה, אך הטלת מס לא צודק ואחיד על עני, בינוני ועשיר כאחד תגרום לכך שרק העניים ובני מעמד הביניים ישאו בנטל, בעוד העשירים ימשיכו להשתכשך בג'קוזי, כי מי ששותה שמפניה לארוחת הבוקר, אינו מתרגש מייקור המים בכ–40%.

אילו חיינו בתקופה בה ראשי הממשלה שלנו היו חיים בדירות שיכון, היה קל לי לסגור את הברז, הייתי יודעת שלמאמץ הלאומי יצטרפו עניים כעשירים, שועי עם כפשוטי עם, שרים וראשי ממשלות כאזרחים פשוטים.

בנתונים בהיום בהם הממשלה נשלטת על-ידי מגה מושחתים אשר מתעשרים על חשבון הציבור ואינם נדרשים לספור את הדקות במקלחת, תוך שעוזרת הבית הפיליפינית שלהם אינה נדרשת לסגור את הברז בעת הדחת הכלים, אין שום צדק בדרישה ממני ושכמותי לעשות כן.

מס הבצורת, והתחליף היותר גרוע שלו, יקור המים בכ-40%, אינו אלא נקודת ציון נוספת בהתעמרות באזרח הקטן – כמו אותה צפרדע אשר אם תטיל אותה לרותחין היא תקפוץ מיד החוצה, אך אם תטילנה לפושרין ותחמם אט-אט, ובהדרגה, את המים, היא תשאר במים עד שתמצא את מותה במים רותחין, כך האזרחים בישראל-כל שנה מוסיפים לנו עוד קורטוב של זיהום לאוויר ולמים, עוד קורטוב של זיהום למזון, עוד קורטוב של גזירות ומיסים לא צודקים (כמו מס הפירות והירקות), עוד קורטוב של קיצוץ ברמות השכר ויקור יוקר המחיה. משנה לשנה החיים שלנו, אנשים עובדים אשר חינכו אותם על ברכי האימרה ולפיה "עבודה מובילה לנוחות ולרווחה כלכלית", הופכים לזירת מאבק כלכלית קשה יותר. משנה לשנה אנו נאלצים לדחות טיפולים רפואיים חיוניים לתקופה שבה "נוכל להרשות זאת לעצמנו" (כי הטיפולים אינם בסל), משנה לשנה אנו נאלצים לחתוך בשעות השינה בכדי לעבוד שעות נוספות וזאת כדי למלא את הצרור הנקוב שלנו בקצת כסף, שהממשלה רוצה ליטול מאיתנו באופן לא שוויוני. משנה לשנה אנו משלמים יותר על דיור שכן יש בועת נדל"ן בתל אביב שמי שנהנים ממנה הם כרישי הנדל"ן, תוך כדי שהאנשים העובדים כורעים תחת הנטל ומצמצמים בהוצאות המזון והבריאות שלהם בכדי לשאת בדמי שכירות מופקעים, משנה לשנה אנחנו מכניסים לפינו פחות אבות מזון חיוניים, וכל שנה זה רק "קצת". התאגידים והממשלה חותרים באופן שיטתי לכרסום ברווחת חיינו, כי מה יותר מועיל לממשלה מאשר נתינים צייתנים אשר עסוקים במאבק הישרדותי. לאלו אין זמן הרי, למאבק על טוהר המידות השלטוני או למאבק בשחיתות השלטוני או בעוולות הממסד.

לגרום לשרים לפעול

כל פתרון למשבר המים אשר מתיימר לייקר את המים צריך ליקר את המים אך ורק מעל לרף מינימלי של צריכה עודפת, ובהתחשב בעיקרון היכולת לשלם, תוך מתן פטור מנשיאה בנטל לאוכלוסיות אשר עקב מצבן הרפואי נזקקות לשימוש יתר במים, וזאת תוך מנגנון אשר ישמור באופן מירבי על פרטיותן של אוכלוסיות אלו.

אקטיביזם עיתונאי

אקטיבים עיתונאי פירושו לפנות מטעם העיתון לגורמים שונים, אשר ביכולתם לתקן עוולות, כדי שיתקנו עוול זה, תוך פרסום בעיתון של תגובתם. כך נוהגת אורלי וילנאי בסדרת הכתבות שלה בעיתון 'הארץ', חיים בשוליים. כך נוהגים ב'ידיעות אחרונות' באמצעות "מעקב" עיתונאי אחר טיפול רשות זו או אחרת בעוול זה או אחר שנחשף באמצעות העיתון.

בכוונתי לשלוח לשרים ולחברי כנסת מכתבים המבהירים להם, מדוע, מן הטעמים שציינתי לעיל, ייקור המים מן הטיפה הראשונה בכ–40%, מכיל את כל חסרונותיו הידועים לשמצה של מס הבצורת, ואף יותר מכך.

כל פתרון למשבר המים אשר מתיימר לייקר את המים צריך ליקר את המים אך ורק מעל לרף מינימלי של צריכה עודפת, ובהתחשב בעיקרון היכולת לשלם, תוך מתן פטור מנשיאה בנטל לאוכלוסיות אשר עקב מצבן הרפואי נזקקות לשימוש יתר במים, וזאת תוך מנגנון אשר ישמור באופן מירבי על פרטיותן של אוכלוסיות אלו.

אולי בכלל צריך להקצות משאבים להתפלת המיים במקום להעניש את האזרחים.

את תגובותיהם של השרים ו/או חברי הכנסת שלהם אכתוב אפרסם פה.

אין לי כל ספק ששר אשר מודע לעובדה שתגובתו ו/או היעדרה תתפרסם בעיתון, ישקול את תגובתו. אך אליה וקוץ בה, ישנם שרים/ח"כים אשר חיים כנשוכי תוכנית ריאליטי, ואשר יוצאים חדשות לבקרים ביוזמות מזעזעות אשר יחשפו אותם לאובר-רייטינג בטווח הקצר, אך יחריבו את המדינה לטווח הארוך (ראה ערך שאול מופז אשר כדי לאגף את לבני משמאל ולקבל קצת 'צומי' לאחר שחוק מופז נכשל, החליט לכרות ברית עם השטן, או במילים אחרות, לשקול מו"מ עם החמאס, ולוותר לפלשתינים על מרבית שטחי הגדה טרם מו"מ ולא לאחריו). על כן, כדי למזער את פוטנציאל התשובות הפופוליסטיות כדי לשאת חן בעיני הבוחר, תוך שבתשובות אלו יש משום היעדר חשיבה לטווח ארוך ופגיעה בציבור לטווח הרחוק, אנסה לבחון כל תשובה מטעם שר/ח"כ לפי מידת התועלת האמיתית שלה לטווח הרחוק, ולא רק לפי מידת הפופוליזם שבה.

בקרוב, אם כן, אפרם פה את תגובות השרים ליקור תעריפי המים מן הטיפה הראשונה, שהוא גרוע בהרבה ממס הבצורת, מתוך תקווה לפתור את משבר המים בישראל באופן ממשלתי, ממשלי, עם ראייה לטווח רחוק ותוך ישום פתרונות כוללים, ולא באופן שרוכב על גב האזרחים, ועוד המוחלשים שבהם.

תאריך:  14/11/2009   |   עודכן:  15/11/2009
ענבל בר-און

מועדון הבלוגרים עוקבים: 23לקבלת רשימות ענבל בר-און לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
יקור תעריפי המים - הכרזת מלחמה על העניים
הודעות  [ 10 ] מוצגות  [ 10 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
שרון ש
14/11/09 19:46
2
אסטרולוג
14/11/09 19:47
3
חנה איסלר
14/11/09 19:59
4
גורג
14/11/09 20:35
5
שושפרי
14/11/09 22:20
6
אנו משלמים מיסים
15/11/09 00:30
7
nachim
15/11/09 07:02
8
מאוכזב
15/11/09 09:11
9
נבחרי הימין אסון
16/11/09 11:43
10
רני
24/09/10 06:05
פורום: זכויות אדם כתוב הודעה
+
הלוי
10/12/15 07:02
 
ליצן חדש
18/12/15 06:22
+
רונן שלומאי
26/11/15 21:17
+
צורי
2/08/15 14:29
+
מזכיר נשכחות
2/08/15 14:03

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
יום סתווי גשום וקר של סוף השבוע עורר בנו געגועים למאכלים מן הבית של פעם. שמנו, אפוא, את פעמינו ל"בית קורקס" בהרצליה פיתוח, שבו ממוקמת "צימעס" (רחוב משכית 27) - "מסעדה יהודית משוכללת", כפי שמעיד עליה הלוגו שבכרטיס הביקור שלה, כדי לבדוק הכצעקתה.
14/11/2009  |  ראובן לייב  |  מאמרים
היה מי שחשב שמינוי יועץ משפטי לממשה צריך להיעשות בדרך מכובדת על-ידי וועדת איתור מקצועית וכך יובטח שהמינוי יהיה ראוי ולא שנוי במחלוקת. היו שפקפקו בדרך זו , אלו אותם חשדניים נצחיים שממילא אינם מאמינים בהליכים סטריליים. היו שחשבו כי בניגוד לתוכנית מציאות בטלוויזיה אין לערב גורמים חיצוניים בהליך המינוי, לא את הקהל הרחב ובוודאי שלא עיתונים - אז חשבו.
14/11/2009  |  עו"ד משה גולדבלט  |  מאמרים
אילו היה היועץ המשפטי לממשלה, מני (מנחם) מזוז, אדם בשר ודם כמוך וכמוני, והייתה נשאלת השאלה, האם יכול אותו אדם לשבת בבוקר בשולחן הממשלה, לאכול בורקסים עם ראש הממשלה, לשלוח פתק מגחך לשר החוץ, להחליף טלפונים של צימר בצפון עם שר העבודה והרווחה, ובערב לשבת עם ראש יאח""פ ולקרוא בסקרנות תמלילי האזנות סתר לשר החוץ, לדפדף בחשבון הבנק של ראש הממשלה, או לפשפש במסמכי רכישת מערכת סלון מהודרת לשר העבודה, ולמחרת בבוקר, שוב בורקס, חיוך קל ובסרעפת היועץ מתרוננת השורה "אם הייתם יודעים את מה שאני יודע, היו צומחים לכם קרניים יא אהבלים", אבל היועץ המשפטי לא יתיר לקול הסרעפת המתגבר לצאת מן השפתיים הדקות וההדוקות.
הלוגיקה מוגדרת כ"תורת ההגיון", חקר ההיסק. מתארת את סוגי ההיסק ודפוסיו המשמשים למעשה, אך יותר מכך היא מעוניינת בחוקי ההיסק התקף,שבאמצעותם אפשר יהיה להבחין בין אותם היסקים שהנחותיהם באמת גוררות את מסקנותיהם(גזירה), לבין אלה שהנחותיהם אינן גוררות את מסקנותיהם.
14/11/2009  |  ד"ר דויד שוורץ  |  מאמרים
מייג'ור נידאל מחמיד חסן הוא פסיכיאטר המוצב בבסיס פורת'הוד במדינת טקסס בארצות הברית. בשבוע שעבר נודע לו שהוא עומד להיות מוצב באפגניסטן. הוא סיפר על כך לשכנה הגרה בביתו ולמרות שהייתה נוצרייה והוא מוסלמי הקשר ביניהם הה הדוק.
14/11/2009  |  רועי אורן  |  מאמרים



בלוגרים נוספים ברשת 
יום עיון של Swets
25/07/2017  |  05:40  |  דניאל ליפסון
יום עיון Primo
25/07/2017  |  05:40  |  דניאל ליפסון
יום חג לספרייה הלאומית
25/07/2017  |  05:40  |  דניאל ליפסון

עידן יוסף
עידן יוסף
איתמר לוין
פורומים
אתיקה
זכויות אדם
חקיקה
מדיני/פוליטי
מיסים
משבר המים בישראל
עבודה ורווחה
תשתית
כתבות מקודמות
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט