ארבע הערות על המצב

1. ביום חמישי התפזרה הוועדה לאיתור היועץ המשפטי מבלי שהגיעה להסכמה על שלושה מועמדים ראויים לתפקיד שיוצגו בפני הממשלה.

הדבר נוצר, בין השאר, בשל כך שכל מועמד המוצע ע"י פוליטיקאי מכהן או בדימוס ישר נגוע בשחיתות (גם אם מדובר באדם ישר שלא התגלה בו רבב).

דבר זה מקשה למנות אנשים לתפקידים בכירים והגיע הזמן שנאמץ את העיקרון המשפטי לפיו "אדם זכאי עד אשר יוכח אחרת".

אני מסכים עם בועז אוקון שהמליץ לתפקיד את פרופ' רות גביזון או את פרופ' מרדכי קרמניצר, והייתי מוסיף גם את הפרופסורים מני מאוטנר, ואמנון רובינשטיין, אך הם כידוע, אינם מועמדים.

הרשימה שהוצגה בתקשורת כוללת את עו"ד יהודה ויינשטיין, עו"ד צבי אגמון, והפרופסורים למשפטים ידידיה שטרן, ודפנה ברק-ארז.
עפ"י התקשורת ויינשטיין הינו המועמד המוביל, וזאת למרות שהוא מקורב לזוג בנימין ושרה נתניהו, וכן ייצג בעבר את אהוד אולמרט.

אני הייתי בוחר בפרופסור ידידיה שטרן, איש ישר ונטול פניות וכן בעל ניסיון במשפט חוקתי.

2. שמתי לב לאחרונה שאתר זה תוקף בחמת זעם את הפרשן המדיני-פוליטי של העיתון מעריב, בן כספית, בזכות מאמרו החריף שפורסם בעיתונו בשבוע שעבר.

לאחר שקראתי את המאמר ברהיטות הגעתי למסקנה שרוב דבריו של כספית נכונים, אך הסגנון בו הוא משתמש קלוקל, ואינו מתאים לפרשן כמותו.

מזוז אולי צודק בטענתו ולפיה יש לתקן את חוק העיתונות שנחקק בשנת 1933 בתקופת השלטון המנדטורי, אך השתלחותו חסרת הרסן במערכת ובשר המשפטים מבלי שקיים עמו דיון רציני, מעלה חשש כבד שהוא נשלח ע"י המכונים "כנופיית שלטון החוק", וחבל, כי מזוז אדם ישר ומשפטן מבריק חרף מעידותיו.

3. השבוע נבחרו לראשונה נשיא וממשלה לאיחוד האירופי.
איני יודע מה תהייה הגדרת תפקידם ובשביל מה צריך את זה, אך אני מקווה שזאת לא דרך לתת למנהיגים כושלים במדינתם אפשרות לשקם מעמדם(ארחיב על כך ברשומה נפרדת בקרוב).

4. אינני מבין את המלחמה שגזרו העיתונאים דן מרגלית ואלי סהר על עמיתיהם בתקשורת.

דן מרגלית משתמש במיתוס שטיפח מנחם בגין: "מלחמת בני אור בבני חושך", כאשר בבני האור הוא מונה את אותם אנשים התומכים בבית המשפט העליון ללא סייג, ואת המתנגדים ל"אקטיביזם השיפוטי" שהנהיג נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק הוא מונה כבני חושך.

וכך עשה אלי סהר בדבר תמיכתם של אנשי ספורט במינויו של צבי שרף ליו"ר הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל, תוך שימוש במינוח "אתרוג" בו השתמש אמנון אברמוביץ' אשר תמך בראש הממשלה שרון בעת כינון תוכנית ההינתקות.

אף על-פי שמדובר בהתבטאות חוקית לכאורה, הדבר פסול מיסודו, מאחר שהוא מטיל רבב על אנשים ישרי דרך, אשר מתנגדים מטעמים אלו ואחרים לדברי הנוכחים הנ"ל.

וזה מתרחש מאחר שלא קיים דיון ציבורי מעמיק בנושאים השנויים במחלוקת.