הקדמה, המחוקק וההפקר

הקדמה, בארץ ובעולם, הולכת מעדנות שלובת זרוע עם המחוקק. היא כמלכת יופי על המסלול. הכל משתאים להישגיה ולמראה שלה ומתפעלים בבן הלוויה המכובד החרוץ הכרוך על זרועותיה. הוא עשה את זה. זכויות האדם מעוגנות במשפטי קהיליית האומות ובמשפטי מדינה ומדינה, עונשים וחרמות מוטלים בלי רחם על עוון החוטאים ביבשה ובאוויר ובים, איסורים רבים כמעט מספור כתובים בלשון מעוררת דרך ארץ ויראה מאוגדים באמנות ובעצרות נגד כל מי שמאיים על שלומה ועל אורך ימיה של הפלנטה בה נדונונו לחיות ובה אנו עלולים ליתום. נפלא. מחיאות כפיים מול המסלול.

אבל, בחוץ, סמוך סמוך, סביב סביב, זכויות אדם מופרות ואין מי שיודע לרסן את המפרים, עונשים מוטלים ואין מי שמעז לאכוף אותם על החוטאים, ואיסורים כתובים נמחקים כדיו על קלף שרוחות העיפו אותו לרחוב ממנו הניס הגשם כל הולך רגל, והקדימה הולכת, מדושנת עונג וגאה בבן זוגה המחוקק כאילו היא הנסיכה הגואלת מרע, נביאת תקוות אנוש.

איפה היא ואיפה התקווה. הפקר. האדם הננה- טכנולוגי מתגלה כיצור ההולך זקוף על ארבע. לוויינים בשמים, חתני פרס נובל לחוקרים ולחוקרות מדע בשטוקהולם ופיראטים של אשפה גסה צוחקים למחוקקים בעיניים ושופכים באין מפריע זבל בפרברי כל עיר וגורפים הון שחור ממי שמלבין את פני החוק ברבים.יחד. על המסלול. הפקר.

חקיקה נאורה המבטיחה כי החוף הוא של הציבור ובריונים נוחתים שם בתוך להקות עורכי דיינים ומגדרים לעצמם חלקות חול זהוב וגובים שכר בעבור ההנאה ואשפי האבחנות הסוציולוגיות והחברתיות הדקות, כולם מעומלני תארים אקדמאים, קובעים מה ראוי ומה מותר לבנות, איפה, על אדמה של מי, בעלות ובמיסוי של כמה, באישור של איזו רשות, בהגנה של איזה כח ביטחון, נהדר. ובה בעת, מי שרוצה ויכול וחצוף דיו כדי לצפצף מן המרפסת, מנשל את מי שהוא זומם לנשל, ועוקף את מי שלא נוצר בעיניו אלא כדי שיעקפו אותו, ועושה הון בלא משפט ועושר בלא דין וחוצה את כל הקווים באותה הקלילות בה הוא חוצה קו לבן על הכביש ובה הוא עובר באור אדום בצמתים. הפקר.

הפקר בבתי הספר בו לומדים ילדים עוד לפני בר המצווה סכינאות ואלכוהול וסקס לימודי חובה. הפקר בשערי מועדוני הבידור והשחרור שם הסלקטורים הם הדיינים היחידים והשוטרים יושבים מוגנים בניידות שלהם ומתנים אותן כשהאמבולנסים פורצים ביבבה לזירה כדי להנשים מי שהמחוקק דאג לזכויותיו בעולם הזה אבל התכבד ופרש עם בת זוגו, הקדמה לטרקלין אחורי, ולא היה שם כדי לחסום אתך הדרך לעולם הבא.

הפקר בעולם בו יש חוקים אבל אין מי שמעז או אולי אפילו רוצה לאכוף אותם, גדול פי כמה מן ההפקר בעולם בו אין חוקים. בעידן בו לא היו חוקים אנשים ישרי דרך היו מייחלים לחוק. בעידן בו יש חוקים אך אין בנמצא מי שאוכף אותם, אנשים ישרי דרך מתייאשים מן החוק.

המפה הסינופטית היא אחת, בארץ ובעולם. יש האג ויש דארפור. יש וינה ויש טהראן.יש ג'נבה ומגפות של איידס וכולרה באפריקה בעולם שעדיין קרוי שלישי, אבל בעולם השלישי קוראים לו רביעי וחמישי. יש או"ם ויש מאות מיליונים של ילדים הנולדים לתוך עבדות, וזנות, וגייסות של מיליציות מטורפות הזורות הרג ואונס בשם איזמים הזויים לכאורה, בעבור בצע כסף של מוכים בחוטים המסתתרים אי שם בכסות של אנשי עסקים מהוגנים. נשיאי מדינות וראשי ממשלה ושרי חוץ ושרי אוצר ושרי בריאות ושרי איכות הסביבה ושרי חינוך ושופטים יושבי ראש של ועדות חקירה משוטטים מאולם מרושת בחוטים ובאלחוטים ובמצלמות ובאייפונים ובמחשבים ניידים ומאדירים את משק התקנות והחוקים והמשפטים על פיהם מתנהל עולם הקדמה, אבל הדי מכוניות תופת מתפוצצות בשווקים ולפתחי בתי תפילה מלווים את כל הנאומים ואת כל ההצהרות ואת כל מסיבות העיתונאים, ואין לקדמה הנהדרת את העוצמה המוסרית לזעזע את המחוקק בצעקה אתה שקרן, אם אתה מחוקק ולא אוכף, אתה תרמית, אחיזת עיניים, ואני הקדמה מזהירה אותך, כי סוס ורוכב ירדו במצולות כמו אבן, וכמו שחרבה ירושלים מפני שהעמידה דבריה על החוק כן תאבד הציוויליזאציה שלנו מפני שהעמידה דבריה על המחוקק ולא על אוכפו.

אבל הקדמה כמובן שותקת. היא שותקת בבית, והיא שותקת בעולם. ומפני שהיא שותקת בבית, אין מתריע כי יסודותיו מתערערים, כי הוא מסתכן, מחוסר האכיפה יותר מאשר מן האויב הצר עליו, מן ההפקר בתוך הרחוב שלנו יותר מאשר מן האויב שבחוץ. הוא מסתכן במיוחד מפני שיש דין, אבל באין אוכף -אין מכבדים לא את הדין ולא את הדיין, ומשתלחים בשניהם גם יחד ולאחר שמבזים אותו אין משגיחים בו ומפני שאין משגיחים בו מבזים אותו. מי קודם, זוכרים, הביצה או ..העייט!

ומי צועק? העולם הגדול, המורגל גם הוא בקדמה מחוקקת שאינה אוכפת את הדין ויסודות ביתו מעורערים בעליל, מתריע שאין אצלנו אוכף את הדין ואו אז, אנו מנגחים אותו באילי ברזל ואומרים לו "צבוע אתה העולם", ומרוב זעם צדקני על המוסר הכפול שלו אנו פוטרים עצמנו מלעשות לביתנו שלנו ולא נתעשת עד שיימוט כנקמה על צביעותם של כל הגויים.