היפרח הנגב?

האופטימיסטים שבתוך קבוצת הפסימיים כבר עזבו את הנגב. הם צופים בנו מחויכים ומלאי סיפוק מהצעד שהם עשו. הם פתרו את בעיית המציאות בהחלפת שדה המציאות. הפסימיים שבאופטימיים מסתכלים על הפרויקטים החדשים ומלאי שאלות האם זה מה שיניע את הנגב קדימה? האם זה מה שיעזור ויחלץ אותם משישים שנות דלות?

בחינה מדוקדקת של הפרויקטים ואופיים מגלה תמונה אופטימית לנגב, אך המשך תמונה פסימית לתושבי הנגב. הנגב אולי ייהנה מהשינוי אך תושביו כנראה פחות, הרבה פחות. השטח במרכז הארץ נגמר מזמן והעברת הבסיסים נתפסת כפינוי שטחים יקרים ממרכז הארץ - חוסר ברירה. העוצמה הכלכלית לא תרד דרומה, אלא ורק זרוע ביצועית שלה. ההגמוניה הכלכלית עדיין תתרכז במרכז הארץ ודווקא אלה שלא יגורו כאן, ימשיכו להחליט כיצד ייראו חייהם של אלה שכן גרים כאן.

תושבים ממרכז הארץ שהחליטו לעבור דרומה בוחרים לגור בלהבים, עומר ומיתר שם השטחים הגיעו לביקושי שיא, לא ראינו תזוזה דומה בדימונה או בירוחם למשל. הרכבת שתבוא הנה תיקח מכאן (אולי) עובדים שאינם מיומנים לתל אביב, אל המקום העמוס ממילא בעובדים (זרים!!!). מה שכן, הרכבת תביא לדרום הארץ את המהנדסים המיומנים לעבוד במפעלים עתירי ידע הנמצאים כאן בגלל המענקים והנה לנו סגירת מעגל. הקמת הרכבת בקריית גת לא הוסיפה עובדים תושבי קריית גת בתל אביב, אבל היא בהחלט מביאה כל יום מאות מהנדסים תושבי המרכז לקריית גת, באים בבוקר ועוזבים לעת ערב.

בינתיים הנגב פורח, ישובים חדשים נבנים: גבעות בר, כרמית, סנסנה, מרחב עם, באר מלכה. ישובים שנועדו למשוך לכאן מתיישבים ממרכז הארץ, ישובים חדשים, נוצצים עם חזון ומחשבה, עם גינה ופרגולה, עם חינוך אליטיסטי ונבדל, עם שכנים הדומים להם בדיוק מפליא - אליטה חדשה.

אף אחד מהם לא רוצה לעבות את אופקים, נתיבות או שדרות. הם רוצים לגור בנגב, להתבדל וליצור שוב מעמד בורגני חדש בתוך התווך שנקרא דרום הארץ. בעוד כמה שנים צפויים אנו לראות כאן ניקור חדש פרי תוצרתם של הציונים החדשים, הצפון החדש של הדרום מוקם ממש בימים אלה.

אם הייתם פוגשים עכשיו את דוד בן-גוריון, מה הייתם שואלים אותו?