שיקול אומלל – ביצוע כושל

לפני כשבוע, יומיים לאחר החלטת הקפאת הבנייה באיו"ש על-ידי מר בנימין נתניהו, התרענו במאמר דעה כי ההחלטה הינה תמצית "חוסר ההיגיון שבהיגיון" מהטעם הפשוט כי ההחלטה לא רק שלא תביא את הפלשתינים לשולחן המשא-ומתן, אלא אף תרחיק את הסיכויים לכך תוך שהיא מטילה מאות אלפי ישראלים למערבולת של מניעת והפרת זכויות אזרח בסיסיות. ההקפאה החד-צדדית גם יוצרת תקדים מסוכן המזמין לחץ נוסף על ישראל בעתיד. ומה באשר לגושי ההתנחלויות המוכרים, מדוע הם נכנסו למשוואה ממש כפי ההתנחלויות הבלתי-מוכרות? והכיצד ניתן יהיה לחדש הבנייה בתום עשרת חודשי ההקפאה, כמה סיכוי יש לכך לאור לחץ צפוי חיצוני?

עבר שבוע ואכן כך הווה. משא-ומתן עם הפלשתינים לאור החלטת הקפאת הבנייה הינו חלום (של מי בדיוק) באספמיה. הממשלה גררה את כלל המדינה לוויכוח ציבורי מפלג ומר בעבור נזיד עדשים. מתיישבים אשר ברשות ובסמכות החלו לבנות בתיהם כאשר הם מתחייבים למשכנתאות גבוהות (גם בירושלים וזאת בניגוד לנאמר), לפתע חרב עליהם עולמם תרתי משמע. וכל זאת בעבור מה?

מה השגנו בהקפאה הזו? כלום, נאדה. האם מדינה אחת בעולם יצאה בהכרזה פייסנית כלפי מדינת ישראל? האם מדינה אחת בחלד ציינה את ההקפאה כנכונות ישראלית לשלום? האם אובמה נתן לנו ולו כזית יותר משחשב להעניק ממילא? מה השגנו בכך חוץ מבוקה ומבולקה ומניעת הצדק ממאות אלפים מתושבי ישראל?

את שברור לכל דרדק דבית רבו דהיינו, 'דבקות בעיקרון ההדדיות', לא בא כלל לכדי מימוש במקרה ההקפאה. זו הינה צעד חד-צדדי אשר אין לו מקום ביחסים בינלאומיים.

בית הספר לוויתורים חד-צדדיים

אנו כבר עברנו לכאורה את "בית הספר" של ויתורים חד-צדדיים. יצאנו מלבנון בחופזה ובבהלת "אהוד ברח" בלא הסכמים ובלא הסדרים וקיבלנו את חיזבאללהסטן, את האינתיפאדה השנייה ואת מלחמת לבנון השנייה. יצאנו מרצועת עזה בלא הסדרי ביטחון ובלא הסכמה עם הצד השני וקיבלנו את חמאסטן, את גשם הקסאמים ואת מבצע עופרת יצוקה. אנו במו ידינו החלשנו ואפשר כי בכך קיעקענו את סיכויי קיומנו כמדינת העם היהודי. מה לעזאזל צריך עוד לקרות על-מנת שנפנים כי צעדים חד-צדדיים מערערים את אושיות קיומנו? מה עוד צריך לקרות על-מנת שנבין כי חוקי המשחק של העולם המערבי של "אני מנצח אתה מנצח" אינם תקפים במזרח התיכון?

והנה נשלף שוב הצעד הקלוקל, החד-צדדי של ההקפאה, כדי ביזיון וקצף. שהרי ברור כי ראש ממשלתנו גילה חולשת עמדות למול נשיא ארה"ב אובמה. את שברור היה לטירון אובמה לא היה ברור ל"מנוסה" נתניהו. ללא ספק העמיד אובמה לנתניהו את התנאי של "תיתן תקבל, לא תיתן לא תקבל". התנאי היה משהו בסגנון "תן לי הקפאת בנייה ואתן לך צעדים חריפים נגד אירן", או "תן לי הקפאה ואתן לך סיוע ביטחוני רב-ערך יותר". איננו יודעים בוודאות כמובן, אך ברי הוא כי אובמה עמד על עיקרון ההדדיות ואף קיבלו. אובמה עשה תפקידו למען המדיניות שלו הנתפסת בעיניו כמובן כמשרתת את ארצו. ונתניהו? אין ביטחון כלל כי בהסכמתו להקפאה חד-צדדית אכן שירת הוא את ארצו. נתניהו לא עמד על עיקרון ההדדיות המתבקש מאליו, דהיינו "באם הפלשתינים ישבו לשולחן המשא-ומתן, אז ורק אז נהיה מוכנים להקפאה מסוימת לתקופה מוגבלת". וזאת עדיין בלא שנידרש כאן למהות ההקפאה עצמה השנויה במחלוקת עזה.

חמור מכך, אובמה נתן לנתניהו את שממילא התכוון לעשות ולא משום בקשות נתניהו אלא משום מחויבותו לאינטרסים של ארצו. המדובר כאן הוא בלחץ נוסף על אירן המתגרענת, או בשימור מטריית ההגנה נגד טילים על ישראל המהווה למעשה מטריית הגנה עתידית לאירופה ולאמריקה נגד אירן (כתחליף למטריית ההגנה מטילים על אדמת אירופה). הנשיא האמריקני ניצל את הלהיטות הישראלית למצוא מזור לבעיה האירנית יחדיו עם שאיפה ליישור הדורים אישיים עם ממשלו וסחט את ויתור ההקפאה מעימנו.

ארה"ב לא תילחם באירן

כיום, ומזה זמן, כבר ברור כי ארה"ב של אובמה לא תצא למלחמה נגד אירן. הללו יסתפקו בקרב הדיפלומטי בלבד אשר תוצאותיו המרחיקות לכת ביותר תהיינה סנקציות אשר אירן תדלג מעליהן בקלילות בעזרתן של מדינות תומכות. הקהילייה הבינלאומית, היא נמר הנייר, כדרכה בקודש תאיים, תפגין שרירים ותו לא. וכך, תאלץ ישראל לשקול מהלכיה נגד אירן לאור העובדות הגיאו-פוליטיות הנפרשות לפניה ולא בהתאם למאוויי לב.

וכאילו להכעיס, גם שיקוליו של אהוד ברק, הוא הזנב המכשכש בכלב, אינם טהורים-ממלכתיים, אלא נובעים משיקולים אלקטורליים מפלגתיים צרים. ברק מנסה מזה זמן לשדר לפורשי ולמאוכזבי העבודה כי הינו מנהיג שמאל "נחוש" אשר פירושו: "כן, גם הוא יודע לגרש מתנחלים", משהו בסגנון "הכה ביהודים והצל המפלגה". כמובן שהינו נחוש, על גבם של החלשים. הינו שש להתעמת ולהפגין יד קשה נגד ציבור המתיישבים אשר במרביתם הינם שומרי חוק למהדרין ולא יעזו לצאת בכוח נגד הרשויות, אפילו שמדובר בנושא כה אישי ורגיש כמלחמה על הבית, למעט כמובן במחאה לגיטימית. ברק עושה על כך קופה פוליטית. הבה ונראה אותו יוצא באותה נחישות נגד הערבים-ישראלים על אותם 150,000 מבנים בלתי-חוקיים שהקימו בגליל ובנגב, שלא להזכיר את המערב הפרוע הפלשתיני בנושא הבנייה באיו"ש.

נתניהו חורץ את גורלו

כצפוי, לא השיגה ישראל דבר בהקפאת הבנייה, זה כבר ברור לכל בר-בי-רב בעוד נתניהו עצמו מערער בתמורה את מעמדו הפוליטי. בהתאם לסקר "מאגר מוחות" מאמש, הרי כ-72% מתושבי ישראל מאמינים כי החלטת ההקפאה של נתניהו באה על-רקע אי-יכולתו לעמוד בלחץ האמריקני ורצונו להשביע רצונו של אובמה. השתלשלות נושא ההקפאה מלמדת כי אכן כך קרה. במאמרנו לפני כשבועיים כבר גרסנו כי נתניהו יאכל מרורים עקב נושא ההקפאה וגם יגורש מן העיר ואכן כך בדיוק קרה. אולי התמיכה לה זוכה הוא בממשלה מעוורת את עיניו, אך הציבור חושב בדיוק ההפך, הציבור אינו נותן לו את תמיכתו בנושא זה ובסופו של יום לא השרים הם שבוחרים את המועמד, אנו הם הבוחרים.

ואכן, במשאל אחר ב"וואללה!", אחד מעיתוני החדשות האינטרנטיים הבולטים בעל נטיית מרכז-שמאל, היו כשני שליש נחרצים בשלילתם את החלטת ההקפאה של הממשלה. שלא להזכיר את הסקר "הנעלם" של מינה צמח אשר כלל המדיה הישראלית טרחה נואשות להצניעו באשר הוא מצביע על אותן התוצאות, דהיינו מעל שני שלישים של העם בישראל מתנגד נחרצות להקפאה. אין ספק, נתניהו אכן "מגורש גם מהעיר".

אזרחים ניזוקים ואין פתרון

ההקפאה משדרת מסר נורא לתושבי מדינת ישראל והוא כי שומרי חוק ניזוקים. רבים מהמתיישבים טרחו ובדין לקבל אישורים מתאימים על-מנת שיוכלו לבנות ביתם בשטחים המאושרים להתיישבות על-ידי ממשלתם. הם לא קיבלו האישורים מ"ממשלת אוגנדה", האישורים ניתנו מטעם מדינת ישראל ואהוד ברק בפרט. על סמך אישורים אלו קנו הם קרקע במיטב כספם, פנו לבנקים וקיבלו משכנתאות מתאימות והשתכנו בשכירות עד להשלמת בניית ביתם. כעת, ככל הנראה, הכל יורד לטמיון וזאת לאור הדרך בה יושמה ההקפאה.

היכן היא השמירה על זכויות אזרחים שומרי חוק, היכן היא ההתחשבות בהם, היכן הם הפתרונות שיש להמציא עבורם קודם שמוטלת עליהם גזרת ההקפאה. מרוב ריצה ודיצה להקפיא הבנייה, מרוב להיטות לרצות נשיא אמריקני, מרוב עיוורון לצרכי אזרחים במדינת ישראל עברו אך ארבעה ימים בין ההחלטה לבין ביצוע ההקפאה על-ידי הממשלה. הכיצד שכחנו כי "ראשית מעשה במחשבה תחילה"? הכיצד העזנו לשחזר את הפיאסקו של אריאל שרון והתנהלותו למול מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון? אפילו ההתבטאות ה"ברקית" החלולה זהה לזו ה"שרונית" לאמור: "ההקפאה (הגירוש) חיונית לישראל". כן? הכיצד?

אנו כבר עברנו את כישלונו הקולוסאלי של גירוש גוש קטיף, היה עלינו ללמוד כיצד להתייחס לאזרחים שומרי חוק - יהודים וציונים אמיתיים אשר בהכוונת ועידוד הממשלה מתיישבים היכן שרובנו אינם ששים להתיישב - ובנוסף, נבגדים ומגורשים על ידה מיד לאחר מכן.

נתניהו לקה כאן בעיוורון לצרכי האזרחים שעל טובתם הינו מופקד ואילו אהוד ברק, בעבור שאיפתו לרצות את מורדי מפלגתו לא היסס להפר ולבזוז זכויות לגיטימיות של מאות אלפי אזרחינו ולהשית עליהם הקפאה דרקונית שאינם יכולים לעמוד בה, באופן שנעשתה. אכן, מזכיר את התנהלותו הכאוטית בנושא פינוי לבנון.

וכדי להוסיף חטא על פשע מונה ברק לוועדה שתפקח על שמירת זכויותיהם של הנאנסים. ואכן זה הינו מעשה "החתול שומר השמנת" להתפאר, או בפרפראזה דומה "האנסת וגם ירשת?".