מה שד"ר אורית קמיר מעלימה

עובדת החיים היא שביחס למין מעטים האנשים שאומרים את האמת. עדיין, כנראה, יחסם של רוב בני האדם לנושא אינו נורמלי, רדוף רגשות אשמה, תסביכים, חרדות, לבטים, אינטרסים, צביעות, ומה לא. אולי זו תוצאה בלתי נמנעת של אלפי שנות כפיפות לדתות שיחסן למין היה מסתייג, אם לא עוין ממש. אינני מוסמך להציע הסברים נאותים ולכן לא אתיימר.

מתברר שגם לדיון בנושאי עבירות מין נלווים בהכרח סילופים, אמירת חצאי-אמיתות והעלמת עובדות חיוניות. הוא הדין בדיון אקדמי, כביכול, הנוגע לשינוי הגדרות חוק העונשין הנוגעות לעבירות מין. אני מתייחס כאן להשתלחות האחרונה של אורית קמיר בהצעת החוק העונשין תיקון 106 [אינוס על-ידי אישה]. עיינתי היטב ברשימתה בנושא זה ומשהו היה חסר לי - הידד! נזכרתי! למשהו הזה קוראים גילוי נאות.

אם לא ידעתם, קוראים נכבדים, קמיר אינה מסתפקת בפעילותה בנושא חוק מניעת הטרדה מינית, אלא שואפת לנסח מחדש את הוראות חוק העונשין, והיא אף טרחה לפני מספר שנים והכינה הצעת חוק למניעת כפייה מינית, שתכליתה: להמיר את הוראות חוק העונשין בחקיקה חדשנית.

כאן אני כבר יכול לחשוד שאין דעת קמיר נוחה מהצעות לתיקון ההוראות הקיימות, שכן אלו עלולות לבטל את הצורך או הנכונות לדון בהצעת החוק שלה. אפשר להבין ללבה. בחוסר התחשבות מוחלט עלולה הכנסת לנסח מחדש את הוראות חוק העונשין הנוגעות להגדרת עבירות המין העיקריות (אינוס, בעילה אסורה בהסכמה וכיו"ב) מבלי שלאורית קמיר תהיה השפעה כלשהי על הניסוח - הנשמעה שערוריה כזו?

להלן ציטוט מהפסקה המרכזית של רשימתה בנושא:

• "בימים אלה ממש, יוזמת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תיקון חוק שיגביר את פחדן של הקרבנות ויקשה עליהן עוד יותר לצאת כנגד תוקפיהן ולדרוש דין צדק. הוועדה מכינה ומקדמת ללא לאות הצעת חוק שתאפשר לכל נאשם או נילון בגין אונס להגיש תביעה במשטרה נגד המתלוננת, ולטעון שהיא זו שאנסה אותו. כן כן - שהיא זו שאנסה אותו. כיצד? על-פי ההצעה, כל נאשם או נילון בגין אונס יוכל לטעון שהמתלוננת היא זו ש"גרמה" לו לחדור לתוך גופה, ושהוא חדר לתוכה לא כי רצה בכך - אלא בשל התנהגותה שלה."

מעבר לדמגוגיה הנבובה ומעבר לעובדה שההפחדה לפיה עלולים המוני גברים נקמניים להסתער על תחנות המשטרה ולהתלונן שנאנסו היא לא ממש משכנעת, בלשון המעטה - היה כאן משהו שטרד את מנוחתי. זה לקח קצת זמן ולו הייתה הכותבת נוהגת גילוי נאות הייתי עולה על הכזב באופן מיידי, אבל טוב מספר שעות מאוחר מאשר אף פעם לא.

להלן התגלית, רבותיי הקוראים - הצעת החוק למניעת כפייה מינית אותה ניסחה אורית קמיר, ואשר אותה היא מקדמת ככל יכולתה, השוותה במפורש דינו של גבר לדינה של אישה בכל הנוגע לעבירות המין. אומנם החוק נוקט לשון אישה, אך בסעיף ההגדרות להצעה נקבע כי "אישה" לרבות איש. מעבר לכך, כל הגדרות העבירות הן זהות לחלוטין לגברים ולנשים, ובכך יש שינוי דרמטי מההוראות כיום - ברוח ההצעה החדשה שאותה תוקפת אורית קמיר בלשון נחרצת כל-כך.

במילים פשוטות, לפי ההצעה אותה ניסחה קמיר, יכול גבר להגיע לתחנת המשטרה ולהתלונן "ולטעון שהיא זו שאנסה אותו. כן כן - שהיא זו שאנסה אותו..." - כלשונה של קמיר. לא מדובר בלהטוט פרשני, זו כוונתה הגלויה והברורה של הצעת החוק. אתם מוזמנים לקרוא בעצמכם ולהגיע לאותה מסקנה. זה באמת יהיה מוגזם לצפות מקמיר להגינות המינימלית להודות שהצעת החוק החדשה שאותה היא מבקרת בחריפות מבקשת להגשים מה שהיא הטיפה לו מזמן.

אז גם בדיון בכל הנוגע לעבירת מין כדאי מאוד לבדוק בציציות ולבחון לא רק מה האידיאולוגיות העומדות בבסיסן של המחאות, אלא גם מניעים אישיים מהסוג שלא אוהבים להזכיר בהזדמנויות חגיגיות, כמו דיון בהצעת חוק הנוגעת להגדרת עבירות מין.

ביחס להצעת החוק עצמה, אין בה כל איום מהסוג שקמיר וחברותיה מנסות לשכנע אותנו בקיומו. אכן מטרתה הצודקת להביא לעמדה שוויונית של החוק ביחס לעבירות מין המבוצעות על-ידי נשים. ההצעה מנוסחת באופן די מסורבל וניתן לשפרה. אולי יכולות להיות הצעות טובות יותר, ובוודאי שקמיר משוכנעת שהצעתה היא האופטימלית. אני, אגב, לא משוכנע בכך ויש לי הרושם שכמה מומחים למשפט פלילי לא משוכנעים בכך - אבל זה באמת נושא לדיון אחר.