היהיר, השאפתן והמנותק

ומכאן אל סיפור החשמונאים שאנחנו חוגגים את עלייתם המפוארת ומדחיקים את הסיבות לנפילתם הטראגית. בשנת 671 לפני הספירה פרץ מרד החשמונאים. קמה מחדש ממלכה יהודית עצמאית בארץ ישראל, ששלטה על שטחים רחבים משתי גדות הירדן והביאה על הארץ פריחה גדולה, חומרית ורוחנית. אולם, בכל התקופה הזאת ועד לאובדן העצמאות בשנת 63' לא פסקה אף ליום אחד אש המחלוקת בקרב היהודים - מחלוקת בין חסידים למתייוונים, בין פרושים לצדוקים.

כבר אצל אלכסנדר ינאי, שלכאורה היה כובש גדול, אפשר להבחין בתחילת הסוף. ינאי, ששימש גם ככוהן גדול, ביקש להתגרות בפרושים ובחג הסוכות נסך בבית המקדש את המים על רגליו. בתגובה רגמו אותו באתרוגים וחייו ניצלו רק הודות לחיילים גויים שכירים, שהרגו 6,000 נפש. בין ינאי לעם, שנהה ברובו אחרי הפרושים, התלקחה שנאה יוקדת. ינאי - אטום כמו שהיום אהוד ברק אטום - לא חש כל סכנה והמשיך במלחמותיו בעבר הירדן נגד הנבטים, נקלע למארב וכל צבאו הושמד. בקושי הגיע, לבדו, בחזרה לירושלים, ושם פתחו נגדו הפרושים במלחמת דמים שארכה 6 שנים. ינאי המותש ניסה להושיט להם את ידו לשלום ושאל לתנאיהם. ענו לו: המוות שלך! יתר על כן, הם התחברו אל המלך הסורי ההלניסטי דמטריוס אויקירוס (!) למלחמה במלכם היהודי. הצבא היווני וצבא ינאי לחמו זה בזה ליד שכם, כשיהודים לוחמים בשורות המלך היווני. מלך סוריה ניצח וינאי שוב נשאר לבדו, תועה בהרי השומרון. או אז ריחם עליו העם ו-6,000 יהודים ערקו ממחנה המלך היווני ועברו אל ינאי. פרושים שהמשיכו במלחמה הסתגרו במבצר, המבצר נפל ואז - העלה המלך ינאי ביום אחד 800 מהם, יהודים בני עמו, על הצלב, למות בעינויים נוראים!

בשש שנות מלחמת האחים הרגו היהודים אלה באלה 50,000 נפש! לאחר מותו של ינאי נהנתה יהודה עוד משנים ספורות, טובות, תחת מלכותה של אלמנתו שלומציון, ואחר-כך החלה השקיעה.

לשם מה נכתבת ההיסטוריה, אם לא כדי ללמוד ממנה?

כמה זמן עבר בין ימי המרד המפוארים ועד למלחמת האחים המבישה הזאת? כמאה שנים! המחשבה טורדת, אבל אסור להתחמק ממנה: מדינת ישראל קיימת 62 שנה, ומשנה לשנה גוברות המחלוקות והשנאות.

האם צודקת רא'אל איזאק שכתבה "האופי הוא הגורל" ואין דרך לשנות את היהירות של ברק, את האמביציה נטולת הרסן של פרס ואת הנתק בין דיבור למעשה אצל נתניהו?

ועל הכל - מצית הבערה, ברק, פועל ברשותו ובסמכותו של מי שמעליו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. משתיקתו היו יכולים להסיק שהוא לא בעניינים, ולא היא. כששר האוצר שטייניץ מתח ביקורת על בג"צ ידע נתניהו להסתייג מיד בלשון חריפה וליישר קו עם האליטות, כפי שהוא עושה בשיטתיות בכל כהונתו השנייה. וכאשר שר המשפטים הציע רפורמה בייעוץ המשפטי לממשלה והרגיז בכך את אלה ששרון קרא להם "כנופיית שלטון החוק", שוב מיהר נתניהו להתערב והשתיק את שר המשפטים.

רק לאיש אחד, ובנושא אחד, הוא נותן יד חופשית - לברק במלחמה שהכריז נגד המתנחלים. ואכן, גם לאחר שהתפוצצה בציבור פקודת המבצע לדיכוי מפעל ההתנחלות, נתניהו לא פצה את פיו.

וזה מחזיר אותנו אל השאלה: מי אתה, בנימין נתניהו?

תשובה מעניינת מצויה במאמר של הגברת רא'אל ג'ין איזאק בפרסום האמריקני "אאוטפוסט" מאוגוסט 2009, שכותרתו "האופי הוא הגורל". איזאק טוענת שהדבר הכי מתסכל באופיו של נתניהו הוא הנתק בין דעותיו למעשיו. היא מצטטת מתוך נאום שנאם אך זה עתה, ובו דרש שפירוז המדינה הפלשתינית יובטח "בהסדרי ביטחון משוריינים", שאם לא כן היא תהפוך לעוד בסיס לטרור. נתניהו גם פירט בנאומו, מהו פירוז: ללא צבא, ללא שליטה על המרחב האווירי, עם אמצעי ביטחון למנוע הברחת נשק, עם איסור לכרות הסכמים צבאיים.

וממשיכה המחברת:

"אין איש היודע יותר טוב מנתניהו, כמה אידיוטי הוא הדיבור הזה. ומדוע? מפני שנתניהו בעצמו הסביר את זאת בנאומו מן ה-12 למאי 2002 במרכז הליכוד, שבו תקף את תוכניתו של שרון להקים מדינה פלשתינית מפורזת. וזה מה שאמר שם נתניהו:

"הפלשתינים יתבעו את כל הסמכויות של מדינה - כמו שליטה על הגבולות, ייבוא נשק, שליטה על המרחב האווירי... והיכולת לכרות הסכמים ואמנות צבאיות עם מדינות אחרות. ברגע שאתה נותן להם מדינה, נתת להם את כל הדברים האלה, גם אם יהיה הסכם שיאמר ההפך. מפני שתוך זמן קצר הם ידרשו את הדברים האלה וייקחו אותם, והעולם יעמוד בצד ולא יעשה כלום. אבל העולם יבלום אותנו מלבלום אותם. וכך ייצא, שיצרנו במו ידינו איום על עצם קיומנו. מה יהיה אם הפלשתינים יעשו את מה שעשו הגרמנים אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר ביטלו את האזור המפורז? העולם לא עשה כלום, והעולם לא יעשה כלום גם עכשיו".

הסבר קצר: "האזור המפורז" היה חבל ארץ על גדת הנהר ריין שבו הייתה מרוכזת תשלובת הפחם והפלדה של גרמניה, שבלעדיה לא הייתה מסוגלת לעשות מלחמה. המעצמות המנצחות אילצו את הגרמנים לחתום בהסכם השלום של וורסיי שהם לא יחזיקו באזור הזה, שאינו רחוק מגבולות בלגיה וצרפת, כל צבא וזאת מתוך החישוב ההגיוני, שברגע שגרמניה תגלה סימן כלשהו של תוקפנות, ייכנס לתוך האזור המפורז הצבא הצרפתי שמנה מיליונים, בעוד שלפי וורסיי כוחה של גרמניה הוגבל ל-100,000 חיילים בלבד. כך השלו את עצמם שעקרו את שיניו של הנמר. ומה קרה במציאות? בשנת 1936 הצעיד היטלר את צבאו לתוך האזור המפורז, אף אחד לא נקף אצבע והדרך נסללה אל מלחמת העולם השנייה.

ובחזרה לנתניהו. כמה משכנעים היו נימוקיו במרכז הליכוד, ולמרות זאת אותו האיש עושה היום, וגם מסביר - את ההפך, מבלי להסמיק ולהניד עפעף! הוא דומה לשחקן הקורא בהטעמה נפלאה טקסט שאינו שלו. מחר יעלה על הבמה ויקרא טקסט הפוך, ובטון משכנע לא פחות.

בקדנציה הזאת הוא קורא תמלילים של פרס, ברק, האליטות והשמאל, אבל גם לו קרא תמליל לאומי, זה לא היה משנה דבר. ממילא אין ערך לשום מילה היוצאת מפיו. לצפות לישועה מנתניהו, זה כמו להתייחס להמלט של שייקספיר כאלו היה באמת נסיך הכתר של דנמרק.

שימו לב לפרס, שימו לב לברק. שם נופלות ההחלטות. ברק מסתכל על ח"כ בן-סימון, פנאט השופע רעל וארס כלפי המתנחלים ובן-סימון מונע את הפילוג במפלגת העבודה, כל עוד ברק רודף את המתנחלים. ומה אומר בן-סימון? "40 שנה חיכינו לזה!". שימו לב: הוא חיכה לשווא אצל אשכול, גולדה, דיין ורבין, כולם ממפלגתו, וגם אצל המומרים שרון ואולמרט, ולא זכה. רק אצל נתניהו יזכה, כך הוא מקווה, לראות במפלתם של שנואיו. מבצע העוצמה המשתקת אמור לקרב אותו אל מטרתו.

מעבר לשר הביטחון, מסמך-העוצמה-המשתקת מעיד גם על מנסחיו, ואלה לא היו שין-גימלים, כי אם קצינים גבוהים בפיקוד המרכז. לכן, המסמך הזה שולח קרן אור לתוך מוחות הקצונה הגבוהה, והאור הזה אפל. הוא חושף צמרת צבאית שמאלנית, שיותר ויותר רואה במקביליה הקצינים הפלשתינים "עמיתים" ובבני עמה המתנחלים יריב וצד שכנגד, שנוהגים בו כמו באויב.

מבצע העוצמה המשתקת מלמד עוד משהו: לא ייתכן שמאמץ צבאי ופוליטי אדיר כזה עושים רק לצורך תשעה חודשים ומשהו. מי שהגה את התוכנית הזאת זומם לשבור למתנחלים את המפרקת לא לטווח של תשעה חודשים, כי אם לנצח. הוא יודע שההקפאה מתוכננת להיות קבע ואקדמה לגירוש, קשירת האבר וניתוק זרימת הדם לפני כריתתו.