|
מגמת העסקיות והתחרותיות חודרת גם לבתי הספר: מאלצים את הזאטוטים להיות מבוגרים קטנים והישגיים [יוסי זליגר]
|
|
|
|
|
במשך שנים גזל משרד החינוך, במירוץ מטורף אחר הישגיות, את ילדותם של חובשי הגנים העירוניים טרם זמנה. במקום להניח להם לשחק בארגז החול, חופשי-חופשי, בשלווה וברוגע - הוא כפה עליהם את לימוד החשבון והקריאה.
אבל, מה שלא עשה השכל - עשה, מן הסתם, הזמן: רק בהצתה מאוחרת הגיע משרד החינוך למסקנה המתבקשת: ילד הוא ילד ולא ניתן להפכו, שלא בדרך הטבע, למבוגר בטרם זמנו. שום דבר לא יגרע מהתפתחותו אם ימשיך לשחק כל עוד אינו חובש את ספסל בית הספר. לכן החליט משרד החינוך לפטור את הילדים מדפי-עבודה ולתת להם להמשיך ולהשתעשע.
מסתבר שהתנסות וחוויה, תוך כדי בנייה ויצירה, שקולה כנגד מטען של מחברות וספרים. הדברים אמורים בכך שאת כל הידע והמיומנויות, שנצברו עד כה בתוכנית הליבה של משרד החינוך, ניתן להקנות לילדי הגן גם באמצעים חזותיים שמותאמים לגילם. דפי העבודה והמחברות פשוט יכולים לחכות. הם לא יברחו.
תוכנית מוטעית
למידה של ממש מתקיימת דווקא תוך כדי משחק והתנסות ממשית. בלמידה הזאת מעורבים כל חושיו של הילד: במהלכה הוא קולט את העולם המקיף אותו, מעורב ושותף בחוויה עצמה, ותוך כך גם לומד מתוך עניין והנאה. הלמידה החווייתית מתגמלת ומזמנת לו מצבים של הצלחה. היא גם זו שמפתחת את ביטחונו העצמי ושמעוררת בו את החשק ללמוד.
הניסיון מלמד כי הגברת הלמידה הפורמלית, בדרך של דפי-עבודה ומחברות, אינה מביאה לשום תוצאות ממשיות, אלא אם המדובר בילדים מחוננים, ואלה, מטבע הדברים, מתי-מספר בלבד. עתה מתברר, כי תוכנית הליבה, שהנהיג עד כה משרד החינוך, הייתה מוטעית מיסודה. על-פי התוכנית הזאת הוגדרו התכנים הלימודיים וההישגים המצופים מבוגרי גני החובה, כאילו הם חייבים ליטול חלק במירוץ של הישגיות. במירוץ הזה נקבע, בין היתר, באורח שרירותי למדי, שהילדים חייבים להכיר את האותיות, לדעת לכתוב אותן, וגם להכיר את המספרים ולדעת לספור עד 10. אלא ששום אסון לא צפוי אם לא ישכילו לעשות זאת.
העגלה והסוס
אחרי ככלות הכל, אסור לשכוח שגן הילדים הוא חממה בשבילם. הלמידה הפורמלית רק פוגעת בחממה הזאת, תוך שהיא מקדימה את העגלה לסוס והופכת, למעשה, את גן הילדים לכיתה א' בטרם זמנה. ההתמקדות בלמידה באה על חשבון ההיבטים הרגשיים והחברתיים, שכמעט ונעלמו מן השטח. שמירה על רוחו של גן הילדים היא ערובה לחוסנם הרגשי והחברתי של הזאטוטים וגם מתכון להצלחתם בהמשך דרכם בבית הספר.
אבל, במערכת החינוכית הנהוגה בארץ יש תמיד חכמים שמקדימים את העגלה לסוס: מבחנים פסיכוטכניים ופסיכומטריים, כמו גם מבחני-סקר, שעברו מן העולם רק לאחר שהתברר שאין בהם שום תועלת. זה גם מה שעלה בגורלה של המגמתיות המוקדמת מדי בבתי-הספר: במקום הקנייתה של השכלה כללית עד לסוף כיתה ח', חילקו את התלמידים למגמות ספציפיות כבר לאחר כיתה ו'. את מקומה של ההשכלה הכללית תפסה התמחות של בוסר, טרם זמנה. מצער שדווקא משרד החינוך, המופקד על הפדגוגיה של בני הנעורים, יוצא רק עתה מושכל, באיחור רב כל כך.