באזור התעשיה של הרצליה, המשופע במסעדות, שמור מקום של כבוד ל"ג'ויה" (רחוב שנקר 9), המייצגת את המטבח האיטלקי במיטבו. למסעדה הוותיקה יצאו מוניטין בעיקר בזכות הפיצות והפסטות המשובחות, שלא היו מביישות שום מסעדה לשמה בארץ המגף.
עם בוא החורף גיוונה "ג'ויה" את התפריט השמרני שלה והוסיפה לו תבשילים חדשים. בימי החול של השבוע היא מציעה תפריט עסקי אטרקטיבי, זול במיוחד. הסבנו בה, בשעת צהריים של יום ראשון, על רצפת-עץ מחוממת, ספונים לשולחן מעוצב בסגנון סולידי, אל מול בר ענק.
מנת הדגל
ביקשנו לפתוח ב"ספסייאליטה" של "ג'ויה" - הלא הוא מרק האיכרים "ריבוליטה", ששמו יצא זה מכבר לפניו ושאין כמותו לחמם חדרי-בטן ביום קר. לאכזבתנו נאלצנו לוותר עליו, באשר הוא מוגש רק לעת ערב. ה"במקום" היה מרק חומוס, שאיבד מטעמו הדומיננטי ושנותר מעט תפל מחמת תיבול לא-מוצלח. כנספח למרק הוגשו פרוסות פוקצ'ה, עם רסק-עגבניות. לבת הזוג הוגש אינסלטה - סלט-ירקות איטלקי טרי ומרענן, מתובל היטב בשמן-זית.
מן המנות העיקריות נדלקתי על הקסטניה - מנה גדושה של כבדי-עוף בערמונים, שהיא גם מנת הדגל החדשה של "ג'ויה". טעמה של המנה המתקתקה, בהשראתו של יין דומיננטי, היה משובח, וכנספח אליה הוגשו, לפי בקשתי, ירקות-שורש, במקום מחית החצילים השיגרתית. השילוב המקורי שלי התגלה, בסופו של דבר, כמוצלח. בת הזוג בחרה בחזה-עוף בג'ינג'ר, צלוי בתנור ומושרה בסויה, עם רוטב איולי. בצידו הוגשה מחית תפוחי-אדמה עם אספרגוס חלוט ברוטב-מיונית. גם המנה הזו כלל לא איכזבה.
מקורי וייחודי
מבין הקינוחים הלכנו על הספומה - מעדן מקורי וייחודי של "ג'ויה", המורכב משכבות של מרנג-לימון וסלט-פירות אקזוטי. אספרסו כפול וסודה איטלקית בצידו, כמנהג ארץ המגף, היו האקורד האחרון של כרה לשמה. השירות היה מהיר ויעיל. שילמנו 175 שקל, כולל תשר של 15 אחוז - מחיר אטרקטיבי ומיוחד לסעודה דשנה וטעימה לשניים, שלא מצאנו זול הימנו בשום מסעדה אחרת.
