חשיפה חדשה: אטימות, התנשאות, יוהרה, חוסר התחשבות, זלזול, הפרת סדרי מנהל תקין, וגם שיבוש מהלכי משפט - כל אלה נראו ואף פרצו ביום 08.12.09, מחמת אופן התנהלותו השערורייתית של יו"ר ועדת השחרורים, השופט (בדימ.) מרדכי בלזר, כשזה נטש, בעיצומו של יום, את הדיונים בוועדת השחרורים, ויצא לברית המלה של נכדו.
המידע שלהלן הנחשף ב-News1 מלמד כיצד פעל מרדכי בלזר בלא תיאום מוקדם, ובלא שהבטיח שעניינם הדחוף של האסירים, שהובאו לדיון מתאי האסורים, לפחות יבורר ויוכרע על-ידי יושב-ראש מחליף, או למצער יידחה, מבעוד מועד, לשמיעה ביום אחר.
ועדת השחרורים פועלת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. הוועדה מתכנסת מזמן זמן כדי להכריע באם להיעתר לבקשות לשחרור מוקדם של אסירים - שחרור מוקדם הידוע בכינויו העממי ה"שליש".
הדיון בפני ועדת השחרורים נחשב נקודת ציון קריטית בחייו של אסיר בכלל ולגבי עתידו הקרוב בפרט. המדובר בהליך שבו נבחנים מחדש השיקולים בדבר שיקומו של האסיר ושילובו מחדש בחברה, כולל ולרבות דרכי ההשתלבות והפיקוח, ככל שזה נדרש, ומנגד - המגבלות ו/או הטיעונים נגד שחרורו. זהו אכן יום קריטי בחייו של אסיר. ליום הזה מצפים לא רק האסיר, אלא גם בני משפחתו: ילדיו, רעייתו, הוריו, חבריו וכל יקיריו.
ביום 8.12.09 התכנסה ועדת השחרורים בהרכב-שלושה בבית הסוהר השרון. על-הפרק: בקשות אסירים מכלא זה לשחרור מוקדם. בראש הוועדה ישב, כפי שנקבע מראש, השופט (בדימ.) מרדכי בלזר. לצדו הפסיכולוגית אורה זמיר, העובד הסוציאלי אשר זיו ונציג שב"ס עמוס פרי.
קבוצת אסירים ציפתה במשך חודשים רבים כדי להופיע בפני ועדת השחרורים. כך גם בני המשפחות, שחלק מנציגיהם הגיעו. סנגורים תכנונו את לוח זמנם כדי להתייצב ולמלא את מלאכתם מתוך כבוד להליך ולגורלם של האסירים. הדיון התנהל לאיטו עד הצהריים. אלא שבסמוך לשעה 13:00 נמסר לפתע לאסירים ולסנגורים כי ועדת השחרורים לא תוכל להמשיך ולשמוע באותו יום את יתר הבקשות שטרם נדונו אף שנקבעו לדיון. לשאלה מדוע מופסקים הדיונים בפני ועדת השחרורים - משמעות הדבר היא דחייה נוספת בהכרעה ומפח נפש לאותם אסירים ובני המשפחות - נענו כי יו"ר ועדת השחרורים, מרדכי בלזר, צריך ללכת לחגיגת ברית מילה של נכדו.
המומים ונבוכים עלו הסנגורים, שהמתינו שעות ארוכות למלא את חובתם, והקשו: מדוע לא יושלם יום הדיונים כפי שנקבע מראש? או אז השיב היו"ר מרדכי בלזר בתמיהה משל עצמו: אני לא מבין... אתם מצפים שלא אלך לברית המילה של נכדי? אמר ועזב את אולם הדיונים, עלה על רכבו ונטש את המקום.
המומים עוד יותר, ונטושים בפועל, וכאשר הם נותרים באולם הדיונים יחד עם נציגת היועץ המשפטי לממשלה וקצינת האסירים, ביקשו הסנגורים החלטה בכתב בדבר הפסקת הדיונים. או אז ניסחה קצינת האסירים, בצוותא-חדא עם נציגת היועץ המשפטי לממשלה, את ההחלטה, עליה חתומים כביכול כל חברי הוועדה. החלטה שלא נוסחה על-ידם ולא בנוכחותם. וזהו נוסח ההחלטה:
- "הדיונים הסתיימו בשעה 13:00, נוכח נסיבותיו האישיות של השופט. הדיון יידחה למועד שיתואם עם בא-כוח האסיר".
המדובר בהחלטה הנחזית להיות לקונית, אך היא מהווה ביטוי גס למרמס זכויות אדם. ההחלטה נחזית להיות עניינית, אך היא אינה אלא שרלטנות ואחיזת עיניים, שכן היא לא נכתבה על-ידי ועדת השחרורים עצמה, ואין מדובר בסיום דיונים, אלא בקטיעת דיונים באופן בלתי חוקי - בלא תיאום מוקדם, ומחמת חוסר אחריות אישית וציבורית מצד היו"ר מרדכי בלזר.
יאמר כאן: זכותו של היושב-ראש, כמובן, להשתתף בחגיגת הברית של נכדו, כפי שזו הייתה זכותו להימנע מליטול על עצמו את תפקיד היושב-ראש באותו יום דיונים. לזאת היה צריך לדאוג, מבעוד מועד, שהרי מועד הברית ידוע מראש - שמונה ימים מעת הלידה... - אלא אם אבי הרך הנולד מתנהל באופן מופקר כמו הסב המוזר. לא מיותר להדגיש גם בפני בלזר, כי זכותם של האסירים לעמוד על-כך שיקבלו את יומם בפני הוועדה, קל וחומר כאשר מדובר בדיון שנקבע מראש חודשים קודם לכן ובהליך שתכליתו בחינת שחרורם מהכלא בניכוי שליש.
