במתחם ההיי-טק של תל אביב, על חורבותיה של מסעדת "צ'ימיצ'נגה", שעלתה לא מכבר באש, קמה מסעדה חדשה: "קפה איטליה" (רחוב קרמיניצקי 6). בעליה, יורם וארי ירזין, השקיעו בה ממיטב מרצם וניסיונם עוד ממסעדותיהם הקודמות, "עד העצם" ו"מוזס".
המדובר במסעדה מרווחת, עם עיצוב אלגנטי, כשמראות גדולות וקטנות משתפלות בכל מקום בה, כשהן מרוצפות באריחים או בפרקט. יש במסעדה אזורי-אכילה אינטימיים ובר ארוך, וכיאה למי שמתקראת טרטוריה, מוגשות בה מנות קלאסיות בסגנון צפון-איטליה, עם חומרי-גלם טריים ומוקפדים, כשחלקם אפילו מיובאים מארץ המגף.
ל"קפה איטליה" הגענו בסוף השבוע כשהיא הומה אדם, לרוע המזל עם אקוסטיקה גרועה, שבעטייה נשמעו קולות הסועדים מכל עבר. היינו בשניים ופתחנו בביצת-עין מרופדת באספרגוס ירוק - כישלון צורב למתכון שבמקורו הוא ביצה עלומה, שלו אכן הייתה מוגשת במקום התחליף הלא-מוצלח, הייתה מן הסתם זוכה לקריאות-עידוד נוסח "פורצה איטליה".
הרבה סבלנות
למרות גדוד המלצרים שחלש על המסעדה, נאלצנו להמתין זמן רב מדי עד לבואן של המנות העיקריות. כמנהגי בקודש הלכתי על כבדי-עוף, שהוגשו, לבקשתי המיוחדת, עם תוספת של בטטות במקום פולנטה. הכבד שחה אומנם בשמן-זית משובח, אבל איבד מטעמו המיוחד רק משום שהיה עשוי בחומץ-בלסמי, דומיננטי מדי, במקום שיטבול ביין מתקתק. זול, כמובן, לאין ערוך, אבל גם טעים פחות. הבטטות, לעומת זאת, שהוגשו בנדיבות רבה, היו נימוחות ועשויות כהלכה.
גם מנתה של בת-לווייתי - לזניה בולונז - לקתה, משום מה, בחסר: הרבה פסטה, אבל מעט מאוד בשר בה. הקימוץ הזה פגע, כמובן, בטעמה של המנה והרגיז לא פחות מהיעדרה של פוגצ'ה מלווה בצלחתנו, שב"קפה איטליה" מתעקשים, מן הסתם, לגבות עליה כסף, בעוד שבמסעדות אחרות היא מוגשת על-חשבון הבית.
הקינוח, לעומת זאת, חיפה על שרשרת המחדלים: מנה גדושה של קרם-טירמיסו, עשיר בטעמו, עם ניחוחות של ליקר ואספרסו דומיננטיים; וכיאה למסעדה, המבקשת לייצג בכבוד את ארץ המגף, ענו גם האספרסו והסודה לצידו על כל הציפיות.
על הארוחה לשניים שילשלנו למלצר 275 שקל, כולל תשר של 15 אחוז, לא כל-כך בשל שירות לשמו, כמו בשל ההבנה לעומס הרב שרבץ על כתפיו; ובסולם הקולינרי, מ-1 עד 10, זיכינו את "קפה איטליה" בציון 7.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
