חקירת מומחה - והצגת שאלות הבהרה <br>

לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה המתמנה על-ידי בית המשפט, כל צד לדיון רשאי גם לחקור את המומחה וגם להציג בפניו שאלות הבהרה.

נשאלת השאלה - האם יש חפיפה בין שתי פעולות אלה?
לאמור: האם הצגת שאלות הבהרה מהווה מיצוי הזכות לחקור את המומחה?

ועוד: האם ויתור על הצגת שאלות הבהרה - בכללן, או בחלקן - מהווה גם ויתור על זכות החקירה?
האם צד שלא הציג שאלות הבהרה למומחה בית המשפט על חוות דעתו - בנושא מסוים, או בכלל - איבד את הזכות לחקור את המומחה באותו נושא, או (אם לא הציג כלל) איבד כליל את זכות החקירה?

לו הייתה החקירה תחליף להצגת שאלות הבהרה, הרי ודאי שבית המשפט לא היה צריך להרשות חקירה משהומצאו שאלות והמומחה ענה עליהן. החקירה הייתה מורשית במצב זה רק אם שתשובותיו של המומחה - היו לוקות בהתחמקות או התעלמות מהשאלות, ועל-מנת שהתשובות יושלמו - הייתה החקירה מותרת.

בנוסף, לו אכן הייתה חפיפה בין המטרה של חקירת המומחה, לבין המטרה של הצגת שאלות ההבהרה, הרי בית המשפט לא היה צריך להיעתר להרחבת היריעה בחקירה מעבר לשאלות שהוצגו כשאלות הבהרה, כי חד הן. בפועל ולמעשה, החקירה אינה מוגבלת לנושאי שאלות ההבהרה.

בית המשפט העליון (רע"א 1017/01 אלברטוניקס נגד אילן בר, שופט: א' ריבלין) דן בסוגיה הנ"ל ופסק:

"לא מצאתי כי בשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, יש מיצוי או ויתור על זכות החקירה הנגדית. שאלות ההבהרה, כשמן כן הן, נועדו להבהיר את חוות הדעת. ואילו החקירה הנגדית, מטרתה לסתור את המסקנות העולות מחוות הדעת. ולא הרי אלה כהרי זו. ברי, אפוא, כי שאלות ההבהרה אינן יכולות לבוא תחת החקירה הנגדית".

פסק הדין מופיע בספר "עדות מומחה" מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי" מהדורה שנייה בעמוד 757.

לפיכך, לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט יוכל ב"כ צד לדיון להחליט לנקוט באחת הדרכים הבאות, בהתאם לנסיבות - לאמור - בהתאם למידת שביעות רצונו מהתשובות:

• לא להגיש שאלות הבהרה וגם לא לחקור את מומחה בית המשפט, ואז יקשה עליו להשיג על חוות הדעת של מומחה בית המשפט בסיכומים.

• להגיש שאלות הבהרה, מבלי לחקור את המומחה - במקרה כזה תהיה כמובן אפשרות להשתמש בתשובותיו של המומחה בכתיבת הסיכומים, אך יקשה למי שויתר על החקירה הנגדית - להשיג על ממצאי חוות הדעת מהבחינה המקצועית.

(כמובן שמהבחינה המשפטית - הוא יוכל להשיג על חוות הדעת של מומחה בית המשפט, וכך גם מהבחינה העובדתית, לאור טענות משפטיות הדוחות את פרשנותו המשפטית של מומחה בית המשפט, ולאור ראיות שמטילות ספק או סותרות את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אולם לא תהיה אפשרות לערער על אמינותו של המומחה, או על מיומנותו).

• להגיש שאלות הבהרה (כדי לגרום להבהרה ולהשלמה של חוות הדעת) ובנוסף גם לחקור את המומחה (כדי לערער את מסקנות חוות הדעת, או גם כדי לערער את ממצאיו המקצועיים/העובדתיים). במקרה כזה, הכול יהיה פתוח בסיכומים - יתקבלו ויידונו גם טענות שיושתתו על התשובות של המומחה אשר הן יהיו כחלק מחוות הדעת, ויידונו גם טענות בכיוון השגה על ממצאי המומחה לאור חקירתו.

• להסתפק בחקירה - במקרה שחוות הדעת ברורה, אך עדיין נראה שהמומחה הסיק מסקנות לא נכונות ו/או שגה בחוות דעתו. במקרה כזה יהיה מקום לערער על חוות הדעת של המומחה לאור ממצאי החקירה.