הטמבלים ההם מן "המוסד" הישראלי

האומנם אנשי "המוסד" הם כה טמבלים, כמו שיקירי התקשורת הישראלית הצליחו לשכנע אותנו, במה שנראה בעליל כשמחה לאידו של הארגון העוין הזה, "המוסד"? ניסיתי להשוות את המאמרים והכתבות בתקשורת הישראלית לאלה שבתקשורת הזרה - והנה, הכותבים הזרים לא עלו על עמיתיהם הישראלים, בכל הקשור לעוינות ולשמחה-לאיד, אף במיליגרם אחד.

זה זמן רב לא ראינו פרץ כה שופע של התנשאות על "המוסד" וראשיו. אילו היה לממשלת ישראל השכל הדרוש, הייתה מפטרת מיד את כל צמרת "המוסד" ושולחת את אנשיה לבתיהם, וממנה תחתם את בכירי התקשורת שלנו. איזה ידע בפעולות חבלה וחיסול! איזה תחכום בתכנון מבצעי חשאי! איזו רמה של הבנה באמצעים הטכניים שברשות ארגוני הביון הטובים! איזו הבנה ביכולת הערבית לפענח מיד וללא שיהוי כל פריט של מידע הקשור בפעולות ישראליות!

הייתכן כי מאיר דגן העז לבצע פעולה נועזת במדינה ערבית, בלא שנועץ תחילה בסוכני ריגול ובאשפים מבצעיים מנוסים כמו בן כספית, אמנון אברמוביץ' או נחום ברנע? הייתכן שנתניהו נתן לאנשי החוליה את ברכת הדרך, בלא שפרסם מראש מודעה על כך בעיתונו של ארנון (נוני) מוזס?

אנשים פשוטים וטמבלים כמוני הצטנפו להם בפינתם, בושים ונכלמים על שבחרו למחוא כפיים ולהביע אהדה, הערכה וחיבה גלויה לצד הלא-נכון ואפילו, שומו שמים, להשתתף בצערו של אותו צד משוער, שהרי עדיין לא הוברר סופית האם מחסליו של מבחוח לא באו מטעם ארגון שאינו "המוסד", או לכל הפחות לא רק מטעם "המוסד".

ורק שאלה אחת נותרה במוחי ללא תשובה מספקת: בגיליון השבת האחרונה של מעריב כתב האורים-והתומים של העיתון, בן כספית - אדם שניסיונו המבצעי והמודיעיני העשיר והממושך מסתכם, על-פי הידוע לי, בתפקידו כאיש צוות-טנק בשירות החובה שלו, לפני 30 שנה - מאמר שבו, לאחר שהזכיר מעט מהישגיו של האלוף במילואים מאיר דגן, חרץ את דינו להדחתו מתפקידו ולסילוקו הביתה. לדעת כספית, דגן מכהן בתפקידו זה כשמונה שנים, וזהו פרק-זמן שבסיומו מגיע בעל התפקיד למיצוי יכולתו ואז הוא שוקע בשכרון הכוח, בשגרה ובשיממון (אין זה ציטוט מדויק, אך זו רוח הדברים של כספית). אומנם ידוע כי קודמו של דגן הודח בנסיבות של כישלון מהדהד, וזה שכיהן לפני הלה נודע כמשרה שגרה ושיממון כבר בשנתו הראשונה בכהונה, אך מי אנו שנלמד את כספית משהו באותו תחום. הגזמתם.

וזו השאלה המנקרת במוחי: מאחר שבן כספית משמש בתפקידו ככותב המאמרים הראשי של מעריב, על-פי הערכתי, תקופה דומה לתקופה שבה מכהן מאיר דגן כראש ה"מוסד", ואולי אף יותר מכך - האם לא הגיעה השעה להחיל על כספית אותו כלל עצמו שבו נקב, ולקבוע כי הגיע בהכרח לשגרה ולשיממון בתפקידו, כלומר להדיחו ולשלחו הביתה?

אך אט-אט חדרה גם למוחי הדל ההכרה, כי קרוב לוודאי יש מענה פשוט למרבית השאלות, שממילא לא נוכל להשיב על כולן בהיעדר ידיעה מספקת:

ראשית, שרלוק הולמס הערבי אינו מגיע עדיין לקרסולי הבלש האגדי ההוא. מאחר שהציף את כל דובאי במצלמות, לא היה קושי אמיתי - כאשר נודע מפי הפתולוג מה הייתה שעת המוות המשוערת - לאתר את כל תצלומי הווידאו והסטילס שנעשו בסביבות אותה שעה, בקומות המלון ובמקומות מפתח אחרים בדובאי הקטנה, ובתוך שעות ספורות להצליב את הדמויות שנראו בתצלומים השונים. אלמלא נעשה כן, היה אותו מפקד משטרה מוכתר ככישלון מהדהד. גם איתור שמותיהם של האנשים השונים - שבתחילה נמסר כי היו 11, וכעת טוען אל-תמים כי היו כ-18 - לא היווה בעיה קשה מדי, משום שפקידי הקבלה בבתי המלון ואנשי מפתח במקומות אחרים, כמו חברות להשכרת מכוניות, חנויות מזון ואחרים יכלו לזהות את הדמויות שבסרטי הצילום עם האנשים שפגשו אישית זמן קצר לפני-כן. בקיצור, אולי הוא קצין משטרה מקצועי ולא-רע, אך בהחלט לא שרלוק הולמס.

גם עניין הדרכונים נופח על-ידי התקשורת ללא כל הצדקה, בבולמוס של חיפוש רייטינג. הצביעות חוגגת, בין השאר מחוסר ברירה: ברור שבכניסה למדינה ערבית, אינך יכול למנוע חשדות ופקפוק אם תציג דרכון של מדינה עוינת כמו ישראל או נדירה כמו קוריאה הצפונית. ברור שהרוצה למשוך תשומת-לב מעטה ככל האפשר חייב להצטייד בדרכון נפוץ, של מדינה ידידותית למדינה המארחת, וברשימה כזו אין מנוס מדרכוני מדינות כמו בריטניה, אירלנד, צרפת, קנדה, איטליה, גרמניה, הולנד ומדינות סקנדינביה. כל ארגוני הביון בעולם משתמשים בדרכונים מזויפים. למען האמת, במקרים רבים הם מחליפים ביניהם מידע חשאי, ויודעים לא-מעט זה על זה. למדינה כמו בריטניה לא ממש איכפת ש"המוסד" הישראלי ישתמש בדרכונים בריטיים, מזויפים או אף אמיתיים, בכניסתם למדינות אחרות, שכן אנשי "המוסד" אינם מהווים איום ממשי על בריטניה, כי אינם פועלים נגדה. אם איש "המוסד" יתפס, ויתברר כי דרכונו מזויף - תהא זו הבעיה של ישראל ולבריטניה לא תיגרם כל אי-נעימות, ואם יתגלה שדרכונו אמיתי - צריך רק לשכנע את נציגי המדינה השובה כי בריטניה לא ידעה על הפעולה, שכן ההיגיון מחייב כי לא הייתה מרשה להשתמש בדרכון בריטי בפעולה כזו.

• ראה: שגריר ישראל לשיחת בירור

רק כאשר מגיעה השערוריה לידיעת הציבור, אין ברירה בידי ממשלת בריטניה והיא נאלצת לספק הסברים לאזרחיה התמהים - אך הכל הוא העמדת פנים ואיש בממשלה הבריטית ובארגוני הביון שלה אינו נופל מכיסאו מרוב כעס ותדהמה. גם אנשיהם אינם בתולות חסודות, כשמדובר במבצעים חשאיים. אולי אינם משתמשים בדרכונים ישראלים, בשל תשומת הלב שאלה מעוררים בכל מקום בעולם, אך ארגוני הביון שלהם יודעים גם הם פרק בהלכות זיוף והתחזות (ובמלחמות פוקלנד, עירק ואפגניסטן הוכח כי הם יודעים הרבה גם בתחום של הרג אזרחים). טמבל הוא כל הסבור אחרת. במפגשיהם עם אנשינו, מוחלפות בדיחות, שיחות ידידותיות בנושאי מבצעים או סתם דברי רכילות ונשים, ולא גערות ונזיפות על הפגיעה האיומה והנוראה באינטרסים הבריטיים, בחיסול איש כמו אל-מבחוח, שגם הבריטים מגדירים כנבל.

והשימוש בזהותם של אזרחים בריטיים אמיתיים היושבים בישראל - נו, באמת, אפשר להניח כי הדבר נועד לספק תשובה מרגיעה לחוקריו של הסוכן השבוי, כי אכן קיים במציאות אזרח בריטי כזה, לפחות בבדיקה ראשונית שאינה יסודית. בדרך זו, הדרכון נותר אמיתי ולא מזויף, למעט החלפת התצלום.

ונניח שכל הדברים הללו אינם נכונים, ואנשי ה"מוסד" באמת שגו והתרשלו לכל אורך הדרך - מובן מאליו שצריך לבדוק, לתקן, אולי אף לפטר איש זה או אחר, אך לא להתנפל ללא מעצורים, על מי שאינו יכול להגיב מאלף ואחד נימוקים, שהצורך בשמירה על הכחשה רשמית ועל עמימות אינו הקטן בהם - מה גם שאותו מישהו הוא בשר מבשרנו, המסכן את נפשו כל ימות השנה במבצעים עלומים בשירות מדינת ישראל ואינו יכול לנכס לעצמו בפומבי הצלחות, אלא רק כשלונות.