לפני קרוב לארבע שנים, ב-1 בינואר 2006 באולם לידנו כאן,התחלתי בסיפור על החלום, שלי, שלנו. אשלים זאת הפעם תוך התייחסות בָזָק לאי אלה אירועים שהזכרתי. זאת לאלה שלא היו כאן. מיגֶל דה סֶרווַנטֶס, היה גדול סופרי ומחזָאי ספרד, במחצית המאה ה- 16. אילו חי במחצית המאה העשרים היה מן הסתם מצמיד את המנטרה "לַחלום את החלום הבלתי אפשרי", לא לאיש לָמָנשָה אלא לשרידי השואה. אותם מתים מהלכים שנעו בנתיבי המוות, בחושך תהומי, ורק בראש היה איזה זיק קטנטן מדומה והחלום הבלתי אפשרי. לקום בבוקר במיטה ולמצוא לידה שוקולד וסיגריות פלֶאיירס ארומאטיות, כאשר קרני השמש הארץ ישראלית מלטפות אותך עם היקיצה.