מינוח קיבוצי רווח: שעות פולין. שעות נוספות לפולין. נערי פולין. הפולנים. כמה שווה שעת פולין.
כמו כמעט כל דבר במקומותינו, גם השואה כבר מופרטת: בשנים האחרונות, כל נערה ונער ("המוסדניקים", כפי שנקראים תלמידי בית-הספר התיכון במוסדות החינוכיים של קיבוצי השומר הצעיר) עובדים בענפים שונים בקיבוץ, כדי לממן את נסיעתם - רובה ככולה - לביקור במחנות ההשמדה בפולין.
נסיעה שהייתה אמורה להינתן במסגרת "לכל אחד לפי צרכיו", כמשהו ברור ומובן מאליו, כפי שניתנת הזכות לרכוש תעודת בגרות לכל נערה ונער בהגיעם לגיל 16 ללא שום קשר למצב הכלכלי של הוריהם, הפכה, כמו רוב רובם של הדברים במקומותינו המופרטים, ל"לכל אחד לפי יכולתו": עבדת - נסעת. לא עבדת - נשארת בבית.
לאחר ההפרטה יש קיבוצים שבהם מתקשים "נערי פולין" למצוא מקומות עבודה שעבודתם בהם תזכה אותם ב"שעות פולין". יש קיבוצים שנעשה בהם ניסיון "לגרד" שעות בתמורה ב"עבודות ציבוריות" למינהן, גם אם אין בהן הכרח כלכלי מובהק, העיקר לתפור כיסוי ראוי.
לא רק קושי נפשי מערימה הנסיעה לפולין על הנוער. היא מערימה גם לא מעט קשיים מסוג אחר.
ב"שיחות הורים" בבית-הספר התיכון (בבקעת בית-שאן) שבו לומדת בתי הבכורה, נקראנו לאחרונה, כדי לשמוע מידע ראשוני על אודות הנסיעה הצפויה של ילדינו לביקור במחנות ההשמדה בפולין. באותה פגישה נחשפתי, לראשונה, לתופעה אשר לא שיערתי את קיומה וממילא לא נתתי עליה את דעתי: ישנם הורים - גם בקיבוצים המופרטים! - שאינם מסוגלים לממן את עלות נסיעת ילדיהם לביקור בן 8 הימים בפולין. מי מהנערות והנערים שלא יוכלו גם לחסוך בעבודותיהם המזדמנות די כסף למימון הנסיעה לא יוכלו להצטרף אליה. הם יישארו בבית.
על משרד החינוך לתת את הדעת על היבט זה של הפרטת השואה ולאתר מקורות מימון ממלכתיים לביקור החשוב לאין שיעור של נוער ישראלי במחנות ההשמדה בפולין. לחלופין, ניתן לערוך 'מבחן הכנסה' של הורים אשר אי-הגעת מי מהם לסף (מוסכם) כל שהוא תזכה אותם בהשתתפות המדינה במימון נסיעת ילדיהם.
נסיעה לביקור במחנות ההשמדה אינה פרס משום בחינה שהיא, אבל במקומות מסוימים שלילתה ומניעתה, אם בגלל אי-השלמת מכסה נקובה של שעות עבודה (בעיקר בקיבוצים) כתנאי למימון עלותה, ואם מסיבה אחרת, נחשבת ואף מוגדרת כעונש - לא בהכרח עונש חינוכי, אלא כסוג של עונש כלכלי. זו לא רק פגיעה קשה במשמעות השואה אלא ביטוי לזילותה.
אני כמעט לא מאמין למקרא הדברים שאני כותב: מי היה מאמין שהדיון על נסיעת בני נוער לביקור במחנות ההשמדה לא ייערך בשאלת חשיבותו ההיסטורית העצומה של ביקור כזה, שהרי "טוב מראה עיניים", אלא בהקשר הפרוזאי, היבש והקר, החשבונאי במהותו - בהקשר הכלכלי של רווח והפסד; של מניעתה כתגמול למאמץ ושל שלילתה כמניעת הטבה, משל היה הביקור במחנות ההשמדה מעשה שניתן להחיל לגביו את אותן אמות-מידה חשבונאיות, שבהן נאמד ונמדד הכול.
יש לעשות הכול כדי לאפשר לנערות ונערים מישראל, ללא קשר למצבם הכלכלי של הוריהם, לנסוע למחנות ההשמדה, כי אם הם לא ינצרו את זכר השואה - אשר כבר כיום נעשים במקומות שונים בעולם מאמצים נמרצים להכחשתה ולהשכחתה - דינה להימוג ולהיכחד, להיחשב כרוח תעתועים עוועית, פרי מוחם החולני של היהודים.
