הבנאליה של השיכחה

דומה וכולנו שוכחים אירועים שונים, זה טבעי לשכוח. אך כאשר השיכחה באה מאנשים העושים לפרנסתם בהעלאת אירועים, חלקם היסטוריים, וחלקם עדכניים, הרי שעלינו לתמוה, לגחך או אף להתרגז.

בתאריך 9 בדצמבר 2009 בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, רמת התמיהה, הפליאה והכעס עלתה מפלס. ירון (ההיסטרי) לונדון העביר לנו שיעור בשיכחה סלקטיבית אשר לולא היה ברור כי הינה מכוונת הרי שאפשר ועשויה הייתה להיות בדיחה עצובה על חשבון גריאטרי סנילי מזדקן שזמנו חלף.

הנושא המדובר, עניינו היה "התנקשויות פוליטיות" והמדובר היה בפועלו ומעורבותו הבלתי מחמיאה, הפלילית לכאורה, של עמוס קינן וההתנקשות בשנת 1952 שבה היה מעורב (בהתאם לעדות אשתו של קינן), בשר התחבורה דאז מטעם "מפלגת המזרחי", דוד צבי פנקס, השייך למפלגה דתית - משנואי נפשו של קינן. קינן, איש "השומר הצעיר" ולוחם לח"י לפני קום המדינה, השתייך אז לתנועת "הכנענים", עליהם נימנו יונתן רטוש ואורי אבנרי והיה גם בעל טור בעיתון הארץ (מבולבלים? כן, גם אנו, וכנראה כך גם הוא עצמו). השתייכותו הפוליטית הייתה מסוכסכת ובלתי ברורה. היו לו קשרים עם יעקב חרותי מהלח"י (ממנו קיבל קינן את הפצצה עבור ההתנקשות בשר התחבורה אך לפי עדות חרותי, הוא לא ידע לאיזה מטרה מיעד קינן את הפצצה), אך היה קשור למעשה עם כל תנועה אשר חרתה על דיגלה התנגדות לשלטון ובייחוד לשותפות הדתית עם מפאי"י. מאוחר יותר הפך קינן להיות בעל נטיה "פלשתינית" (נוסח "גידעון לוי") וגיבורו של השמאל הקיצוני הישראלי.

כאשר יש להעלות על נס את פועלו של השמאל הישראלי אין בהיר וחד מחשבה יותר מירון לונדון. לפתע צצים ועולים פרטי פרטים לתפארת הגוש הקיצוני עליו נימנה האיש. משונה ואולי לא, כאשר יש להעלות פרטים שאינם נוחים למילייה הלונדונית הרי שלפתע נפער חור שחור בזיכרון הגריאטרי.

לונדון הפליג בהגיגיו, בהצביעו על כך, כי התנקשויות פוליטיות היו מאז ומתמיד מפועליו של הימין האנרכיסטי ולראייה הביא את מקרה ההתנקשות של עמוס קינן בשר התחבורה פנקס, בתייגו את קינן כאנרכיסט ימני(?), אך הוסיף על כך נופך המעמיד את הגריאטרי הלונדוני באור מגוחך ונלעג. לאישוש דברין הביא הלה "כהוכחה" לנטיית לב "הימין" לעסוק בתנקשויות פוליטיות את ההתנקשות של ארגון הלח"י ברוזן פולקה ברנדוט בספטמבר 1948. לקרוא להתנקשות ברוזן, אשר כיוון לחלק את הארץ מטעם האו"ם, התנקשות פוליטית, תוך מכבסת ועיוות המושג למחוזות שמעולם לא היה בהם, הינו למצער ביטוי שנוי במחלוקת עזה ובדין ומהווה עיוות של המושג למען צרכיו הפוליטים של השמאל הקיצוני ולונדון עצמו.

שתי מטרות שאף לונדון להשיג בהכפשה מעוותת זו בזלזלו באינטיליגנציה והזיכרון ההיסטורי של מאזיניו. האחת, תיוג הימין כחבורת מרצחים מקידמת דנא אשר אין תמה (כך השתמע מהדברים), "שרצחו" גם את יצחק רבין ז"ל, שוב עיוות של ההיסטוריה לצרכים פוליטים של אג'נדת לונדון. השנייה, הצדקת האנטישמיות האיסלמו-שוודית כנגד ישראל וכמובן האשמת הימין הישראלי בכך באשר פולקה ברנדוט נימנה על בית המלוכה השוודי והרי לנו סיבה טובה (אליבא ד'לונדון), לשינאה השוודית כנגד ישראל.

אך חמור מכך. הגריאטרי הלונדוני שקע באמנזיה-סלקטיבית לפתע פתאום. ברי כי להיטותו להשחיר את הימין מסכסכת עליו את דעתו. הלה דילג בקלילות מרשימה ובכוונה תחילה מעל שני אירועים בולטים ומרעישים בהיסטוריה הישראלית הקצרה, אשר מעידים כאלף עדים כי השמאל הישראלי היה שקוע עד צוואר בסיכולים ורציחות פוליטיות, כאשר הימין היה מרוחק ת"ק פרסה משכמותם.

האירוע הראשון, או סדרת ארועים, החלה בשנת 1944 (ארבע שנים קודם לרצח ברנדוט), ונסתיימה אך בשנת 1947 עת הסתיימו "הסזון הגדול" ו"הסזון הקטן" (עונת הציד הגדולה והקטנה), בו הסגירה "ההגנה", שהשתייכה לתנועות השמאל בישראל, ממניעים פוליטים תועלתיים מובהקים, עשרות רבות של לוחמי אצ"ל ולח"י לידי שלטונות המנדט הבריטי בידיעה ברורה כי יבולע להם.

ואכן, מספר לוחמים נתלו עד צאת נשמתם בידי הבריטים (ההוצאות להורג נערכו בכלא עכו), אחרים חוסלו ביריות מיד במקום ההסגרה על-ידי "ההגנה" (הרציחות ביבנאל על-ידי הבולשת הבריטית), בעוד עשרות רבות עונו והוגלו מעבר לגבולות ישראל. ארגון "ההגנה" ושולחיו לא לקחו מעולם אחריות על כך ולא התנצלו וביקשו מחילה על מעשי הבגידה והרצח הנוראים הללו ביהודים בני עמנו. למי שירצה למצוא מקבילה לכך בגרוש, גוש קטיף כנגד אחים יהודים. או המקבילה הברורה של שיתוף הפעולה של ארגוני השמאל הקיצוני עם פריצי העולם תמורת שלמוני אתנן כנגד מדינתם וכנגד אחיהם היהודים, הרי שלא יהיה רחוק מהאמת.

האירוע השני הינו כמובן רציחתם של 16 אנשי האצ"ל על האוניה ובמים סמוך לאוניית הנשק והמעפילים "אלטלנה", אשר הטעם היחידי והבלעדי לטבח באנשיה היה פוליטי טהור. בן-גוריון ושותפיו מ"אחדות העבודה" היו נחרצים בדעתם למנוע מתנגדים פוליטים השייכים לאירגון האצ"ל לחדור ולהשיג תהילה, אשר תתורגם להישג פוליטי בצבא ההגנה לישראל שבהתהוות. והדרך שנבחרה והאדם (יצחק רבין), שהופקד על כך, היה רצח של חסרי ישע המפרפרים במים ("דפקנו אותם על האוניה ודפקנו אותם במים" רבין, 1970 תוך נאום הרמת כוסית, כן-הרמת כוסית, בשגרירות ישראל, ארה"ב).

באם אירועים אלו לא היו רציחות, התנקשויות וסיכולים פוליטים של השמאל כנגד הימין, איננו יודעים מהו פירושו של מושג. ברי למעלה מכל ספק, כי גוש השמאל ראה בגוש הימין מלקוח ראוי ובזוי ויצא לעונת הצייד הרצחנית ללא היסוס (עיון בסטנוגרמות מישיבות "הסוכנות" של אותם ימים מוכיח). ברי כי "הבנאליה של השיכחה" לעיל נובעת למעשה מ"הבנאליה של הרוע", אשר מקורותיו נטועים עמוק בטיהורים והחיסולים הקומוניסטים כנגד בני העם הרוסי של "שמש העמים", החבר דג'וגשווילי. להוותנו, אנשים כדוגמת לונדון מצטיינים בשיכתוב עובדות היסטוריות למטרותיהם ממש כפי מנהגם של רודנים טוטליטרים ברחבי העולם משך ההיסטוריה האנושית.

יש גם להעיר, כי להביא עיוותים היסטוריים, חצאי אמיתות ושקרים בערוץ ציבורי כערוץ 10 בו משודרת תוכניתו של לונדון, הינו פסול מעיקרו ויש לבוא חשבון עם האדם והמוסד הנוקטים בהם. אכן כן, ערוץ 10 הינו ערוץ ציבורי. כאשר הערוץ כושל אומללות מבחינה כלכלית, עומד בפני סגירה מוחלטת ופושט ידו לנידבת הציבור על-מנת לשרוד, ואנו, הציבור מושיטים לו חבל הצלה פיננסי, הרי שהערוץ הופך לנתמך ציבור וחייב לכן בדין וחשבון לציבור. העלמת האמת ביודעין ובכוונת מכוון על-ידי לונדון ומשובטיו מערוץ זה, אין לה מקום בערוץ ציבורי ויש לתמוה באם לערוץ 10 במתכונתו הנלעגת לעיל יש כלל מקום בינינו.