הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   אתיקה  משפט  שפה ושיח 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 הקר שמואל
 מילשטיין נועה
 טבול מתן
 פריש אריאל
 נשר עודד
 שוב אביעד
 סירוטה-הולנדר דפנה
 רייך שירה
 שפינט-סיראי שרון
 וינרוט יחיאל
 פישלר (פיני) פנחס
 שוב שמואל
 זוקין קרן
 בן-אריה יפעת
 שויצקי אמיר
 וינרוט יעקב
 צדקיהו אייל
 ויזל נוגה
 חוגרי אופיר
 שוב ושות', משרד עורכי דין
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
הנוטרה דאם זקוקה לשיפוץ
01/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
"רוצה לקנות חנות?"
01/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
סדוקה
01/08/2017   |   יוסף כהן-אלרן
 
 
 
הפנים האמיתיות של בנימין נתניהו
01/08/2017   |   מתי דוד
 
 
 
תקציב המדינה - זוויות להבנתו
01/08/2017   |   דניאל גלילי
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
ההבדל בין פקיד-משפט לשופט
סירוב לשחק את תפקיד 'מתנחל/דתי המחמד' של האליטה המשפטית השלטת [הרשות השופטת]

סקירת השופטים שעשו את זה מגלה על-פי רוב מצרף של תכונות דומות. לכולם יש מלבד אותן דרישות מינימליות (כמו ידע משפטי ויכולות ניתוח וכתיבה) גם אומץ לב ועמוד שדרה אידיאולוגי ונכונות לשלם מחיר אישי. ואלה מאפשרים להם לעמוד מול ההמון שמבקש את ליטרת הדם שלו ולא רגיל שלא מסכימים איתו.

אין פה סייגים מתחכמים או משפטים מורכבים שמותירים בסיומו של יום את האדם ברחוב משותק בלי לדעת מה עליו לעשות. סולברג, ושוב בניגוד לרבים מחבריו לכס השיפוט, לא מתחמק מאחורי מילים ולוקח את האחריות על עצמו כשהוא קובע שלא רק שאין חובת נסיגה אלא שיש ציווי הפוך.

שופט נמדד בין השאר באומץ ליבו ובעמוד השידרה האידיאולוגי שלו ובנכונותו לשלם מחיר אישי עיון בפסקי הדין של סולברג מעיד שהוא כזה

>
▪  ▪  ▪
נועם סולברג הוא שופט בישראל. לכאורה לא אמרתי בכך כלום שהרי ברור שהוא כזה שכן הכול יודעים שהוא מונה לתפקיד על-ידי נשיא המדינה לאחר שעבר בחירה באמצעות הוועדה למינוי שופטים. ואף על-פי כן הדבר אינו ברור מאליו. יש רבים מבין אלה שהתמנו לשיפוט שאינם באמת שופטים. הם אולי כותבים פסקי דין והם אולי זוכים לשמוע את הכינוי "כבודו" מופנה אליהם אך הם לא התעלו באמת לדרגת שופט. הם נותרו פקידי משפט בכירים, אם תרצו, בתעשיית השיפוט הישראלית. פקידים שנעדרת מהם הגדולה המשפטית שהיא ורק היא הופכת אדם לשופט של ממש.

מהי אותה גדולה משפטית? זו אולי אחת השאלות הקשות ביותר לפיצוח. תורות שיפוט רבות ניסו לענות עליה ולא בהצלחה יתרה. ברור לכל שלא די בידע משפטי, ביכולות הכרעה, במיומנות כתיבה וכיוצא באלה. אלה תנאים בסיסיים אך ברור שהם אינם מספיקים. השאלה היא מה "המטען הנוסף" הדרוש כדי שאותו שופט להלכה יהפוך גם לשופט למעשה. שופט מהסוג שפרחי המשפט של השיטה מתחנכים על מורשתו, מתווכחים עם פסיקותיו ובולעים סיפורים על חייו בתשוקה אמיתית לפצח את הקוד. שופט שמצליח לצאת את גבולות המגרש המשפטי אל הזירה הציבורית הכללית ולהשפיע גם שם, הרחק מאולם בית המשפט הממוזג.

סקירת השופטים שעשו את זה מגלה על-פי רוב מצרף של תכונות דומות. לכולם יש מלבד אותן דרישות מינימליות (כמו ידע משפטי ויכולות ניתוח וכתיבה) גם אומץ לב ועמוד שדרה אידיאולוגי ונכונות לשלם מחיר אישי. ואלה מאפשרים להם לעמוד מול ההמון שמבקש את ליטרת הדם שלו ולא רגיל שלא מסכימים איתו. מטבע הדברים מדובר באנשים מרגיזים. הרי הם מעזים לא להתיישר עם הרוח השלטת ולא פעם אפילו בולמים את פעילותם של אלה שהתרגלו להיות הצודקים והמחליטים היחידים. די להזכר בקריאות ה"מי שמך" שהשמיעו הטייקונים ודובריהם בתקשורת כנגד בית המשפט העליון כשזה ביטל את הפרטת בתי הסוהר או את הביקורת הרבה שעורר אהרן ברק מצד המפלגות הדתיות שבתקופת השיא שלהם התרגלו שאיש לא יכול להתנגד להן, כדי להבין זאת. שופט אמיתי אולי אינו שש להכריע אבל לא חושש מהכרעה גם אם ברור לו שזו תעורר סערה. בכך מסייע המשפט לקידום החברה כולה (לדעת תומכי אותה מגמה) או להסגתה לאחור (לדעת מתנגדיהם). תנועה זו חיונית לכל חברה ששואפת חיים.

סקירת פסקי הדין של השופט נועם סולברג מלמדת שהוא נמנה - ועוד איך הוא נמנה - על האחרונים. בעידן של מערכת שיפוטית אפרורית כשרק מועמדים בינוניים שמשתדלים לא להרגיז איש ולא להתעמת על שום דבר חשוב מתקדמים, אין זה דבר של מה בכך. אני כותב את זה בצער, שכן המשך תהליך הבינוניזציה הזה של מערכת המשפט שלנו יביא בסופו של יום לניוונה המוחלט, לשמחת הכוחות האנטי דמוקרטיים שכבר מרימים ראש כאן.

יש הרבה דוגמאות לתכונות אלה של השופט סולברג אבל נדמה לי שפסק הדין שהוא נתן בעניין שמואל יחזקאל הוא המובהק שבהן. כל סגולותיו השיפוטיות באות בו לידי ביטוי. באותה פרשה זיכה סולברג את שמואל יחזקאל, חייל ששירת שירות סדיר כשוטר במשמר הגבול מאשמת הריגה לאחר שהוא ירה בסמיר דארי והרגו במהלך התפרעות שהתרחשה בשכונת עיסאוויה בירושלים. ההתפרעות החלה כשצעירי השכונה ניסו למנוע מעצר של גנבי רכב ובהם אחיו של דארי המנוח. האחרון ניסה לשחר את אחיו העצור, בדרך פגע (בדיעבד בטעות) בשמואל יחזקאל וכשזה חשב שדארי מתכוון לשוב ולפגוע בו הוא ירה בו. בדיעבד הסתבר שמדובר היה בטעות והמנוח לא התכוון לפגוע בו. סולברג (אגב כמו התביעה) בחר להאמין ליחזקאל שהוא חש מאויים וזיכה אותו כשהוא קובע שהוא פעל מתוך הגנה עצמית מדומה. משפטית פסק הדין בנוי לתלפיות ומושתת כולו על אדנים עובדתיות שאין עליהן מחלוקת. אבל סולברג לא עוצר כאן - כמו שהיו עושים חלק ניכר מהשופטים שמעדיפים להחליט כמה שפחות - אלא קובע גם הלכה משפטית בנוגע לאי-קיום חובת הנסיגה על השוטר שירה. חובה שהמשפט הפלילי הקים כדי לעודד אנשים לסגת כשהם יכולים ולמנוע תגרות ואסונות מיותרים. כך למשל, טענה התביעה בתיק הזה שעל יחזקאל היה להתחמק מהמנוח ולהציל את עצמו במקום לירות בו. סולברג לא מהסס לקבוע דברים הפוכים. "כל אדם אשר יש ביכולתו לפעול נגד התוקף, אם משום שהוא נושא נשק או שהוא בעל תושיה מסיבה אחרת, רשאי לפעול נגדו, ואף ראוי שיעשה כן ולא ייסוג ויחפש מקלט לנפשו-שלו בלבד" - הוא כותב ומוסיף: "הדבר מתחייב במיוחד על-רקע המציאות הביטחונית שבה שרויים תושבי מדינת ישראל, אך נכון כנורמה כללית בהתנהגות בין בני אדם".

אפשר לא לאהוב את ההלכה הזו (ואני לא אוהב אותה מסיבות שעוד אבהיר בהמשך), אבל אי-אפשר להכחיש את בהירותה. אין פה סייגים מתחכמים או משפטים מורכבים שמותירים בסיומו של יום את האדם ברחוב משותק בלי לדעת מה עליו לעשות. סולברג. ושוב, בניגוד לרבים מחבריו לכס השיפוט, סולברג לא מתחמק מאחורי מילים ולוקח את האחריות על עצמו כשהוא קובע שלא רק שאין חובת נסיגה אלא שיש ציווי הפוך.

פסק הדין הזה מייצג נאמנה גם את תפיסתו של השופט סולברג וגם את דרך עבודתו. על הסקאלה שבין שמרנות לליברליזם, אין ספק שסולברג נוטה לשמרנות. הוא מכיר בחשיבות זכויות האדם אבל לא נותן להם עליונות (כמוני) על אינטרסים אחרים כמו ביטחון החברה. אני למשל תומך בחובת הנסיגה כי בעיני זכויות האדם - ולא רק זה החף מפשע - חשובות יותר מערכים אחרים. סולברג חושב אחרת וזו זכותו אבל הבהירות בה הדברים נכתבים מאפשרת שיג ושיח ציבורי ואת זה אני מכבד.

גם צורת עבודתו - שכאמור פסק דין זה הוא רק דוגמה אחת מני רבות - ברורה. אין פה אקטיביזם משפטי מנותק מהפעולה המשפטית בשטח (מהסוג שמפריח קביעות נורמטיביות באוויר בלי שהן מתחייבות מתוך הפרשה שנדונה, כאילו מנצל הזדמנות לומר את דברו שנקבע מראש) אלא עבודה משפטית שחורה עם פטיש ואזמל . הקשר הוא כל הזמן לעובדות שנקבעות ונחוצות לעניין וסולברג עושה זאת בצעידה מדודה. כמו שראוי לעשות כשדנים בדיני נפשות. בלי אקרובטיקה שיפוטית מיותרת.

בניגוד לעמדת האליטות [פלאש 90]

האומץ לומר זאת מפורשות ובכך להקים עליו את אותם אויבים חזקים (ומי שראה את מסע התעמולה הסטלינסטי שהתנהל נגדו על ידי אותה קבוצה של עיתונאים ומשפטנים כשהוא היה מועמד לעליון מבין בדיוק במי מדובר) מרשים למרות שגם אני מתנגד לחלק מהקביעות בפרשה.

אומץ לשחות כנגד הזרם

פרשה זו היא גם דוגמה טובה לאומץ ליבו של סולברג. גם מי שלא בקיא ברזי דיני העונשין ובהלכות הגנה עצמית מדומה היה מבין שזיכוי כזה לא יתקבל במחיאות כפיים בקרב האליטה המשפטית – תקשורתית שמתקראת (בעיני בטעות) "שמאל" בישראל. במיוחד כשזה בא משופט חובש כיפה שמתגורר ב"שטחים". ככזה הוא אוטומטי חשוד בהטייה ובחברות ב"גיס חמישי" במחתרת היהודית הבאה שמבקשת להרוס את מערכת המשפט מבפנים.

אני מניח שסולברג ידע שהוא היה מקבל תשואות מקרב אותם גורמים שניכסו לעצמם את שלטון החוק והצדק לו היה מרשיע את יחזקאל אלא שהוא, מעשה שדים, מצא עצמו מאמין דווקא לנאשם ומקבל את גרסתו וכאמור הוא גם מאמין בסט ערכים אחר שקרוב יותר לשמרנות. האומץ לומר זאת מפורשות ובכך להקים עליו את אותם אויבים חזקים (ומי שראה את מסע התעמולה הסטלינסטי שהתנהל נגדו על-ידי אותה קבוצה של עיתונאים ומשפטנים כשהוא היה מועמד לעליון מבין בדיוק במי מדובר) מרשים למרות שגם אני מתנגד לחלק מהקביעות בפרשה. סולברג גם גילה אומץ כשהעז לקבוע, בניגוד לדעת האליטה המשפטית, שסירוב שר הפנים לתת דרכון לישראלי שהשתמט משירות בצה"ל "סביר והגיוני". גם בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין לא היה צריך להיות נביא גדול כדי להבין איך תתקבל הפסיקה נגד גורמים רבי עוצמה כאלה וכאמור זה חשוב בעיני למרות שגם כאן אני חולק על חלק מקביעותיו.

כמי שעבד בצמידות ליועצים משפטיים רבים אני מניח שסולברג ידע שהדרך לבית המשפט העליון או למשרת היועץ המשפטי לממשלה תלויה בהרבה גורמים שמרביתם לא קשורים בתכונות הטרומיות של המועמד. כמי שמכיר את משפחות המלוכה המשפטיות שלנו ואת דרך התנהלותן מבפנים, הוא בוודאי ידע איך עובדת שיטת החבר-מביא-חבר והבן-משפחה מביא עוד בן-משפחה. דווקא כחובש כיפה שגר בשטחים היה לו יתרון כמי שהיה עונה לצורך למלא מכסה מסויימת בשורת המינויים ולהראות את נאורותה הלבנה של אותה קבוצה. לו פעל כדתי או כמתנחל-מחמד והיה מתיישר לפי המחשבה האחידה הרדודה שמאפיינת את אותה קבוצה, הוא כבר מזמן היה בדרך לעליון או למשרת היועמ"ש. אבל אומץ ליבו והמצפן הפנימי כמו גם תחושת האחריות לא איפשרו לעשות זאת. הצדק גבר על החוכמה בעניין זה, ומאחר שמדבר בעניין שהוא עתיד לשלם על זה מחיר אישי אני יכול רק להצדיע לו על כך.

לו הייתה פועלת פה שיטת מינוי שופטים מתוקנת כמו בארה"ב, כששופטים נבחרים לא רק על-פי יכולתיהם וניסיונם אלא גם לפי תפיסת עולמם בצורה שקופה שמכבדת את הציבור, סביר להניח שלא הייתי נמנה על התומכים בסולברג בגלל הפער האידיאולוגי שבינינו. אבל במצב הדברים הנוכחי בישראל כאשר שופטים מתמנים במחשכים כשאנו לא יודעים על אמונותיהם ותפיסת עולמם כמעט כלום וזאת כחלק מאותה תרבות שקרית שמבקשת להמשיך ולמכור לציבור את כזב האובייקטיביות (ובדרך זו ממנה בעיקר את אותם אנשים שוב ושוב) – אני שמח שסולברג יושב שם, ולו היה הדבר בידי הייתי תומך במינויו לבית המשפט העליון. על-רקע הבינוניות שפשתה במערכת השיפוט, אומץ ליבו ונכונותו לצאת נגד הזרם חיוניים יותר מאי פעם.

תאריך:  26/12/2009   |   עודכן:  26/12/2009
עו"ד יובל אלבשן

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ההבדל בין פקיד-משפט לשופט
הודעות  [ 19 ] מוצגות  [ 19 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
לין 64
26/12/09 12:10
 
לורי שם טוב
26/12/09 14:33
 
לין 64
26/12/09 18:48
 
ללורי
26/12/09 22:21
2
לורי שם טוב
26/12/09 14:20
 
yoni ziv
26/12/09 18:13
3
פדרבוש
26/12/09 15:38
4
יוא"ב
26/12/09 18:30
5
יהושפט מוסרי
26/12/09 18:52
 
אינדן דינו
27/12/09 06:17
6
אילנה דיין מפלצת
26/12/09 19:02
7
כנניהו המיסר
26/12/09 19:41
8
מטאטא
26/12/09 19:42
9
eric
26/12/09 19:51
10
מזר
26/12/09 20:56
11
מילים כדרבנות!
26/12/09 22:46
12
ש. דולב
27/12/09 03:38
13
סובייקטיביות
28/11/11 11:08
14
גדדדדדד
2/12/11 17:10
פורום: אקטיביזם שיפוטי כתוב הודעה
+
אחד העם
1/06/17 20:40
 
ע_הראל
20/07/17 16:32
 
ע_הראל
20/07/17 18:31
 
בני בנקר
21/07/17 15:13
 
ע_הראל
22/07/17 22:45
 
אחד העם
23/07/17 09:36
 
ע_הראל
23/07/17 15:18
+
מרק_טווין
6/05/17 10:57
+
שלום.
6/05/17 09:34
+
חיים ו.
15/01/15 21:35
 
הגלשנית
12/05/15 15:50
 
בני בנקר
18/05/15 15:22
 
אחד העם
1/07/15 14:22
 
צורי
14/08/15 10:16
 
אחד העם
15/08/15 03:37
 
צרצר
8/04/16 10:43
 
חיים x
2/12/16 22:30
 
שלום.
6/05/17 09:29
+
בני בנקר
2/12/16 12:08
+
חבל מאוד
13/11/16 14:16

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
"ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע ל-14 חברי כנסת המהווים מחצית מחברי סיעת קדימה בכנסת תפקידים מיניסטריאליים וממלכתיים תמורת הצטרפותם לקואליציה הממשלתית" [מן העיתונות].
26/12/2009  |  אריה אבנרי  |  מאמרים
אחרי הזובור שעשה בשעתו אריק שרון לליכוד, כאשר הבריח ממנו את טובי אנשיו לקדימה, משיב עכשיו ביבי נתניהו אש למקורות הירי עליו: הוא עושה כל שלאל-ידיו כדי לפרק את הגדולה שבמפלגות ולהחזיר את כבשת הרש - הלא הם עריקי קדימה - לחיק מפלגתם המקורית.
26/12/2009  |  ראובן לייב  |  מאמרים
מיום כיבוש ארץ ישראל על-ידי המוסלמים חלה תמורה משמעותית במאזן הדמוגרפי בארץ - עקב יישובה על-ידי המוני "מתנחלים", בני הדת המוסלמית על כיתותיה, אשר הצטרפו לבני הדת המוסלמית, שכבר ישבו בארץ במספר מועט יחסית. מארצות שונות נכנסו לארץ ישראל מהגרים מוסלמים, ערבים ולא ערבים, שחלקם נטמע ביישוב הערבי בארץ וחלקם שמר על בדלנותו עד עצם ימינו אנו.
25/12/2009  |  טל בן דור  |  מאמרים
"איני מסכים עם הדברים שאתה אומר, אך אלחם עד טיפת דמי האחרונה למען זכותך לומר אותם" - אמר וולטר, שחי בין השנים 1694-1778. זוהי תמצית חופש הביטוי ההכרחי לקיום חברה חופשית. בפיאסקו הפוליטי המביך של השבוע מככבים מי שלא הפנימו עיקרון זה. למרבה החרדה, הם יושבים בבית המחוקקים ומופקדים על שמירת חירויותיהם של אזרחי ישראל. כך הרשו לעצמם חברי הכנסת יואל חסון ודניאל בן-סימון לקדם הצעת חוק שנועדה להביא לסגירתו של עיתון בישראל.
25/12/2009  |  בועז ארד  |  מאמרים
סטפני שאבט מפריס העבירה 2,000 יורו, ג'וזף פריאל מציריך הוסיף 9,500 שקל וסטנלי בלאק מבברלי-הילס השלים 2,500 דולר. אליהם הצטרפו 63 יהודים טובים, שתרמו ברוחב לב לקופתו הצנועה של ח"כ יואל חסון, אשר שָֹשֹ לקבל מימון מיהודי התפוצות אך מבקש לאסור עליהם להוציא לאור עיתונים בארץ הקודש.
25/12/2009  |  עדו שטרנברג  |  מאמרים

פורומים
אקטיביזם שיפוטי
אתיקה
משפט
שפה ושיח
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט