נשיא המדינה,
שמעון פרס, כיבד את חכמי בני ברק בישיבת פוניבאז', ואמר להם דברי שירה: הוא גאה שהמדינה מאפשרת לימוד תורה לאלה שתורתם אומנותם, והוא גאה שמשחררים אותם מהצבא. ראוי לנתח את המלל הזה.
שמעון פרס, חניכו המוצהר של בן גוריון, ולאן הוא הגיע? בן גוריון מסמל את מהפיכת התקומה של העם היהודי. אם יש את נפשך לדעת את שורש ההצלחה של הציונות, לעקור את הנוער היהודי מעליבות הגולה ומהנתק מהמודרנה שכפתה האורתודוכסיה, ולהקים מדינה - לך אל מנהיגי הרוח והמדיניות של תקופת ההתעוררות, להגדרה האחרת לעם היהודי, הגדרה לאומית במקום הדתית - כי הם לא ריחמו על העם היהודי.
סופרי ההשכלה גנסין, מנדלי, ביאליק, טשרניחובסקי, סמולנסקין, פרץ, יל"ג, הזז, ברנר - לא ריחמו על העם היהודי. בן גוריון, ז'בוטינסקי, ארלוזורוב, ויצמן - לא ריחמו על העם היהודי. סוף לתירוצים. אף אחד לא אשם במצבנו העלוב, ורק אנחנו ניחלץ ממנו אל הריבונות והזהות הלאומית. הניסוח הבן גוריוני "אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה העם צריך" היה הביטוי המובהק למהפכה. אסור להתחנף לעם, צריך לתבוע ממנו. בלי התובנה הזאת לא מקימים מדינה. והיא כנראה לא חיונית לימים בהם מקיימים מדינה. עובדה. בפוליטיקה המקומית המחניפים לעם מצליחים לכבוש את השלטון. עד כדי כך, שאף אחד לא מעיז שלא להתחנף לציבור ולשבטיו. וכך נראית המדינה.
ביקורו של פרס ודבריו בישיבה - הם הקוטב האנטי בן גוריוני שאליו הגיע בחנופה הזאת.
ולא עוד זאת אלא גם זאת - הננו-טכנולוגיה היא הפרטיטורה של הממשק של הנשיא עם הציבור. אז איך יכול מי שמדבר על העילית שבטכנולוגיה, להלל את החינוך שמונע מרבבות - וביניהם איינשטיינים - מדע וטכנולוגיה והשכלה מודרנית?
התופעה הזאת מסבירה את תולדתה של החוצפה של האדוקים מול החופשיים. נואם
אריה דרעי בכינוס הרצליה לביטחון ישראל ומצהיר: אתם החילוניים לא יצרתם שום תרבות. מאין לוקח אדם כמוהו חוצפה לשפוט תרבות. אדם שלא קרא שיר של ביאליק, ולא קרא ספר של עגנון ולא של עמיחי ולא של עוז ויהושע וזך. שלא קרא אף אחד מסופרי ההשכלה. ולא למד אף לא אחד מהפילוסופים. לבטח לא קרא גם את שירת יהודה הלוי ואבן גבירול. שלא שמע מיסה של באך ולא קונצרט של מאהלר או מנדלסון, שלא ראה מחזה אחד של שקספיר ובוודאי לא של חנוך לוין. שמדבר על הרמב"ם מבלי שקרא מילה על אריסטו ואפלטון, אישי ההתייחסות שלו.
איך אחד כזה מעיז לדבר על התרבות האדירה של היהודים הישראלים החופשיים (לא "החילוניים", כבטעות). בשלושת אלפי שנות היסטוריה אין אף דור שמגיע לקרסולי היצירה התרבותית והמדעית והאומנותית והטכנולוגית והחברתית שעשתה מהפיכת הריבונות של היהודים במדינתם בת שני הדורות. הוא מעיז - בגלל שנשיא היהודים הישראלים החופשיים מהלל את מערכת החינוך של האדוקים, ועוד הוסיף - שמהם יוצאים מדענים. אין מדינה בעולם שמגדירה מפלגה שמונעת מרבבות ילדים חינוך למודרנה וגוזרת עליהם רטרו (נסוגיות) חברתי, השכלתי ופסיכולוגי - כמפלגה חברתית.
בכל מזרח אירופה של כעשרה מיליון יהודים, היו בישיבות כארבעת אלפים תלמידים. מיעוט שבמיעוט שמוכשרים "למות באוהלה של תורה". על זה הסכים בצדק בן גוריון - לאפשר "תורתם אומנותם" של ארבע מאות מיוחדים. והנה רבבות עלינו.
שני מנהיגים מוכרים ומוערכים על-ידי ציבורים רחבים - בן גוריון ובגין - לא הבינו בתהליכים חברתיים. כל אחד מהם השאיר לנו פצצת זמן: הראשון - מסר את החינוך למפלגות הדתיות. השני - הסיר את תקרת מספרם של תלמידי הישיבות. ואנחנו נידונים לשלם בשוטים, ובנינו בעקרבים, אם יישארו ולא יתוקנו העיוותים האלה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
