האמת תצא לאור

מגאפונים מנוגדים

"פחות עובדים זרים, יותר ישראלים" קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "ישראל היום". כותרת יוצאת דופן בעיתון יוצא דופן. על העיתון נכתב הרבה. הכותרת ראויה לציון משום שהיא אינה מדווחת על אירוע שהתרחש, כגון אישה שהתבשרה על מות בעלה והתאבדה, ואף לא על אירוע שצפוי להתרחש, כגון הסרט "אווטאר" שעומד לשבור את שיא ההכנסות של כל הזמנים (שתי כותרות אחרות מעיתוני הבוקר). הכותרת הראשית של "ישראל היום" מדווחת על מצב עתידי היפותטי, שסיכוייו להתממש, אם לסמוך על ניסיון העבר, אינם גדולים.

הכותרת של "ישראל היום" ממחישה שוב שהעיתון הזה מתפקד כמגאפון של השלטון, המגביר ומתווך בנאמנות את המסרים מלשכות ראש הממשלה ושר האוצר. כאילו מעיקרון מספר 2 ברשימת "העקרונות שלנו" שמציג העיתון מדי בוקר, עיקרון המבטיח "לתמוך בשלטון החוק", נשמטה מאז בחירתו של בנימין נתניהו לראש ממשלת ישראל התיבה "החוק".

למען ההגינות יש לציין כי בכפולה הפותחת של העיתון הכותרת וכותרת המשנה מוטות לחלוטין לטובת התוכנית החדשה של בנימין נתניהו ויובל שטייניץ ("המטרה: עבודה עברית", "בלחץ ה-OECD מחריפה הממשלה את הטון נגד העובדים הזרים. היעד שאפתני: פחות 100 אלף עובדים בתוך שנתיים. הצעדים: פיקוח, אכיפה וענישה כבדה. שטייניץ: אנחנו בדקה ה-90. נתניהו: עניי עירנו קודמים"), והמאמר המרכזי מאת דן מרגלית תומך בתוכנית באופן נלהב, אך הידיעה עצמה [זאב קליין, ליאת עזר ועדנה אדטו] ביקורתית יותר ומעניקה זכות ביטוי גם למתנגדי התוכנית. המתנגדים, "הארגונים למען עובדים זרים וארגוני זכויות אדם" לפי לשון הידיעה, מציינים כי התוכנית תעניק "כוח עצום למעסיקים" ומוסיפים כי "הממשלה הנוכחית נתנה בשנה האחרונה מספר שיא של אשרות להבאת מהגרי עבודה לישראל כדי לספק את תאוותם של תאגידי כוח-האדם". מאמר פרשנות מאת זאב קליין, שאף הוא מופיע בכפולת העמודים הפותחת של העיתון, מעלה ספקות לגבי הצלחת התוכנית.

בהארץ, לעומת זאת, הטון השולט בדיווח, ולא זה הנחבא אל הפסקאות האחרונות, הוא הטון הביקורתי. מול המגאפון השלטוני של "ישראל היום" משמש הארץ כמגאפון אופוזיציוני, המגביר את קולם של ארגונים חוץ ממשלתיים. "רה"מ הכריז על מדיניות הגירה חדשה: היעד המרכזי - גירוש עשרות אלפי עובדים זרים", קוראת הכותרת הראשית של העיתון. בעמוד 2, המוקדש כולו לסיקור התוכנית, הידיעה הראשית כאילו נלקחה היישר משולחנם של "הארגונים למען עובדים זרים וארגוני זכויות אדם". "ממשלות נתניהו-ש"ס שיאניות ייבוא מהגרי העבודה", קוראת הכותרת לידיעה מאת דנה ויילר-פולק ויובל אזולאי, וכותרת המשנה שלה מסכמת את המצב: "יד אחת מגרשת, יד שנייה מאשרת: בזמן שרה"מ מתלונן על אובדן מקומות עבודה של ישראלים, ממשלתו מנפיקה כל חודש אלפי אשרות לזרים. ב-2009 הונפקו כ-120 אלף אשרות - שיא של כל הזמנים. ובעוד יו"ר ש"ס מאשים את המהגרים בהפצת מחלות, מתברר כי סיעתו היא שתרמה להגדלת מספרם במשך שנים".

בעוד "ישראל היום" חוזה עתיד בו יהיו "פחות עובדים זרים, יותר ישראלים", הארץ מדווח על מה שמתרחש בפועל בשנים האחרונות - מדיניות מתמשכת של "דלת מסתובבת" אשר למרות כל המאמצים (הכנים?) ממאנת להיעלם. אגב, הקריקטוריסט המוכשר של "כלכליסט", יונתן וקסמן, מאייר את הסיבוב האכזרי של העובדים הזרים במידה מדויקת של מרירות. בטור פרשנות נלווה לידיעה בהארץ מתייחסת אבירמה גולן לאחד הטיעונים שהעלה אתמול נתניהו בזכות תוכניתו לגירוש מהגרי עבודה. "על-פי נתניהו, הזרים הם שמביאים לישראל את הסמים הקשים. [...] בנוסף לכך, הם פוגעים (לדברי נתניהו) ב'אספקט נוסף של מדינת ישראל כמדינה יהודית'". לדברי גולן, "אפילו במדינות הנוהגות במהגרים ביד קשה, לא העז ראש ממשלה להסית כך נגד ציבור שלם ולהטיח בו האשמות חסרות שחר".

בידיעות אחרונות הדיווח על תוכנית נתניהו ושטייניץ מצומצם יחסית (תחתית עמוד 4). בפתח מוסף "ממון" מזכיר סבר פלוצקר כי למרות שהתוכנית החדשה התבססה על ההערכה שבישראל כ-255 אלף מהגרי עבודה, לא כולל מחפשי מקלט, "בעמוד 211 של הסקירה המפורטת של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי OECD על שוק העבודה והמדיניות החברתית של ישראל, שהוגשה לממשלת ישראל בשבוע שעבר, מתפרסמת ביקורת קטלנית על הסטטיסטיקה הישראלית של עובדים זרים".

כמוזכר לעיל, ב"ישראל היום" מוצגת התוכנית החדשה ככזו שנבעה מ"לחץ ה-OECD". פלוצקר, לעומת זאת, מדגיש עד כמה מדיניות ההגירה של ממשלות ישראל בשנים האחרונות מנוגדת לדרך עליה המליצו ב-OECD. הוא מצטט את מומחי הארגון שטוענים בדוח כי "לישראל מידע מועט בלבד על העובדים הזרים, חוקי[י]ם או לא חוקיים", ומוסיף במילותיו "הם מבטלים כלא אמינים את הנתונים המסופקים על-ידי רשות ההגירה ומעברי הגבול, מתייחסים בספק לאומדנים המופיעים בסקרי כוח-אדם, ומסתייגים גם ממספרים המונפקים על-ידי מרשם התושבים [...] מההשוואה שלהם עולה כי שיעור העובדים הזרים - עם ובלי היתרי עבודה - מסך כל המועסקים בהחלט לא חריג אצלנו".

ועוד מצטט פלוצקר מהדוח: "ישראל צריכה להכיר במציאות זו, כלומר להכיר בעובדה שהזדקקותה לעובדים זרים לא תיפסק ועליה לאמץ את השיטות הנורמליות לטיפול בהגירת עבודה [...] המדיניות הישראלית הנוכחית, המבוססת על מכסות העסקה ענפיות ועל כבילת עובד זר למעסיק אחד ויחיד, אינה נכונה, נצלנית, פוגעת ברבים ומספקת רווחים לא מוצדקים למעסיקים חסרי מצפון וחברות כוח-אדם".