מי צריך עיתונות?

מי בכלל קורא עיתונים היום? מי כבר טורח לקנות את ערימת הניירות מלכלכי הידיים האלה כאשר באצבעות מטופחות, בתנועות עדינות אפשר לשלוט במאגרי מידע, לקרוא, להגיב, ואפילו להכניס חומר משלך?

אחרי שנים רבות של שאיפת מידע, עיכול ולעיסה של מידע חדשותי; לאחר שנים של קריאה אובססיבית בניסיון להבין מה קורה, בניסיון ללמוד דברים ולקלוט מידע חדשותי, תיירותי, כלכלי ובריאותי, הגיעה עדנה לקהל הקוראים הנאמנים. אותם שטרחו וקנו עיתונים טריים בכל בוקר, שיצאו אל תיבת הדואר לקבל את נתח המידע היומי שלהם, וקראו בשקיקה עם כוס הקפה והסהרון, כדי לצאת לעמל יומם מעודכנים בנעשה באלסקה הרחוקה או אולי בגבולות הארץ - קוראים ברעבתנות בעודם משתדלים לשמור על ידיים נקיות ועל הבגד הבהיר שלא ישחיר.

בתנועות עדינות על המקשים, בוחרים הקוראים כיום מידע מעניין בלא להסיט דבר מלבד האצבעות ומעט את העיניים. האם זה אומר שתם עידן העיתונות המודפסת - זאת שהעמיסה על שולחננו בזחיחות דפים רחבי יריעה והשתלטה לנו על השולחן? אולי עדיין לא. אט-אט היא תגווע ותיכנס לארכיון גזורה במדויק לפי מדורים, לפי תאריכים שבוררו בעמל רב.

וערימות העיתונים? גם הזקנים בקושי יזכרו...

היום, המידע האקטואלי מגיע אל השולחן בלי לצאת מהבית. החדשות על מחיר הדולר, מחיר הזהב, מחירי הנפט - כל המידע המרתק הזה נמצא במכשיר האלגנטי עם השם הכה-אלגנטי "לפטופ". למה לצאת מהבית כשהכל מגיע ישר אליך, וכל-כך בקלות? כשהמידע מתחלף ומתעדכן בזכות שליטתך הווירטואוזית בעכבר קטן או בנקודה אדומה על מכשיר הלפטופ שלך?

ואם לא די בנוחות האסטטית הזאת, בנוחות של בחירת האתר הרצוי והמידע המבוקש, הנה תוכל גם להגיב בזמן אמת. תוכלו להביע דעה נחרצת, כועסת או מפרגנת, הכל בכמה קליקים, בכמה נקישות באצבעות נקיות מכתמים שחורים. אז עם גן עדן זה של קוראים סקרנים מה יהיה על העיתונות המודפסת, ומי בכלל צריך אותה? האם יש לה זכות קיום בכלל?

המושג "אילי עיתונות" שפעם נדמה לנו כה עוצמתי ומעורר הערצה, פג קסמו, פג תוקפו. היום כולם עיתונאים, היום כולם כותבים וגם מגיבים.

Power to the people! סוף-סוף! לאחר שנות שיעבוד לעיתונות מגמתית, עיתונות משפיעה ושתלטנית, עברו הכוח והשליטה להמון המלא עד להתפקע במחשבות, בדעות, ברעיונות. זאת ועוד; הידיעות שפעם הביאו אותנו אל הדוכנים להציץ ולהתעדכן ברעבתנות כבר לא מרגשות. העיתונים הנמכרים בקיוסקים ובדוכנים שונים, ארכאיים ולא מעודכנים לעומת העיתונות האינטרנטית המדויקת והמתעדכנת כל שנייה ובזמן אמת.

לי נראה שרק דתיים קוראים עיתונים, או לחילופין מי שעדיין לא התחבר לאינטרנט. וכמה כאלה כבר יש?

מי ששומרים שבת, עדיין אוספים את חבילות העיתון בגאווה של עונג שבת ובחרדת קודש מניחים בפינת הקריאה, מחכים לצפצוף המודיע שהנה שבת ושולפים את הדפים להנאתם. ומדובר במיעוט יחסי. שהלא החרדים אינם נוגעים כלל בעיתונות חילונית, והימנים גם לא יגעו כי היא בדרך-כלל שמאלנית. אז כמה כבר קוראים נשארו?