|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

הקורבנות שנותרו בחיים

הכאב שאין לו סוף

רצח סתמי של אדם, מערער את כל תפישת העולם של קרוביו ומותיר חור שחור בנשמה הקורבנות נשארו מאחור [חלק א']
04/12/2009  |   ענבל בר-און   |   מאמרים   |   תגובות
עופר דמתי, אחיה של איילה דמתי הופטמן ז"ל. מסרב להאמין כי הרצח הוא "רצון האל"

כשבמדינת ישראל מדברים על רצח, חושבים לרוב על רצח בהקשר מדיני- פוליטי, כמו לדוגמה הרציחות אשר חס וחלילה עלולות להתרחש פה בעקבות עסקת שליט ושחרור המחבלים. כשחושבים בישראל על רצח, חושבים על העתירות האינסופיות שיגיש ודאי הרוצח לבית המשפט, ולעיסוק האובססיבי ברוצח [ראה ערך יגאל עמיר וחיבתו לסיקור תקשורתי, תוך שכלי התקשורת משתפים לא פעם פעולה].

כשמדברים על רצח במדינת ישראל חושבים על הטררם התקשורתי מסביב לחשוד ולנאשם - עורכי דינו - כעורבים עטוים בגלימות שחורות מספקים לו צידוקים בשפה משפטית רפה ומסבירים ש"לא היה שפוי" ומתעקשים על בדיקה פסיכיאטרית - בדיקה שלרוב לא מעלה דבר - שכן מרבית הרוצחים נמצאים שפויים ועומדים לדין - אך מזיקה תדמיתית לציבור הצורכים שירותי בריאות נפש אשר תדמיתם - שלא בצדק - מוכתמת כל אימת שרוצח שפל שכזה מנסה לאחוז בקרנות "אי השפיות" שלו כביכול. כשמדברים במדינת ישראל על רצח אנו רואים כותרות עיתונים צועקות, תקריב של צלמים חסרי טקט לפרצופיהם הגועים בבכי של משפחות הקורבן, דם - והרבה דם וסנסנציה ומכירת עיתונים. אח"כ אנו מזפזפים לאח הגדול ומקרה הרצח מקוטלג כעוד אמצעי להפיג את רף הגירוי המאד נמוך של צרכן החדשות/תקשורת הישראלי.

האם מישהו שת ליבו, בכלל, לקורבנות? האם מישהו נותן דעתו להתמודדות המתמשכת והקשה שהיא מנת חלקם של קרובי משפחות הנרצחים, מעבר לסיקור סנסציוני מלא באדום ובצהוב? האם מישהו נותן דעתו לאי הקצאת תקציבים לטובת קורבנות של משפחות רצח? לתפיסת עולמם שהתערערה בעקבות הרצח המזוויע שלו נפלו קורבן בני משפחתם תוך שלעיתים הם נחשפים לזיהוי הטראומטי של הגופה אך מודרים מן ההליכים הפליליים שהם "לא צד להם"?

ארגון משפחות נרצחים הוקם לפני כ 11 שנים על-ידי אורה ברז, אימה של תמר ברז ז"ל, אשר נרצחה על גג חנות "ביתילי" ברמת גן ע"י יגאל אקסלרוד ב 17.9.97, ופועל עד היום, בין היתר בשיתוף פעולה עם מרכז "נגה" ובשיתוף עם גורמים מערכתיים, לביסוס מעמדם של בני משפחות הנרצחים - לא רק בהליך הפלילי אלא גם בתודעה הציבורית ובעוגת התקציב; חוק זכויות נפגעי עבירה אינו מעניק לנפגעי העבירות זכאות לסיוע נפשי, אלא אך ורק זכות עמידה בהליך המשפטי. הגם שהייתה תוכנית מגירה לפתח את החוק כך שיספק שירותי סיוע לקורבנות העבירה, השינוי המיועד המתין להקמת ועדת ויגשל במשרד הרווחה, ולא התממש בסופו של דבר.

הכאב שלא נפסק
עצב שלא נפסק [פלאש 90]

כאשר נכנסים לאולם הפגישה של קבוצת התמיכה של משפחות הנרצחים במלון סיטי טאור, עומדת באוויר אווירה של עצב כבד, אשר כמו מצטנף בתוך האווירה הנקיה והמהוקצעת של המלון - אשר מספק לקבוצה בהתנדבות – אירוח דו שבועי, ופינה לפרוק כאב שקט, רצחני, אינסופי ומעמיק, אשר אין לו מקום בשיח התקשורתי הסנסציוני, ובשיח הסוציולוגי אשר מקנה מרחב מחיה לרוצחים, ולצרכיהם הנפשיים והסוציאלים, אך לא למשפחות הקורבנות ולבור הכאב הבלתי נתפש שהם נושאים בקרבם.

הנקיון העיצובי של המלון, האווירה הרגועה ששטיחיו הירוקים וקירותיו בצבע הבג' משדרים, כמו מצנף ועוטף את העצב הכבד שהוא מנת חלקו של כל אחד מהמשתתפים, עצב אשר בא לידי ביטוי ביגון נוראי ובלתי נפסק, בחוסר אונים, ולעיתים גם במחלות פיזיות והגעות תכופות לחדרי מיון.

המשתתפים מתכנסים אחד אחד, ומספרים את סיפורם.

מזל מיכאלי, אמו של אלון מיכאלי ז"ל, אשר נרצח בויכוח על כיסא נוח בחוף הלטון בתל אביב ב – 16.06.00, מספרת כיצד לאחר הרצח של בנה, הסתובבה שעות מחוץ לביתה ושבה אליו אך ורק בשעות הלילה המאוחרות, שכן כל דבר הזכיר לה את בנה המנוח. היא עישנה ב"סיטונות" לדבריה, וחשה כל פעם ברע ונזקקה לחדר מיון. מחדרי המיון היא נשלחה כי "אין לה כלום" אבל חובות היא צברה.

מזל מספרת על בדידות, על סכומי עתק שהייתה צריכה לשם לפסיכולוגים, ועל המשפחה התומכת שלולא הייתה שם "היא לא יודעת מה הייתה עושה". האזכור של מזל מיכאלי את סוגיית בית החולים מוביל לשיחה ערה בין המשתתפים: עופר דמתי, אשר אחותו איילה דמתי הופטמן ז"ל, נרצחה בחולון על-ידי בעלה לשעבר, חנוך הופטמן, ב - 20.03.1998, במכות פטיש אכזריות, מדבר גם הוא על בתי חולים. כשאמו נזקקה שוב ושוב לחדרי מיון, בשל כאב חסר מנוח אשר מצא דרכו החוצה במצוקות פיזיות קשות, הוא מצא את עצמו כעבור זמן שקוע בחובות של ארבעים אלף שקלים לחדרי המיון – אותה מדינה אשר לא ממנה לו ולשכמותו את הטיפול הפסיכולוגי והסוציאלי הכל כך נחוץ להם, היא זו אשר – באמצעות מגן דוד אדום, גובה ממנו את המחיר על מחדלה; עופר עמד בפני עיקולים ולא הייתה לו ברירה אלא לשלם סכום – שלו רק המדינה הייתה נוקטת התחשבות במצבו (מעניקה לו פטור בשל נסיבות הגעת אמו לחדר המיון) או מממנת לו מלכתחילה טיפול פסיכולוגי – לא היה נדרש לשלמו. אך המדינה דואגת לטיפוחים, שיקומם, טיפולם ולימודם של הרוצחים, לא של הקורבנות, כפי שיוצג בכתבת ההמשך בסדרת כתבות זו.

ההגעה לחדרי המיון של בתי החולים, שלעיתים מאפשרת לסמבל את הכאב הנפשי הבלתי נגמר, אינה מסתיימת לעיתים בשחרור ועיקול בגין ה"חובות" שיצרו משפחות הקורבנות. לעיתים הגעה זו לחדר מיון מובילה לאבחון חולי אמיתי, אשר התפרץ בגוף כתוצאה מן הכאב הבלתי נגמר. אילנה הולנד, אשר בעלה, ברוך הולנד ז"ל, נרצח ליד הבית בחולון ב 28.10.91 ברצח שטרם פוענח, ערכה מחקר פרטי וגילתה כי שמונה מתוך עשרה חולי סרטן הם הורים שכולים.

אבדן אכזרי ואלים גורם לתחושת איבוד שליטה על החיים, לאבדן העצמאות וכבוד עצמי, להזדקקות בלתי פוסקת לפניות לגורמים שונים לקבלת מידע וסיוע. חרדה על שאר בני המשפחה נעשית אובססיבית וקיומית. אנשים מאמינים מאבדים לעתים את אמונתם, אם הבורא יכול היה לתת לאסון כזה לקרות, אין אלוהים.

(מתוך נייר העמדה שחיברה לרה צינמן, אמה של גנית צינמן ז"ל, אשרנרצחה בחיפה ב 1.3.96 ע"י סטודנט אוניברסיטת חיפה, אזרח אמריקני, בשם ארווין ג'ונסון, ויו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות).

אילנה חג'ג', אמו של רז חג'ג', אשר נרצח ב 29.10.07 בהרצליה על-ידי נער בן 17 בדקירת סכין בליבו במהלך קטטה, מספרת על אותה חרדה קיומית: מזה שנתיים, בשעה 12:00 בלילה, היא מתעוררת כמו שעון, ומתקשרת לבנים שלה, בני 25, ומתחננת שישבו הבייתה, ושתראה אותם – אפילו לכמה דקות. זו השעה שבה בנה רז נדקר. הרוצח, אגב, הוגדר כלא כשיר לעמוד לדין ואושפז במוסד פסיכיאטרי.

איך מתמודדים?

מן הדיון הער בכאב הבלתי נתפש שמשתולל בקרבם של מי שיקיריהם נרצחו, לא נפקד גם מקום של הפתרונות. זוג חרדים, היחידים בחבורה, מסבירים כי להם קל יותר להשלים אם הרצח השרירותי של בנם משום ש"יש בעל בית", אלוהים, והוא מחליט את מי לקחת ומתי. עופר דמתי, הגבר הדומיננטי ביותר בשיחה (המשתתפים כולם הסכימו כי "הגברים בוכים בלילה" ואינם שופכים את אשר על ליבם) מתקומם לשמע הניתוח, וגורס שלא יתכן כי אלוהים ביקש לייתם את אחיינו, בן שלושת החודשים, מאמו שלפי ה'תוכנית האלוהית' המדומינת, הייתה אמורה להרצח במכות פטיש. כל הנוכחים מסכימים כי קבוצות התמיכה מסייעות להם, ולו רק עצם ההגעה אליהן.

בקבוצת התמיכה משתתפות שתי נשים אשר אינן קרובות משפחה של נרצחים, אלא מי שהקבוצה נגעה לליבן – ותורמות, כל אחת מהן, בהתנדבות, מן הידע המקצועי שלהן, לטובת הקבוצה. האחת היא ד"ר אתי אבלין, מטפלת ומנחת קבוצות אשר מנווטת את השיחה ומזכירה למשתתפים את חשיבותו של הפורקן ואת הלגיטימציה של הוצאת הדברים החוצה. השניה, גלי צבי-ויס, סופרת ותסריטאית, מסייעת לחברי הקבוצה, באמצעות ביבליותרפיה, לעכל ולעבד חווית בלתי ניתנות לעיכול ולעיבוד.

גלי צבי ויס משמשת כראש חוג הידידים של הארגון, בנוסף, ובמסגרת זו רתמה גופים ואנשים שונים לסייע לארגון.


חלק מהגברים בחבורה מצהירים כי "אני פה בגלל אשתי" ומחזקים את הסטראוטיפ של האישה המאפשרת לעצמה פורקן לעומת הגבר המפנים. נייר העמדה שחיברה לרה מתארת את שלבי ההתמודדות – החל מן ההלם הראשוני, אי ההבנה כיצד רצח יכול להתרחש בבנליות כזו (ריב על מאה שקלים, הערה, או כסא נוח בים), דרך זיהוי הגופה אשר נמצאת לעיתים במצב מזוויע, ההלוויה, הקבורה, השבעה, ועד להתנפצות של תפישת העולם ושל האמונה ביכולת החברה להגן על פרטיה.

הקלות הבלתי נסבלת
רצח מערער את כל תפיסת העולם [AP]

הקלות הבלתי נסבלת של הרציחות בהחלט מזעזעת.

כרמלה יעקב, אמו של צחי יעקב ז"ל, אשר נדקר בקניון בבת-ים על-ידי צעיר שהיה במעצר בית בזמן הדקירה, ונפטר ב – 23.05.05 לאחר ששהה כ - 11 יום בתרדמת – מספרת כיצד נקטף ממנה בנה: הוא הלך לקניון, נכנס לחנות, העיר לאחד הקונים כי נפל לו שטר בן 100 שקלים מן התיק, וחברו של הלה 'חשב שהוא מתווכח איתו' ודקר אותו. הקלות הבלתי נסבלת של הרציחות בישראל עולה לשיחה. מסתבר שבעוד שבספרי המתח, רצח מבוצע בשל מניע, כגון אהבה נכזבת, יריבות עסקית או אף ענייני ביון והצורך 'לחסל' את זה שידע יותר מידי, המציאות בישראל כאוטית יותר ואנשים נרצחים 'סתם'. אברהם מיכאלי מספר כי כיום הוא מפחד להסתכל בכביש על נהגים אחרים שאולי אחד מהם עלול לרצוח אותו משום שהוא 'העז להסתכל'.

בעוד שספרי המתח הבלשיים אשר מספרים לנו על 'מניע' לרצח, ומתארים רציחות מתוכננות מראש, יוצקים לתודעתנו תמונת עולם 'מסודרת' שבה לא ירצחו אותך באופן ספונטני, ולא באופן סתמי אלא כאשר יש מניע (ועל כן מומלץ שלא להכנס לחובות למאפיה, לא להתאהב באשתו של המאפיונר, ולא להסתבך בפרשית ריגול תעשייתי/מדינתי לא מוצלחת, פן תחוסל) - המציאות עצמה הינה כאוטית ואינה מבטיחה מוות בשיבה טובה. אתה יכול להרצח כי הסתכלת על מישהו, הערת לו, הרגזת אותו בנוכחותך. לפחות כך זה בישראל של שנות ה 2000.

אני שואלת את הנוכחים מה לדעתם בתרבות הישראלית מוביל לכך. לעופר דמתי אין כל ספק – הדבר שמוביל לכך הוא תוכניות הטלווזיה, שאם לא נרצחים בהם עשרה אנשים לפחות, הן לא מעניינות. הוא מספר כי כשהיה ילד, ואחת הדמויות ב"בית קטן בערבה" קיללה, כל העיירה רחשה, ואילו כיום סרט בלי "אקשן" ורציחות אינו נחשב סרט מעניין.

הדברים שעופר דמתי מספר, מעמידים את כל תרבות הליברליזם בסימן שאלה אחד גדול.

בשם הליברליזם אנו מרשים לצופים בבית ובבתי הקולנוע, מחד, ולייצרני הסרטים, מאידך, לסחור בדימויים של רצח, כאב, דם, אכזריות, הטלות מומים ופגיעה קשה בזכות לשלמות הגוף; הגם שדימויים טלוויזיונים אלו הם אשר מכשירים את הלבבות לפעולה, שכן לעיתים אינך יכול לבצע פעולה מסוימת אלא אם נחשפת ויזואלית לפעולה דומה (באמצעות הטלוויזיה או הקולנוע), שוחרי חופש הביטוי יעמדו על רגליהם האחוריות בכדי להשאיר דימויים פוגעניים אלו בשיח הקולנועי והטלוויזיוני: לא משנה שלעיתים התרת חופש הביטוי וחופש צריכת המידע – ככל שהדבר נוגע לאלימות בוטה ואכזרית, פוגעת בדיעבד בזכות לשלמות הגוף של הקורבנות ובזכותם לאוטונומיה אישית, לא משנה שכך, הליברליסטים יעמדו על רגליהם האחוריות בכדי לאפשר לספריות הוידאו לשווק את "רוצח אכזרי 8" ואת "דם ורציחות 9", וזאת בשם זכות הקניין וחופש העיסוק של יוצרי הסרטים ובשם חופש צריכת המידע של הצרכנים;

הכשל הליברלי, שכבר ראינו אותו במשבר העולמי האחרון – מתגלה גם כאן- אותם ליברלים אשר מגנים על זכותו של בעל מפעל להשתכר, ובתוך כך חושפים את עובדי המפעל לניצול מחפיר בשם "זכות הקניין" של הבעלים, הם אותם אלו אשר יצרו על האוטונומיה האישית של הנרצחים הפוטנציאלים ומשפחותיהם, וזאת בשם "הזכות לצרוך מידע" של הצרכנים, כביכול;

למעשה, בשם ההגנה החיבוק-דובית על ערך האוטונומיה האישית הם פוגעים בו קשות. כפי שתיאר אברהם מיכאלי, דווקא הידיעה שבנו נרצח במהלך ויכוח על כסא נוח, גורמת לו לשתוק כל אימת שהוא חושש שהוא עלול לעורר פרובוקציה: אם רצח שרירותי התרחש לא פעם במדינת ישראל, מי ערב לו שהוא לא יהא הקורבן הבא לרצח שרירותי זה?

פה מותר לדבר על הכל. קבוצת התמיכה של משפחות הנרצחים.
תאריך:  04/12/2009   |   עודכן:  07/12/2009
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הכאב שאין לו סוף
תגובות  [ 18 ] מוצגות   [ 18 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
יקיר דסא
5/12/09 01:25
2
ם]'קר
5/12/09 02:48
3
ע.ג2
5/12/09 08:03
4
גלי צבי ויס
5/12/09 09:14
5
אלף החדשים
5/12/09 09:57
6
אריקה
5/12/09 10:12
7
סופיה
5/12/09 10:31
8
משה עדן
5/12/09 10:48
9
חנה הילמן
5/12/09 15:19
10
שבולת
5/12/09 20:54
11
אילנה קוסטיקה
6/12/09 08:25
12
גקלין
6/12/09 08:48
13
שרון נ
6/12/09 09:51
14
רוני אם הודיה
6/12/09 18:12
 
לרה צינמן
6/12/09 23:23
 
יקיר דסא
7/12/09 21:28
15
הלמן יוסי
7/12/09 18:19
16
אלי משעלי
8/12/09 09:17
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אולר שוויצרי
04/12/2009  |  אברהם (פריצי) פריד  |   מאמרים
היזהרו בין התאריכים 5.12-4.12. כוכב מארס במנעד לסאטורן וכוכב נפטון במנעד לסרס. הראשון קשור לבריאות והשני עלול להביא לזיהומים באוכל או באספקת מזון, להרעלת מזון או לבחירה בשינוי הרגלי אכילה בלי לקבל ייעוץ אישי.
04/12/2009  |  טובה ספרא  |   מאמרים
מאיר ארד ואלון לוקסנבורג עומדים בראש משרד עורכי דין אזרחי, שמשרדיו במגדלי עזריאלי בתל אביב. הם מטפלים בעסקות ובתביעות מכל הסוגים, עם התמחות בנושאי נדל"ן ומסחר. לכאורה, הכל כרגיל, אבל יש להם עיסוק נוסף, שרק קבוצה מצומצמת של עורכי דין נכנסה אליו בשנים האחרונות: הם הקימו חברת השקעות, הנושאת את שמם, המשקיעה בנדל"ן, לא כעורכי דין המקבלים אחוזים מעסקה, אלא בהשקעה "טהורה".
04/12/2009  |  אלעזר לוין  |   מאמרים
ספר בראשית הוא בעיקרו ספר מוסר על מעשי אבות, המהווים מודל לבנים, ומשמשים מבוא לקבלת התורה. אבותינו הקדושים מתגלים במלוא שיעור קומתם ובמידותיהם הטובות לא רק במאורעות הגדולים, אלא גם בחיי השיגרה של היום-יום, שהיו אף הם רצופי התמודדויות, עימותים טראגיים ואירועים דרמתיים. הדאגה הבלתי מתפשרת לרמתם הרוחנית, הענווה והביטחון בה' שהיו קווים מנחים בפרשות הקודמות, מופיעים ביתר שאת גם בפרשתנו.
04/12/2009  |  ציפי לידר  |   מאמרים
הרבנות הראשית לישראל מראה סימנים של התקדמות עם רוח התקופה. כמה מצער שאת נפלאות הטכנולוגיה היא מנצלת בשנים האחרונות לא על-מנת ללמוד מה נעשה בעולם או איך למשל לקרב ולחבב את הדת היהודית על הציבור הרחב, אלא על-מנת להתעמר שוב ושוב בציבור הישראלי החילוני ולהכתיב נורמות ערכיות וחברתיות שאיך ננסח זאת בעדינות, אינן בדיוק תואמות מדינה מערבית מודרנית במאה העשרים ואחת.
04/12/2009  |  אורנה אבני  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il