אל תגידו "אקטיביזם שיפוטי", תגידו "אימפריאליזם שיפוטי". האקטיביסט יילחם על הטריטוריה שלו, והאימפריאליסט יפלוש לטריטוריות לא לו. פסיקת בג"צ על ביטול הכוונה להקים כלא פרטי, היא פלישה אנטי דמוקרטית.
העובדה שאנשים נשואי פנים הריעו לבג"צ והרעיפו מחמאות על הנשיאה ביניש, לא משנה את הסיטואציה: הבג"צ נוהג כאימפריאליסט עם השקפת עולם בולשביקית שמאלנית.
"
כבוד האדם וחירותו", זה שם התירוץ שבשמו פסל בג"צ החלטת ממשלה שעברה את אישור הכנסת. כשמדובר באסירים, ברור שמהחוק החשוב הזה צריך להשמיט את המילה "וחירותו", שהרי האסיר נטול חירות. נשארנו עם "כבוד האדם". שאלה: האם יש ודאות שכבודו של האסיר ייפגע בכלא פרטי? לא בטוח.
עוד שאלה: האם הקפדה על "כבוד האדם" מצדיקה ביטול החלטת ממשלה שעברה את מבחן הכנסת? מי שיגיד כן, יידרש להסביר את האור הירוק שקיבל
רודן מושחת מבית המשפט העליון כדי לגרש אלפי יהודים מביתם. אור ירוק, שמעליו, לדיראון עולם יתנוסס דגל שחור...
כמו כל אדם, גם שופטי העליון "לוקחים" איתם לעבודה את השקפת עולמם. זה היה בסדר בתנאי אחד: שלא היו מבטלים את רצון הציבור מול רצונם. בחירות 2003 הוכיחו שאזרחי ישראל לא רצו הינתקות. הם כן! למזלם, מנהיג נוכל שנקלע למצוקה, עשה פרסה אידיאולוגית וחבר אליהם. מן הסתם ידע שיזכה לגיבוי של כל "שוחרי הדמוקרטיה". הוא לא טעה. התקשורת סיפקה שירותי אבטחה, ובית המשפט העליון נתן את האור ירוק. אלפי יהודים שניצחו בבחירות הושפלו ונגררו מביתם החוצה אל הבלתי נודע. לתומכי הגירוש היה הסבר:
אחרי שהממשלה החליטה והכנסת אישרה, ההינתקות כשרה. רמאים...
האמת, לא ממש דחוף לי להילחם על כבודם של אסירים. אבל, אם נניח על כף המאזניים האחת את כבודם של האזרחים שגורשו מבתיהם, ועל כף המאזניים השנייה את כבודם של אסירי הכלא הפרטי, התוצאה ברורה: הנעקרים שניצחו בבחירות הושפלו עד עפר. ולגבי האסירים, אין שום הוכחה שכליאתם בכלא פרטי תבזה אותם. יש המוכנים להישבע, שההפך הוא הנכון.
מה שמקומם בכל הסיפור הוא שבית המשפט העליון שם עצמו מעל נבחרי העם. לא שנבחרי העם הם אורים ותומים, אבל לפחות אותם אפשר לסלק עם הפתק. בביטול החלטת נבחרים יש אמירה: אנחנו כאן השולטים. שליטים שלא ניתן לסלקם עם הפתק, כופים את עצמם ואת פסיקתם על האזרחים. זה מרגיש כמו אונס. אין לי טיפת אמון ביושרם. אני מזהה כאן מניע אחד: העמקת שלטונם מול נבחרי העם. שופטים פוליטיקאים.
