במוצאי השבת האחרונה הלך לעולמו הרב ד"ר שלמה חריר. הכרתי אותו בתור ד"ר חריר
ממכללת 'שאנן', אחי הכיר אותו בתור המורה למתמטיקה, ואנשי קהילתו הכירו אותו בתור המלמד של הדף היומי בבית הכנסת. ד"ר חריר היה איש שהטיף לשילוב של תורה ומדע ואף עשה כך בעצמו. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על הוראת המתמטיקה באמצעות סוגיות מן התלמוד. המנחה שלו, אגב, היה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, אז מרצה בטכניון וכיום שר המדע.
אחרי ששימש כמורה וכמנהל בתיכון הדתי 'לוינסון' בקריית ים, מונה למנהל המכללה למורים 'שאנן' בקריית שמואל - שם גם הכרתי אותו כשהייתי סטודנט להוראה. תחת ניהולו החלה המכללה בצד הכשרת מורות, גם להכשיר מורים. המורים, שעל-פי רוב הגיעו מישיבות ההסדר בצפון, למדו בתחילה הכשרה למקצועות המקרא והתורה שבעל-פה ובהמשך, מתוך חזונו, גם מקצוע שהיה קרוב לליבו - הוראת המתמטיקה. מכללת 'שאנן' הפכה בזמנו למכללה העיקרית בצפון, הן ללימודי תואר ראשון בחינוך וכיום גם ללימודי המשך.
השילוב הזה בין תורה לבין מדע, בין קודש לבין חול, היה חשוב בעיניו. אני זוכר כיצד הוא בא לישיבת ההסדר בה למדתי, ונאם במשך שעה ארוכה, כמה חשוב שיהיו מורים למתמטיקה שיודעים גם גמרא. הוא עצמו היווה דוגמה מצוינת לשילוב הזה. באחת הפעמים שהייתי צריך לשוחח איתו במשרדו, בקשר ללימודיי, כשנכנסתי למשרדו, הוא היה שקוע בלימוד גמרא. את הזמן המועט שבין יציאת התלמיד הקודם ממשרדו ועד לכניסתי, הוא ניצל כדי ללמוד עוד כמה שורות מהגמרא. לאחר השיחה שניהלתי איתו במשרדו, הוא פתח את הגמרא שהייתה תמיד על שולחנו, ושאל אותי איך אני מסביר משפט כלשהו מהסוגייה בה עסק. למרות עיסוקיו הרבים במכללה, מצא את הזמן להתכונן לשיעור 'בדף יומי' אותו היה מלמד מדי יום, בשפה פשוטה ומובנת.
עומס העבודה האדיר בו התנהל הכריע אותו בסופו של דבר. לפני כשנתיים לקה באירוע ששיתק אותו כמעט לחלוטין, ועצר בבת אחת את הפעיליות המגוונות בהן היה שותף. רק כשנפסקה עבודתו, ראו כולם עד כמה הוא פעל ועבד, דאג וסידר, לימד וחינך במשך השבוע. לטקס הענקת התארים בקיץ האחרון הגיע על כסא גלגלים, מלווה בבני משפחתו, מה שנתן זיק של תקווה שאולי הוא עוד יחזור לאיתנו. אבל לתדהמתנו, הכריעה אותו מחלה ובמוצאי שבת תולדות החזיר את נשמתו לבורא. השאיר אחריו עשרות בני משפחה, תלמידים, ידידים, מכרים ומוקירים, שיזכרו את הרב ד"ר שלמה חריר כאב, כמחנך, כמלמד, כחבר וכמורה דרך לדורות, כמי שקרא ופעל לאחד בין עולם הקודש ובין עולם החול.
יהי זכרו ברוך.