אירן היא מדינה גרעינית. זוהי הנחת העבודה שממשלת ישראל והעומד בראשה צריכים לפעול לאורה החל מהבוקר. ניתוח אופן התנהלותה של אירן בעבר מלמד כי מרגע שהיא הציבה את השגת הפצצה כמטרה לאומית, לא תקבל אירן כל מעורבות חיצונית שתוביל לשינוי החלטתה. אירן לא תשעה לדרישות המערב לזנוח המיזם הגרעיני ותחתור בעקשנות חסרת פשרות אל הפצצה. יהיה אשר יהיה המחיר. רק כוח צבאי משמעותי עשוי לשנות את המגמה המסתמנת ולאלץ את אירן לזנוח את שאיפותיה. ואולם, הזרוע הצבאית האמריקנית, האמצעי היחידי שביכולתו למנוע את התגרענותה של אירן, מתוחה עד תום ולא תוכנס לזירה בטווח הנראה לעין.
המסקנה אם-כן ברורה. גם אם תיזום ישראל מהלך צבאי רחב שיוביל להשמדת אתרי המפתח של מיזם הגרעין האירני, אירן של היום שאחרי תשעט לעבר הפצצה ביתר שאת. גם אם תצליח הקהילה הבינלאומית להתאחד סביב ארה"ב ולהטיל סנקציות משתקות על משטר האייטולות בטהרן, תתגבר אירן על מכלול הקשיים ותעמוד לבסוף ב'משימה הקדושה' אותה לקחה על עצמה.
הדיון המתקיים בישראל בסוגיית הגרעין האירני סובל מליקוי מהותי. מעטים הם החוקרים והמנתחים המוסיפים לשיקולים האסטרטגיים הרלוונטיים סוגיות של מאפיינים לאומיים ואופי לאומי. אלו שכן, קולם שקט או שההתייחסות אליהם שולית.
אירן היא אומה בת אלפי שנים. מאפייניה התרבותיים מעוצבים וברורים ואופיה הלאומי חקוק בסלע. אלו, מבַדלים את אירן ממרבית אומות העולם ומהווים מרכיבים משמעותיים מאוד באופן התנהלותה בזירות האזורית והעולמית. עקשנות וחתירה בלתי מתפשרת אל המטרה כמו גם נטייה מוקצנת מאוד לטריטוריאליות, הם מהסממנים המובהקים ביותר באופן התנהלותה של אירן בזירות הפנימית והבינלאומית. שניהם גם יחד יובילו את משטר האייטולות בטהרן להשיג את הפצצה. מוקדם יותר מאשר מאוחר.
ארה"ב, הגדולה והחזקה במעצמות, קוצרת עד היום את זרעי מעורבותה בהפלת ראש ממשלת אירן, מוחמד מוצאדק, באוגוסט 1953. למרות המחירים העצומים אותם שילמה אירן בגין בידודה הפוליטי והכלכלי בידי ארה"ב, לא סטתה טהרן מהקו התקיף והנוקשה אותו אימצה כלפי וואשינגטון. מאז נפילת השאה ועליית חומייני ב-1979, נוקטת אירן באופן חסר פשרות בקו לוחמני זה. מעולם לא נסוגה אירן בפני דרישות ארה"ב ולא ויתרה במאום על עקרונותיה.
מאפיין תרבותי זה הוביל את אירן לשלם מחירים גבוהים מאוד גם בזירה האזורית. עמדתה מול אויבה משכבר,
סדאם חוסיין, הייתה זהה. עלויות מלחמתה עם עירק בשנות השמונים היו עצומות והקורבנות רבים. למרות זאת, לא ויתרה אירן במאום על עקרונותיה עד לנפילת המשטר העירקי והעלאתו של סדאם לגרדום.
נטייתה המוקצנת של אירן לטריטוריאליות טבועה אף היא באופיה הלאומי. היא מתבטאת בהתנגדות עזה ובלתי מתפשרת לאפשר מעורבות חיצונית כלשהי בענייניה הפנימיים. נטייה זו התבטאה במלוא עוזה לעיניים מערביות בתחילת שנות החמישים, עת ראש הממשלה מוצאדק הלאים את חברת הנפט האנגלו-אירנית. פעולה אשר זכתה לאהדה גורפת של המוני העם האירני שמילאו את הרחובות. מכונן שושלת פהלווי רזה שאה, פעל גם הוא לאור נטייה זו ובשל כך הוסר מכסאו על-ידי הבריטים. בנו, השאה מוחמד פהלווי, החרה החזיק אחריו ופעל גם הוא כאביו. ואולם, הבנתו כי המשך דבקותו בקו זה תוביל גם אותו לוותר על כסאו ריככה את התנגדותו. לבסוף, נאלץ השאה לוותר על כסאו כתוצאה מאותה סיבה: דרישת האליטות והמוני העם האירניים לשחרר את אירן מהכוחות הקולוניאליסטיים אשר שלטו לטענתם בחצר המלוכה והעומד בראשה.
זיהוי והבנת מקורות העומק התרבותיים הללו והכללתם בתוך הניתוח האסטרטגי, צריכה להוביל את הקברניטים בירושלים למסקנה וודאית אחת. אירן תהיה מדינה גרעינית בטווח הזמן המאוד קרוב. ישראל, כמי שאירן גרעינית תשנה באופן מהותי את כל אורחות חייה דורות לעתיד, חייבת לפעול לאור הנחה זו באופן מיידי ובכל רבדי החיים: הביטחוניים כמו האזרחיים. כל מסקנה אחרת מתכחשת למציאות הקשה העומדת להתרגש בפתח ביתנו ועלולה להוביל את מדינת ישראל והעם היהודי כולו לעברי פי פחת.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
