יחידות נופש - בתי המשפט לימין האזרח

במחציתן השניה של שנות התשעים, צבר לו תאוצה תרגיל "יחידות הנופש" (או ה"time sharing"). רבים וטובים (ביניהם כאלה שראו עצמם כמשכילים, חריפים וכאנשי עסקים מנוסים) נפלו בפח ו"רכשו" לעצמם התחייבות מעיקה לשארית ימי חייהם, תוך תשלום מקדמה נכבדת בת עשרות אלפי שקלים. בקושי האמיתי נתקלו אותם אנשים, כאשר חוייבו בעלויות שנתיות נכבדות בשל "דמי אחזקה" עבור התקופה השנתית שנרכשה על-ידם ושלא נוצלה כמעט מעולם.

גם משנוצלו אותן תקופות, גילו רבים כי עלותן עולה על עלותה של חופשה רגילה (לאחר שהשקיעו כמובן את חסכונות חייהם באותם "עסקי אוויר"). משנוכחו אותם רוכשים לדעת, כי אותו "נכס" מהווה למעשה "נטל" וניסו למוכרו, גילו לרוב כי המשימה הינה כמעט בלתי אפשרית, כי לאותה "זכות" אין רוכשים וכי החברה המוכרת אינה מזדרזת (מסיבות מובנות) לרוכשן בחזרה (שהרי בידה "פרה חולבת" של ממש - הרי הם האזרחים).

באחד המקרים [ת.א. (שלום-ת"א) 198989/02 אלפרין צפורה נ' "דלתא קלאב מועדון טיים שיירינג ישראל בע"מ, פס"ד מיום 25.3.03], נקטה חברה בשיטת שיווק של יחידת נופש, שבה נוקטות חברות נופש נוספות, לפיה, מקבל הצרכן הודעה כי הוא זכה במתנה. התובעים באותו מקרה האמינו וסברו שזכו במכונית(!!). המצג שהוצג להם היה, כי ללא מחוייבות לכאורה מצידם, יזכו במתנה - וכך האמינו.

במהלך הפגישה המתקיימת (במקרה זה ובמקרים אחרים), מופעלת על הצרכן "מתקפה שיווקית" תוך שימוש בכלים שונים שתוארו על-ידי התובעים באותו מקרה כ"אגרסיביים ומלחיצים", תוך שימוש במוסיקה רועשת, הפעלת לחץ על-ידי נציגי החברה שהתחלפו ביניהם ופיתויים שונים, כמו ה"הנחות" שקיבלו התובעים וכן הטבות נוספות ועד כדי ניצול חילוקי דעות בין התובעים. הצרכנים - במקרה זה התובעים, לא עמדו בלחץ ולמרות ההיסוסים והפקפוקים אחרי 6(!) שעות של מצגת ומסע שכנועים חתמו על ההסכם.

במצב דברים זה, כך קבע בית המשפט, אין אדם סביר שיכול לעיין בהסכם ארוך עם נספחים רבים ולהבין על מה הוא חותם. נקבע, כי התובעים חתמו על ההסכם בהתבסס על הבטחות והטבות שניתנו להם וכי המצג שהוצג להם לגבי האפשרות שהיו בפניהם כחברים במועדון לא התקרבו להגשמה במציאות.

באותו מקרה, שוכנעו התובעים בלחצים, בהבטחות ובהנחות לא לבטל ההסכם בתקופה שעמדה להם על-פי חוק לכך (סעיף 14א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981). זאת, תוך הבטחה שאם ירצו בכך תסייע להם החברה במכירה. נקבע, כי החברה פעלה בחוסר תום-לב בניסיונה למנוע את ביטול ההסכם מהתובעים, תוך ניסיונות שכנוע והבטחות והתעלמות מרצונם.

בית המשפט קבע, כי "החוק בא לקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק, להגן על הצרכן מפני נותני שירותים, למנוע הטעיית הצרכן ולהביא לידיעתו מידע מלא על טיב העסקה שהוא עומד לעשות וכן לתת לו את הכלים למימוש זכויותיו". החוק נמנה על החקיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים ומטילה על הצד החזק הספק חובת הוגנות כלפי הצרכן.

בהצעת החוק (הצ"ח 2567 מיום 23.12.96, ה"ח תשנ"ז 89) נאמר, שהצורך במתן אפשרות לצרכן לבטל את החוזה נובע מכך שהעוסק לא נותן לצרכנים הזדמנות סבירה לעיין בחוזה טרם החתימה ולא תמיד בקשתם לביטול חוזה נענית בחיוב, או שהביטול מותנה בפיצוי. תכלית חוק הגנת הצרכן הינה להשליט אורח התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק.

החוק בא להבטיח, כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף, על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן. על-מנת להגן על הצרכן, נקבעו בחוק שורה של חובות ואיסורים על העוסקים - היצרנים, היבואנים האחרים ונותני השירותים, שמטרתם הכוללת היא למנוע את הטעיית הצרכן, להביא לידיעתו מידע מלא ככל האפשר על טיב העסקה שהוא עומד לעשות ולתת לו את הכלים לממש את זכויותיו (דברי ההסבר להצ"ח הגנת הצרכן מס' 1469, תש"ב-1980, ה"ח-תש"ם 302).

תכלית החוק הינה, בין השאר, מניעת מעשי מירמה, עושק והטעיה וחובת גילוי מידע המצוי בידי העוסק. במקרה הנידון, מנעה החברה מהתובעים, באמצעות כושר השכנוע שלה, לבטל את ההסכם.
החברה הפרה את חובת הגילוי שחבה כלפי התובעים. מדובר במידע בעל חשיבות רבה שהחברה לא יידעה את התובעים לגביו, כשהיה עליה ליזום את הגילוי לגבי מצב הדברים בפועל שהיה מצוי בידיעתה בלבד, ביודעה שהצד השני לא יודע על-כך. באותו מקרה, קבע בית המשפט כי על החברה להשיב לתובעים את מלוא הכספים ששולמו על-ידם, בתוספת ריבית והצמדה והוצאות משפט.

גם במקרה נוסף שהתברר בבית המשפט [ת.א. (שלום-ת"א) 63899/01 דמיטרוב-קונפינו קונסטנטין נ' וורלדוויד ריזורט בע"מ], נהגה החברה בשיטות שיווק דומות ומשביקשו התובעים, בדיעבד, לבטל ההסכם בו התקשרו, הודיעה להם החברה כי אם יעמדו על רצונם לעשות כן יידרשו לשלם "קנס" בסך 2,000 דולרים. גם במקרה זה, הורה בית המשפט לחברה להשיב לתובעים את כספם ואף חייב את החברה בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. גם במקרים נוספים [דוגמת ת.א. (שלום-י-ם) 9516/99 אריה אמתון נ' אקטיביטי תיירות ונופש (1996) בע"מ] נקבע, כי החברה ניצלה מצוקת האזרחים ובית המשפט חייבה להשיב להם את כספם.

מעל לכל, כדאי לזכור - אין ארוחות חינם (גם לא "זכיות" פתאומיות ובלתי מוסברות!). כנראה שהפתגם העממי הידוע "פראיירים אינם מתים אלא רק מתחלפים" נכון תמיד, אך בכל זאת כמה כללי אצבע שעשויים להצילכם מנפילה במלכודות מסוג זה:

- אם עסקה נראית לכם טובה מכדי להיות אמיתית הרי שבמקרים רבים היא אינה אמיתית!

- אם התרשמותכם הראשונית הינה כי ה"מוצר" אינו דרוש לכם, חישבו היטב לפני שתשנו דעתכם בעקבות מאמצי שיווק אגרסיביים!

- תמיד כדאי לבקש מאיש השיווק לקחת את החוזה לביתכם - אם הוא מסרב מכל סיבה שהיא (או מנסה לשדל אתכם שלא לעשות כן, לרבות בנימוק הבלתי ייחודי של "היום מסתיים המבצע" - כדאי שיתעורר חשדכם!

- גם אם אומרים לכם אחרת - המבצע ה"מסתיים היום" יהיה גם מחר! אם מנסים למנוע מכם לשקול העסקה בכובד ראש, כנראה שמישהו לא בטוח שבבוקר המחרת תשמחו שעסיתם את העסקה!

- לעולם(!) אל תחתמו על חוזה בו במקום, מבלי שבחנתם אותו לעומקו במקום ובזמן הנוחים לכם! אם חתמתם על חוזה והתחרטתם, כדאי לפעול ללא דיחוי - פנו מייד לייעוץ משפטי - כמעט בכל המקרים פועל הזמן לרעתכם וברבים מהמקרים ניתן לבטל את העסקה זמן מה לאחר מכן.

____________________

הכותב הינו עו"ד, חבר ועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי הדין.

תוכן המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.