כאשר הביעה לפני חצי שנה הסופרת המצליחה יוכי ברנדס את דעתה על "חוק הספרים", היא סברה בתמימותה כי היא תורמת לדיון הציבורי שנועד לקדם את התרבות בישראל. ברנדס אמרה בדיון בכנסת, כי היא מתנגדת לחוק המבקש לקבוע "קרטל חוקי" של מחירים ולמנוע את מבצעי ההנחות של הרשתות. "אם החוק יעבור", אמרה, "מחירי הספרים יעלו, אנשים יקנו ויקראו פחות ספרים, והפריחה ושגשוג של היצירה הספרותית בישראל ייעצרו. סופרים מצליחים מאוד מכרו לפני המבצעים וימכרו היטב גם אחריהם. בלי המבצעים אני אמכור 20 אלף עותקים פחות. זו לא רק התאזנות, פשוט עדיף לי להרוויח פחות על כל ספר ולהגיע ליותר קוראים". בעמדתה זו של ברנדס לא היה משום חידוש מהפכני או חריפות מיוחדת, שהרי גם הממונה על ההגבלים העסקיים הגיעה בשנה שעברה למסקנות דומות.

ממצאי הבדיקה של הרשות להגבלים עסקיים על מצבו של שוק הספרים בישראל, אשר פורסמו באוקטובר 2009, מגלים כי הוא מתאפיין במגוון ובזמינות הצומחים ביעילות. על-פי הממצאים, ענף הספרים בישראל צומח כשמחירי הספרים לצרכן יורדים וכשכמות עותקי הספרים הנמכרים עולה. וכך, מספר הכותרים שיצאו לאור בישראל על-ידי הוצאות ספרים הקשורות בקבוצת "צומת ספרים" גדל משנת 2004 ב-25 אחוז, ואילו מספר הכותרים שיצאו לאור על-ידי הוצאות אחרות גדל אף הוא ב-18 אחוז. במקביל למבצעי ההוזלות הרבים גדלה גם ההוצאה הממוצעת למשק בית לרכישת ספרים.

למרות שהדבר האחרון ששוק הספרים הישראלי זקוק לו כעת הוא התערבותם של חברי הכנסת יחימוביץ', הורוביץ ואורלב, מכונת התועמלנות שמפעילה רשת סטימצקי אינה עוצרת. סטימצקי מבקשת את חסות המחוקק כדי לקבע את מעמדה בשוק הספרים ולכפות עצמה על קוראים המעדיפים לרכוש ספרים ברשת המתחרה, או על סופרים הנוטים לעבוד עמה.

במילות ההסבר לחוק כתבו מקדמיו, שהצעתם "מבוססת על העקרונות כי הספרות, המקורית והמתורגמת, החדשה ושנכתבה לאורך הדורות, היא מרכיב מרכזי בתרבות ובזהות הישראליות, וכי יש לטפחה, לעודד את התפתחותה, ולהבטיח את נגישותה לכל תושב, תוך שמירה על ערכים ספרותיים ותרבותיים פלורליסטיים".

למרבה הצער, מי שמבקש התערבות כופה של המחוקק ומתן יתרון מסחרי באמצעות כוח ולא באמצעות שירות ומחיר, חושף את פרצופו כבריון פלרמנטרי, ומגלה את בורותו באשר לשמירת ערכי החופש והפלורליזם.

את העובדה הזאת גילתה גם יוכי ברנדס. למרות שהיא מחברת של רבי-מכר הנמכרים היטב ברשת "צומת ספרים" ובחנויות עצמאיות, התברר לה כי מכירות ספריה צונחות בתלילות ברשת סטימצקי. תחקיר שערך לאחרונה ערוץ 10 מגלה כי ב-80 חנויות ברשת סטימצקי שנבדקו על-ידו לא ניתן היה להשיג את ספרה האחרון של ברנדס, כשכל אחת מחנויות אלה מספקת לכך תירוצים דומים: "אזל", "ממתינים להדפסה נוספת", "נמכר האחרון" וכיוצא באלה.

מילות החוק שאותו דוחפת רשת סטימצקי הינן עטיפה יפה, אך מאחוריה, כך גילתה ברנדס כסופרים אחרים לפניה, מסתתרת התנהגות בריונית המאיימת על הפלורליזם שבו מתהדרת הרשת.

אם עד היום חשבנו שחרם על ספרים וסופרים הוא נחלתם של משטרים עריצים ושל תרבויות חשוכות וצעד שאותו נוקטים אויבי ישראל ה"תרבותיים" נגד מוצרי התרבות שלה ויצירותיה, הנה גילינו אותו ממש כאן מעבר לפינה, בחנות הספרים הקרובה. בפעם הבאה שאכנס לחנות ספרים של סטימצקי, בכוונתי לשאול תחילה אם יש להם עותק מספרה האחרון של ברנדס, ואם לא יהיה בנמצא - אמצא את הפתרון מעבר לפינה, ברשת הספרים המתחרה או בחנות העצמאית.

חוק הספרים אשר יגרום לפגיעה בעושר, במגוון התרבותי ובנגישות למוצרי תרבות עדיין לא התקבל, ואם ינצחו ההיגיון והחופש - הוא גם לא יתקבל, אך את מחיר האהדה כלפיו אנו כבר משלמים ברדידות התרבותית שאליה מובילה תרבות החרמות. הסופרים גם הם משלמים מחיר יקר: המוחרמים שהעזו לחשוף דעה עצמאית נפגעים כלכלית, וגרועה מכך היא הפגיעה באלו שהרכינו ראשם והחניקו את קולם - הם עלולים שלא למצוא אותו עוד.