תקשורת מוטה

רוב הציבור לא מאמין לתקשורת. לרגל כנס אילת לעיתונות שמענו בתוכנית הבוקר של קרן נויבך (רשת ב', 30.11.09) סקר שעשה הסוקר יוסי ודאנה. התוצאות: חמישים וחמישה אחוזים מצרכני התקשורת הישראלית חושבים שהיא לא אמינה. עורך הסקר השיא עצה למנהיגי העדר (ציטוט): "אני סבור שקברניטי התקשורת צריכים להכריז על פרויקט אמינות התקשורת כדי לרכוש חזרה את אמון הציבור". שמענו וגיחכנו.

מיקומם הנמוך בסקרי האמינות מעולם לא הטריד אותם, מפני שאת המיקום קבעו "סתם צרכני תקשורת", והם הרי מתייחסים רק למה שאומרים בברנז'ה. בדיוק כמו שנודיסטים לא מתביישים איש מרעהו, העיתונאים בישראל לא מתביישים לספק לצרכנים תקשורת ברמה אתית של זונות בכביש. בהתייחסו לאחד הכינוסים באילת, שאל המרצה לתקשורת ד"ר יובל קרניאל "איפה האתיקה?" (הארץ, 27.11.07).

"האתיקה ירדה לכביש". זאת הכותרת שחיבר אמנון דנקנר, כשסנט בעיתון הארץ בגין התקפלות מול היבואן שמייבא את מכונית ה"ביואיק" (מעריב, 20.9.06). דווקא אמנון דנקנר. לא הייתי מביא את הכותרת הזאת כדוגמא, אלמלא היה דנקנר עצמו סרסור של אתיקה, שפעם עשתה את זה בהילטון תמורת אלף דולר, ומאז עלייתו של אולמרט לשלטון ועד לפרישתו ממעריב, היא - האתי(קה) שלו - עשתה את זה בכביש, תמורת חמישים שקל.

אבל לא רק דנקנר הוריד את האתיקה לכביש. כל העדר שהוביל אמנון אברמוביץ' הם סרסורים של אתיקה. תופעת ה"אתרוג" היא הזניית המקצוע! מדובר אשכרה בעסקת אתנן שבה הרודן המושחת שרון, תמורת שירותי ליווי (תרתי משמע) מול "דגלים משפטיים", מימש את הפנטזיה המדינית והפוליטית של האברמוביצ'ים.

מן המפורסמות היא שאתי(קה) העובדת בכביש לא בוחלת באף "לקוח". אפילו מני מזוז חש בנוח לקבל ממנה שירותי הרפיה בימים שאמנון אברמוביץ' היה הסרסור שלה. היום ההתנהלות שלה מטרידה אותו.

בשיחות הכנה סגורות עם הצמרת המשפטית היו ששמעו אותו אומר: "העיתונות לא דמוקרטית ולא אובייקטיבית. זה מצב מסוכן. היא לא ראויה לחופש שהיא נהנית ממנו... הפרצוף של העיתונות הוא לא דמוקרטי, אלא מקארתיסטי... אין בה מינימום של אובייקטיביות... זה מצב מסוכן ולא דמוקרטי... גם מועצת העיתונות לא הצליחה לכפות כללי התנהגות על שום כלי תקשורת", והשורה התחתונה, מסכם שלום ירושלמי: "היועץ הודיע שהוא הולך לפעול בעניין עוד לפני שהוא מסיים את הקדנציה שלו בסוף חודש ינואר 2010" (מעריב, 12.11.09).

קפצו עליו כמה. הראשון היה בן כספית, השני היה מי שכיהן כנשיא מועצת העיתונות הפרופסור מרדכי קרמניצר, ואחריו נשיאת מועצת העיתונות דהיום השופטת בדימוס דליה דורנר (להלן דחליל עם שיניים תותבות). בלט בשתיקתו מי שכיהן כנשיא מועצת העיתונות ו... התפטר, הפרופסור אסא כשר. כל המתנפלים סמכו על זכרונו הקצר של הציבור. רק מי ששתק, ידע למה שתק.

ולפני שאני ממשיך - הערה ארוכה. לפי הידיעה שפרסם שלום ירושלמי, קיצפו של מזוז יצא על התקשורת בגין התגייסות חלקית להצלת מה שהוא מכנה, "התוכנית להרוס את שלטון החוק" על-ידי שר המשפטים יעקב נאמן. הוא ציפה לראות את כל העדר מתגייס לסיכול המזימה. מישהו צריך להסביר למזוז, שבדמוקרטיה מותר ואפילו רצוי לנהל ויכוח בנושא כזה, כשהמילה האחרונה נתונה לרשות המבצעת. מה שאין כן לגבי ההינתקות, שרוב האזרחים לא רצו בה. למזלם של תומכיה, היה להם את מזוז שחילץ מהשיניים של עדנה ארבל את הרודן שרון, תוך שהוא מקבל אנרגיות מהסרסורים של האתיקה. היום הוא נגדם!

ועכשיו, הבה ונבחן את דברי מזוז אחד לאחד:

• "העיתונות לא דמוקרטית ולא אובייקטיבית"...

• "הפרצוף של העיתונות הוא לא דמוקרטי, אלא מקארתיסטי"...

• "גם מועצת העיתונות לא הצליחה לכפות כללי התנהגות על שום כלי תקשורת"...

(לא היה לו אומץ לומר שהתקשורת אשכנזית, גזענית, תל אביבית ו...שמאלנית).